חופשה מהאגדות: שמונה יעדים קסומים בעולם
הטירה של דיסני בגרמניה, הכפר בו נולדה שלגיה, עיירה שנראית כמו זו מ"היפה והחיה" וכפר שכולו רק ההוביט. שמונה יעדים ברחבי העולם שביקור בהם יחזיר אתכם למחוזות הילדות שלכם ויגרום לכם להרגיש בסרט מצויר. הכנתם את אבקת הקסמים?
לא משנה מה סוג החופשה המועדף עליכם, המטרה תמיד ברורה - ליהנות מפסק זמן באמצע השגרה הלחוצה ולזכות בכמה ימים של שינוי אווירה ונוף. כדי להביא את האסקפיזם הזה אל הקצה, אספנו המלצות לשמונה יעדים שיגרמו לכם להרגיש כמו גיבורי אגדה, מוקפים בנוף ציורי, טירות, מקדשים, מנזרים וסמטאות שמזמינות לשיטוט.
עדכונים (לא מהאגדות) - כל הזמן בטוויטר של ynet
חלק מהמקומות היוו השראה לסיפורי אגדות של ממש, כמו שלגייה ושבעת הגמדים, היפהפייה הנרדמת ואפילו שר הטבעות. ארזו במזוודה נעלי הליכה וקצת אבקת קסמים - וצאו איתנו להרפתקה.
טירת נוישווינשטיין, גרמניה
החזות המצועצעת והססגונית של טירת נוישוונשטיין (Neuschwanstein) יכולה בקלות להזכיר לכם את אחת מן הטירות המצוירות המופיעות בסרטי וולט דיסני, ולא פחות מכך - להאמין כי אכן התגוררו בה פעם נסיכות ואבירים.
הטירה, הממוקמת בדרום מדינת בוואריה שבגרמניה, סמוך לגבול האוסטרי, היא אבן שואבת לתיירים מכל העולם. גודלה המרשים והצמחייה הירוקה המקיפה אותה מכל עבר, הפכו אותה לאחת מן הטירות המפורסמות באירופה. לצד זה, היא אף שימשה תפאורה לסרטי קולנוע רומנטיים, והיוותה השראה לטירה של היפהפייה הנרדמת באתרי דיסני בעולם.
וכיאה לטירה עתיקה בעלת מראה קסום, היא נושאת מאחוריה עבר מסתורי ומרשים לא פחות: בנייתה של הטירה בשנת 1869 היתה פרי שגעונו של מלך בוואריה, לודוויג ה-2 (1886-1845), שהיה מעריץ נלהב של סיפורי עם גרמניים. בתקופת שגעונו הוא אף ראה עצמו כהתגלמותו המודרנית של האביר והקדיש את בניית הטירה לאביר, כלומר, לעצמו.
הנחה נוספת היא כי הטירה, שהוקמה על שרידיה של טירה מתקופת ימי הביניים, סייעה למלך המשוגע לפצות על אובדן שלטונו המתקרב על ידי כך שיצר לעצמו מעין ממלכה פרטית בה עדיין ישמש כשליט כל יכול. בסופו של דבר, המלך רדוף שיגעון הגדלות הספיק להתגורר בטירה רק כ-117 יום, עד שמצא את מותו המסתורי לא הרחק משם, ליד אגם שטרנברגרזה.
היער השחור, גרמניה
אין מי שלא מכיר את גיבורי מעשיות האחים גרים: החל משלגיה וסינדרלה, עבור בכיפה אדומה ועוץ לי גוץ לי ועוד רבים וטובים. ואם נדמה לנו שהדמויות הללו הן רק חלק מסיפורי אגדה, אז מסתבר כי חלקן מתעוררות לחיים ברחבי גרמניה הירוקים.
האחים וילהלם וג'ייקוב גרים, שנולדו אף הם באחת מן הערים שביער השחור, שאבו את ההשראה לדמויותיהם מהערים, העיירות והכפרים הפרוסים ברחבי האזור שנמצא בקצה הדרום-מערבי של גרמניה, שתחום על ידי הגבול עם שווייץ מדרום והגבול עם צרפת (נהר הריין) במערב. המסלול שבין שני האזורים הללו כולל כמה מאות קילוטרים של אזכורים לאגדות המפורסמות ביותר, אך פה בחרנו להתמקד בכפר הכורים ברגפרהייט (Bergfreiheit), שממוקם ליד העיר באד וילדונגן (Bad Wildungen).
בכפר הציורי, המוקף שטחים ירוקים רחבי עד ובתים צמודי קרקע - ממש כפי שהיינו מצפים מכפר באגדה להיראות -התרחש, לפי יודעי דבר, סיפורה של שלגיה ושבעת הגמדים. האחים היצירתיים שאבו את דמותה של הנסיכה הלבנה מהנסיכה מרגרט מוולדק שהתגוררה בכפר, ונפטרה בגיל 21. הגמדים מהסיפור הם לא אחרים מאשר כורים כפריים נמוכי קומה, שהכובעים אותם חבשו הזכירו מצנפות של גמדים. סיור בכפר יפגיש אתכם עם פסלה של שלגיה ושבעת הגמדים, ותוכלו אפילו לערוך סיור במוזיאון הכורים.
קולמר, צרפת
קוֹלְמָר (Colmar) היא עיר יפהפייה בחבל אלזס (Alsace) במזרח צרפת, מערבית לנהר הריין. שמה אמנם אינו נקשר בסיפור אגדה זה או אחר, אך היא מזכירה את העיירה מ"היפה והחיה" ובקלות ניתן היה לדמיין את חיי היומיום הפרובנציאליים של התושבים המתגוררים במקום. ואם זה לא מספיק לכם, העיר הקסומה זכתה גם לשם 'ונציה הקטנה', בזכות נהר ה-Lauch הזורם בין בתי העיר, שמאפשר לשוט בו בסירות ממש כמו בוונציה.
יסודותיה של העיר הוקמו כבר במאה התשיעית, ושמה נקשר לחוות יונים בחסות הדוכסים של אלזס, שהייתה במקום טרם הקמתה. היא יושבת על דרך היין של חבל אלזס, ונחשבת לבירת היין האלזסי. מכאן, שעיקר הפרנסה של כ-70,000 התושבים המתגוררים בה - נובעת בעיקר מתעשיית היין ומהתיירות. ואגב תיירות, גולת הכותרת שם היא העיר העתיקה והמדרחוב שמכסה חלק גדול ממנה, וכמעט כולו משמש כמוזאון פתוח לאמנות.
ולמי שמחפשים את ההקשר היהודי, גם הוא קיים פה: קולמר הייתה מיושבת ביהודים בזמן הקמתה. ב-29 בדצמבר 1348 אירע בה אירוע דרמתי למדי - מועצת העיר הודיעה כי יש בידה הוכחות שיעקב, חזן העיר שטרסבורג, הרעיל את בארות העיר. בעקבות עלילה זו הועלו כל יהודי קולמר על המוקד ונקברו בקבר אחים, במקום שמוכר עד היום בשם Juden Loch - בור היהודים.
ניו זילנד
יחסי הציבור של המדינה היפהפייה הזו עלו פלאים מאז שצולמה בה טרילוגיית סרטי שר הטבעות, שמציגה לראווה את הנופים עוצרי הנשימה ששימשו כתפאורה ייחודית לסדרת הסרטים המצליחה.
נדמה כי אין אזור אחד במדינה הירוקה שאינו מעורר התפלאות ותדהמה מתוצרותו המרשימה של הטבע: החל מהנופים הגעשיים של הפארק הלאומי טונגרירו (Tongariro) שבאי הצפוני, שנבחרו לשמש כתפאורה לממלכת מורדור, ארצו של שר האופל, עבור בכפר גלנורקי ששוכן על שפת אגם וואקאטיפו ששימש כביתה של מלכת האלפים וכלה בארץ הפיורדים שבאי הדרומי, שכיכבה לאורך הטרילוגיה בסצנות רבות בזכות הפיורדים, הקרחונים, יערות הגשם והמפלים המרשימים שמקיפים אותה.
האי הצפוני של ניו זילנד מנפק, כאמור, לא מעט אטרקציות תיירותיות, ביניהם גם כפר ההוביטים, או בשמו המלא - ההוביטון (Hobbiton), ששוכן בחווה מבודדת בסמוך לכפר החקלאי מטמטה (Matamata). הכפר נבנה לצורך צילומי טרילוגיית שר הטבעות, פורק ונבנה מחדש לצורך צילומי טרילוגיית ההוביט. היום, הוא מתפקד כאתר תיירותי המזמן סיור בין בתי ההוביטים הזערוריים.
סאן ג'מיניאנו, איטליה
היעד הבא יגרום לכם להרגיש בתוך אגדה ברגע שבו כף רגליכם תדרוך על אדמת המקום. העיירה המדהימה נשארה שמורה כפי שהיתה בימי הביניים, וביקור בה יחזיר אתכם למאה ה-15 על סמטאותיה הציוריות ובתי האבן הישנים הבנויים מלבנים אדמדמות, הכנסייה העתיקה ששימשה כמקום כינוס לקהילת המקום והכיכר המרכזית על באר המים שניצבת בה ושימשה בעבר גם לתליית הכופרים והמכשפות. כאמור, חלק גדול מזה התרחש גם במציאות, אך מזכיר לא מעט סיפורי אגדה שהפכו עם השנים לסרטים הוליוודים שוברי קופות.
במקור הייתה סן ג'ימיניאנו (San Gimignano) שממוקמת בטוסקנה כפר אטרוסקי קטן שהלך וגדל, עד שבמאה ה-12 החלו משפחות האצולה המקומיות בתחרות שהפכה במהרה למירוץ צמוד לבניית מגדלים גבוהים ככל האפשר, במטרה להפגנת כוח ועושר. מתוך 74 המגדלים שנבנו במהלך ימי הביניים בעיירה והפכו לסימן ההיכר שלה, נותרו 14 בלבד שמעטרים עד היום את קו האופק שלה.
ואם אתם כבר שם, אל תתעצלו ותטפסו את 250 מדרגות האבן והעץ, שיובילו אתכם אל ה"טורה גרוסה" (Torre Grossa) - המגדל היחיד שפתוח כיום למבקרים. מראש המגדל, שגובהו 51 מטרים, נשקף מראהו עוצר הנשימה של הרחוב הראשי של העיירה מוקפת החומה, והצמחייה הירוקה המקיפה אותה מכל עבר.
אנגקור ואט והטה פרום, קמבודיה
האתר הארכיאולוגי אנגקור, המכיל כמאה מקדשים וארמונות שנבנו בין המאה ה-9 למאה ה-14, הוא החשוב ביותר בדרום-מזרח אסיה, ואף זכה בשנת 1992 על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית. אך עד שהפך הקומפלקס המושקע למוקד תיירותי נחשק, אנגקור הייתה מכוסה בצמחייה ירוקה ונתונה תחת מעטה ג'ונגל פראי. במאה ה-15 ננטשה העיר, והטבע השתלט על המקדשים. רק בתחילת המאה ה-19 החלו בפינוי הצמחיה, ומאז ועד היום נמשכים מאמצי השיקום ושחזור המבנים במקום.
המקדש המעניין ביותר הוא מקדש אנגקור ואט. מדובר במקדש עצום בגודלו, שנבנה במאה ה-12 לכבוד האל ההינדי וישנו. המקום יפה במיוחד בשעת הזריחה, אז משתקפת צלליתו של המקדש על פני המים ומאפשרת תחושת שלווה ייחודית.
מקדש נוסף ומומלץ לביקור לא פחות הוא הטה-פרום - מקדש ציורי ופוטוגני למדי, שקירות האבן המחוספסים שלו מעוטרים בשורשים ירוקים בני כמאה שנה וייתכן שאף יותר. אז נכון, אין במקום אזכור לאגדה כזו או אחרת, אבל אין ספק שתרגישו בתוך אגדה במהלך הביקור בו.
הארמון הלאומי פנה, פורטוגל
כ-35 ק"מ מהבירה ליסבון, שוכנת לה סינטרה (Sintra) עיירה יפהפיה, מוקפת ארמונות ונופים משגעים של צמחייה ירוקה ופראית. האטרקציה המרכזית וזו שהזכירה לנו יותר מכל סיפור אגדה עתיק, מופיעה בדמות ארמון הסלע (Palacio da Pena) שנבנה באמצע המאה ה-19 עבור בעלה הגרמני של המלכה מריה השנייה. הארמון שימש בעבר כבית הקיץ של מלכי פורטוגל, וניתן להגדירו כפנטזיה דמיונית ומוזרה להפליא.
חזותו של הארמון מעוטרת בצבעים פסטלים שהזמן נתן בהם את אותותיהם - החל מצהוב בננה, עבור בורוד עתיק וכלה בתכלת בהיר ומתקלף. בנייתו גסה ונראה כי נבנה במטרה לשמור על המתגוררים בו. כיום, משמש הארמון כאתר תיירותי מבוקש לכל הסקרנים שרוצים להרגיש מלכים ליום אחד.
מטאורה, יוון
מנזרי מטאורה שבחבל תסאליה שבצפון יוון, הם שריד חי לאדריכלות של שלהי התקופה הביזנטית. המנזרים התלויים באוויר נבנו על גבי צוקי סלע מחודדים וגבוהים, באופן בלתי אפשרי שהוא כבר אגדה בפני עצמה. כמו מנזרים רבים שנבנו בעת ההיא, גם מנזרי מטאורה התחילו את דרכם במאה ה-11 ככוכי התבודדות של הנזירים המקומיים, שהתגוררו במערות שבמרומי הצוקים.
במהלך המאה ה-14 פינו הכוכים והמערות את מקומם למנזרים מבוצרים, שהגנו על הנזירים מהאיום של המלכים הסרביים. עד המאה ה-20 דרכי הגישה למנזרים כללו טיפוס באמצעות חבלים וסולמות, אך לאחר מכן נחצבו בסלע מדרגות שהפכו את המקום לנגיש יותר.
מראה המנזרים המפורסמים שניצבים על עמודי סלע תלולים, המזדקרים מליבו של עמק ירוק לגובה של מאות מטרים -יגרום גם לאדיש שביניכם לשפשף את עיניו בתדהמה ולהתחנן שהרגע הקסום הזה לא ייגמר. מתוך 24 המנזרים שהוקמו במקום, רק שישה פועלים בו כיום כשהמפורסם שבהם הוא מגאלו מטאורו, שהוא גם הוותיק והגדול ביותר מבין כל השישה. ביקור בו יגרום לכם להרגיש כאילו הזמן עצר מלכת, ואתם חלק מסצנה מופלאה של נזירים שחיים מדי יום בחשש שמה יתגלה מקום מסתורם המופלא.
קפדוקיה, טורקיה
את הרשימה המופלאה הזו חותמת קפדוקיה, או כפי שהיא מכונה בטורקית - "ארץ הסוסים היפים". מדובר בחבל ארץ הממוקם במרכז רמת אנטוליה, ונראה כמי שיצא מתוך ארץ אגדות דמיונית ורחוקה על עמודי הסלע העצומים המקיפים אותה, חרוטי האבן המרשימים וערוצי הנחל הזורמים בה.
מקור המראות היחודיים הללו הוא בהתפרצויות געשיות שהתרחשו במשך מאות אלפי שנים, במהלכן הומטרו שכבות של סלעי טוף על אדמת קפדוקיה. עם השנים שחקו הגשמים ואיתני הטבע את הסלעים, ויצרו בהם צורות ביזאריות למדי. עבור תושבי קפדוקיה הקדומים פלאי הטבע הללו היו הרבה יותר מיופי - הם גילו שהאבן המקומית נוחה לתפעול והחלו לחצוב בה ולבנות לעצמם בתים, מחסנים וכנסיות.
מערות הטוף אפשרו להם תנאי מגורים נוחים למדי, בעיקר בשל הטמפרטורה הקבועה יחסית ששוררת בהם במשך כל השנה, גם כשהחורף קר במיוחד וגם בימי הקיץ הלוהטים. באונסק"ו התקשו להתעלם מתופעת הטבע הייחודית הזו, והכריזו על קפדוקיה כאזור מורשת עולמית.
לצד המראה יוצא הדופן הניצב על פני האדמה, מתחתיה ישנו עולם שלם של מחילות תת- קרקעיות, ששימשו בעבר ערים לתושבי המקום. אחת מן הערים שכן התגלו היא קיימקלי (kaymakli), שמורכבת משמונה מפלסים היורדים לעומק האדמה. המקום פתוח לתיירים, ומאפשר להם להרגיש כמו אותם תושבים מלפני מאות ואלפי שנים: סיור בין חדרי השינה והמגורים, בין אורוות בעלי החיים, חדרי הבישול המשותפים, חדרי התפילה עם המזבח ועוד יאפשרו לכם, עם קצת עזרה מהדמיון, להרגיש כאילו חזרתם אלפי שנים אחורה, ואתם חלק מקהילה משותפת שנאלצת להסתתר מתחת לאדמה.
