40 שעות במיון, אשפוז במסדרון: 'איך נחלים?'
בנימין בן ה-92 חיכה יותר מ-13 שעות למיטה במחלקה. מגי כבר הועלתה מהמיון - ומצאה עצמה שוכבת ימים במסדרון: "אין אפילו תנאים מינימליים לאשפוז". גם הרופאים קורסים אל מול העומס: "לא אנושי לעבוד ככה"
בגיל 92, בנימין הלל ממתין יותר מ-13 שעות במיון. הוא הגיע לבית החולים אסף הרופא אתמול בשלוש לפנות בוקר ובשבע בבוקר סיימו לטפל בו, אבל בשעה 16:00 אחרי הצהריים היה עדיין במיטה, מחכה למקום פנוי.
בנימין אולי לא הרגיש כך, אבל העומס במחלקות הפנימיות באסף הרופא היה דווקא סביר אתמול. רק 107.6 אחוז, פחות מהממוצע הארצי של 110.4. אבל אפילו הנתון הזה, שלא נשמע כל כך גבוה, מספיק כדי ליצור עומס אדיר בחדר המיון שאליו החולים לא מפסיקים להגיע ואין להם לאן להתפנות.
"אבא שלי לא היה בבית חולים כבר כמה שנים, הוא לא רצה להגיע. הוא קורא עיתונים ושומע חדשות, הוא יודע מה קורה פה בחורף", אומר בנו, יוסי. בשעות הלילה בנימין, תושב לוד, החל לחוש ברע, המשפחה הזעיקה הביתה רופא, שהחליט להזמין אמבולנס שיפנה אותו לאסף הרופא. הבדיקות שעבר הסתיימו ארבע שעות אחרי שהגיע, ומאז הוא ממתין.
בחדר המיון של אסף הרופא יש 24 מיטות, כאשר בחלקים גדולים מהיום מספר החולים שנמצאים בו עומד על 60 ומעלה. "אנחנו חדר מיון במשבר. יש כאן חולים שמחכים שעות ארוכות לאשפוז, וצוות רפואי וסיעודי שעובד בצורה לא אנושית. אלו אנשים שקמים כל בוקר לעבודה של שדה קרב", אומר ד"ר שמואל בר חיים, מנהל המיון, בניסיון להסביר את העומס הרב.
"החוק מאפשר לכל אחד להגיע למיון ואנחנו חייבים לקבל, גם אם לא מדובר במקרה שמתאים למיון", הוא ממשיך. "הרופאים גם מפנים לשם, והמוקדים של קופות החולים קורסים בעצמם. בנוסף, לא הוסיפו לנו שום תקנים שנים ארוכות, ואף אחד לא בדק כמה אחיות אנחנו צריכים".
השארת חולים במיון היא גם לא נוחה, אבל גם מסוכנת. בגלל העומס הרב והתחלופה הגבוהה, חולים עלולים ליפול בין הכיסאות, או שהצוות עלול לא לתת להם את כל התרופות שהם צריכים ולהתייחס למדדים שלהם בזמן. "יש פה כמות אדירה של חולים, לכל אחד שניים או שלושה מלווים, יש להם בעיות רפואיות קשות, ויש המון רעש סביבתי. אנשים נורמליים לא צריכים לעבוד בצורה הזאת", מדגיש המנהל.
גם לחולים לא קל: "יש כאן צעקות, נאקות, זה לא נעים להיות פה", מעיד יוסי הלל. מלבד אסף הרופא, בתי החולים שבהם הצפיפות קשה במיוחד הם שני הקמפוסים של הדסה: עומס של 186.8% נרשם בעין כרם ו-180.6% בהר הצופים. בנוסף, שיעור התפוסה הגיע ל-159.1% בלניאדו, 154.8% בהלל יפה, 121.4% ברמב"ם, 120% בקפלן ו-115.6% בנהריה.
"מי שיכול לשלם לא יגיע לכאן"
בבית החולים רמב"ם בכל מחלקה פנימית - ויש שבע כאלו - מאושפזים לפחות 5-4 חולים במסדרונות. הצוותים הרפואיים מנסים לספק להם פרטיות מינימלית באמצעות פרגודים, אבל לא די בכך כדי למנוע מהחולה להיחשף לעיני העוברים ושבים ברגעיו הקשים ביותר.
"אנשי הצוות כל הזמן מתנצלים, ואני באמת רואה שיש כאן בעיה קשה", אומרת פרידה וורנין, שהגיעה עם סבה, דוד, מקריית אתא. הסב בן ה-82 סובל מקוצר נשימה ובני המשפחה הביאו אותו למיון כבר ביום ראשון. רק אתמול בבוקר, לאחר 40 שעות בחדר המיון, הוא הועבר למחלקה פנימית א'. או יותר נכון, למסדרון של מחלקה פנימית א'.
"יש לו מים בריאות והטיפול היחיד שהוא קיבל בינתיים זה חמצן", מספרת הנכדה. "במיון אפילו אין משקל כדי לבדוק אם הנוזלים התמעטו או לא. אחרי 40 שעות במיון, הוא הגיע לכאן, למסדרון המחלקה. לפחות עכשיו אני מקווה שהוא יקבל את הטיפול שהוא צריך".
המצב הכלכלי, מאשרת פרידה, הוא בהחלט פרמטר שמשפיעה על בריאותו של הסב, על האשפוז שלו ועל תנאיו. "אני מתל אביב וביקרתי השבוע חברה שהתאשפזה ב'אסותא'. אי אפשר להשוות בכלל את התנאים ואת רמת הטיפול שמקבל בן אדם כשהוא מאושפז בחדר פרטי. מי שיכול להרשות לעצמו, אולי בכלל לא יגיע לכאן. הרופא הפרטי יגיע אליו, יטפל בו בבית", היא אומרת.
"איך אפשר לחשוב ככה על החלמה?"
במסדרון מחלקה פנימית ה' - מחלקה חדשה יחסית בבית החולים, שבה מאושפזים חולים צעירים יחסית - שוכבת אימן, תושבת טמרה. היא הגיעה לבית החולים בשל כאבים ברגליים והועלתה למחלקה אחרי שהות קצרה יחסית במיון. אלא שגם לאימן לא נמצאה מיטה במחלקה והיא שוכבת עדיין על האלונקה שעליה הובאה מהמיון.
"אני יודעת שהמצב קשה אבל זה לא מצדיק דבר כזה", היא מתלוננת. "איך אפשר לחשוב על הבריאות וההחלמה כשכל אחד שעובר כך צופה בך, ואין לך תנאים מינימליים לאשפוז?". לא רחוק ממנה שוכבת מגי איליאגויב, בת 26 מקריית מוצקין, גרושה ואם לשני ילדים. גם היא הגיע לחדר המיון לפני שלושה ימים והועלתה רק אתמול בבוקר למחלקה, כשהיא סובלת מדלקת במעי ומטופלת באנטיביוטיקה לווריד.
מגי מספרת כי כשהייתה מאושפזת בחדר המיון, ויתרה כמה פעמים
על תורה לעלות למחלקה, לטובת חולים קשישים יותר. "אני עוד צעירה והם מבוגרים ובטח חולים יותר ממני", היא מסבירה. "גם לי המצב קשה, אבל איך הם ישרדו ככה במיון, כשאי אפשר לקבל טיפול נורמלי, וכל הזמן נכנסים ויוצאים?".
"הבעיה היא שזה המצב הנתון. הצוות עושה את מה שהוא יכול, אבל איך אחות אחת יכולה להשתלט על הטיפול ב-20 חולים במיון?", היא תוהה. "אני לא מאלה שצועקים וראיתי כמה קשה הם עובדים. עכשיו הגעתי למחלקה, ואני במסדרון. שמו לי פרגוד לפרטיות, אבל יש לי פה עוד 4-3 ימים ולא נראה לי שיתפנה מקום בחדרים. אני מקווה שאסתדר".
לפנייה לכתב/ת 
