"לצערנו, שואת היהודים לא הייתה האחרונה"
נשיא המדינה ריבלין נאם בפני העצרת הכללית של האו"ם לרגל יום השואה הבינ"ל, רגע אחרי ששינה את הטקסט שלו עקב האירועים בצפון. "לבי ומחשבותיי עם עמי בישראל. טרור אינו מבחין בין דם לדם", הוא אמר ומתח ביקורת על האו"ם שלא עמד בהתחייבותו למנוע רצח עם בעולם מאז השואה
נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין החליט היום (יום ד') לקצר את ביקורו בארצות הברית בעקבות האירועים הקשים בגבול עם לבנון שבהם נהרגו שני חיילי צה"ל ושבעה אחרים נפצעו. "תפקידו של הנשיא הוא לבקר את הפצועים והמשפחות השכולות באירועים שכאלו", אמר הנשיא, שישוב לישראל מיד לאחר נאומו בעצרת הכללית של האו"ם לרגל יום השואה הבינלאומי.
עוד חדשות בעולם :
מישל אובמה עם הסעודיות: ויתרה על מטפחת
ספרד דורשת חקירה: 'חיילנו נהרג מאש צה"ל'
אובמה: לא ראוי לפגוש מנהיג לפני בחירות
שעות להוצאה להורג: הסכם נדיר עם דאעש?
נשיא המדינה שינה את נאומו ברגע האחרון והתייחס בתחילת דבריו לאירועים בצפון. "אני עומד לפניכם בזמן של מתח גדול באזור שלנו. לבי ומחשבותיי עם עמי בישראל. טרור אינו מבחין בין דם לדם. במלחמה הזו כולנו, כל האומות מאוחדות. מדינות העולם החופשי חייבות למסד חזית מאוחדת".
הנשיא ריבלין פתח את נאומו באנגלית, אך נשא את רובו בעברית. "לא הייתה זוועה בהיסטוריה של האנושות שתדמה באכזריותה, בהיקפה ובמימדיה לשואת העם היהודי. ואולם, רצח עמים וקהילות, לא נולד בגרמניה הנאצית, ולא חדל עם פתיחת שערי אושוויץ-בירקנאו, מאידנק ובוכנוולד. דווקא בעת הזאת, בה מרים הנחש הפונדמנטליסטי את ראשו המכוער, עלינו לזכור, כי הרוע אינו נחלתה של דת כזו או אחרת; כפי שהוא אינו מאפיין של מדינה או קבוצה אתנית. זהו הרשע כהרגלו, המבקש להבחין ולהפלות בין דם לדם, בין אדם לאדם, במקום שבו ההבדל היחיד הוא בין הרע לטוב, בין האנושי לאפל. מסיבה זו בדיוק, אלה הרואים בדת האיסלאם, ביהדות, או בנצרות, אויב הם טועים ומטעים".
"אין ליהודים מלחמה עם האיסלאם"
"אבי, יוסף יואל ריבלין, זכרונו לברכה, הקדיש את חייו לתרגום הקוראן לשפה העברית מתוך אמונה בחשיבות הדיאלוג, ובחשיבותו התרבותית של הקוראן לכל בני אברהם", אמר ריבלין. "כבנו של אבי, גם אני מאמין באמונה שלמה כי אין למערב, לנוצרים או ליהודים, מלחמה עם האיסלאם. בעצם הימים הללו, מכיל האיסלאם תחת כנפיו האדירות את קורבנות הרדיפה והטרור, כשם שהוא משמש דגלם של התוקפים. מאות אלפים של מוסלמים ומוסלמיות, לצד נוצרים, יזידים, כורדים, ודרוזים, כולם כאחד קורבנות חסרי ישע של ברבריות אכזרית, של טרור נפשע, שדבר אין להם עם הדת או עם דברי הנביא. זוהי חובתנו ואחריותנו, ללחום ללא רחם בתוקפים; כפי שזוהי חובתנו ואחריותנו, להגן על הקרבנות כולם".
הנשיא ריבלין אמר שהאו"ם נוסד על חורבות מלחמת העולם השנייה ושהשבועה "לעולם לא עוד" היא עילת קיומו של האו"ם. "אבל לצערנו שואת העם היהודי לא היתה האחרונה. כיהודי, ציוני, ישראלי ובן אנוש, הלב בוכה", הזכיר הנשיא ריבלין את מה שהתרחש מאז בבוסניה, רואנדה, סודן, קמבודיה, סוריה, וניגריה. "ביום הזה, אנו מוכרחים לשאול את עצמנו בכנות: האם המאבק שלנו, של הבית הזה, ברצח העם, הוא אפקטיבי דיו?". הוא הוסיף: "אני חושש, שאמנת האומות המאוחדות בדבר מניעת רצח עם, שנכנסה לתוקפה כבר לפני 64 שנים נותרה מסמך סמלי. היא לא הצליחה לממש את התחייבותה ולמלא את הייעוד שעומד בבסיס הקמת חבר האומות המאוחדות".
"במקום הולדתי איש לא התכחש לשואת הארמנים"
נשיא מדינת ישראל לא נרתע מאזכור הנושא הנפיץ ביחסים עם טורקיה - שואת העם הארמני - ואמר: "בשנת 1915, בימים בהם התרחש רצח בני העם הארמני, כתב אבשלום פיינברג, איש המחתרת היהודית ניל"י, את הדברים הבאים, ואני מצטט: 'כבר נשחקו שיני מחרוק, מיהו הבא בתור? כי הנה התהלכתי על האדמה הקדושה והמקודשת, בדרך העולה ירושלימה, ואשאל עצמי, אם חיים אנו לעת הזאת, בשנת 1915, או בימי טיטוס או נבוכדנאצר? ואני היהודי, שכחתי כי יהודי אנוכי? וגם שאלתי עצמי, אם רשאי אני לבכות על שבר בת עמי בלבד, ואם לא הוזיל ירמיהו דמעות דם, גם על הארמנים?!'. כך כתב אבשלום פיינברג, לפני מאה שנים בדיוק, מאה שנים של גמגום והכחשה".
"בארץ ישראל של אז, בירושלים אליה נולדתי, איש לא התכחש לרצח שאירע. תושבי ירושלים, הוריי ובני משפחתי, ראו אותם מגיעים באלפיהם, מזי רעב, אודים מוצלים מאש; בירושלים הם מצאו מקלט וצאצאיהם חיים שם עד היום. השאלות שהדהדו באותם ימים היו שתיים: מי הבא בתור? והאם נזיל אנחנו, היהודים, דמעות דם, גם על שברם של אחרים? את התשובה לשאלה הראשונה, נתנה ההיסטוריה כשני עשורים אחר כך. היהודים היו הבאים בתור".
ריבלין הזכיר לנוכחים ש"כמו כל מוסד פוליטי, גם הבית הזה, מונע משיקולים ואינטרסים רבים. גם אם נסכים על קווים אדומים ברורים, הרי שאין בכך די. עלינו להסכים כי במאבק ברצח העם, השיקול האנושי, ההומני והמוסרי מוכרח לגבור על אינטרסים כלכליים, פוליטיים ואחרים".
"לקח השואה לעולם לא יילמד", אמר הנשיא, "קהילות ועמים ימשיכו להירצח, ילדים, נשים גברים וזקנים ימשיכו לצעוד אל מותם, לקול צליליה הנאורים של תזמורת המוות על רקע עולם ציני ואדיש, ועל לא עול בכפם. שבועת ה'לעולם לא עוד' תוותר חלולה ומחוללת, ואנו, כולנו, נוותר לנצח - אסירי המחנות". בתום נאומו זכה ריבלין לתשואות רבות ורבים מהנוכחים עמדו על רגליהם ומחאו לו כפיים במשך זמן רב.
לפנייה לכתב/ת 
