היא סרבנית היכרויות. לא מוכנה שישדכו לה
הם חושבים ששידוך הוא הוכחה למסכנות, ושזוגיות צריכה להגיע באופן טבעי וספונטני ללא כל התערבות. נא להכיר: סרבני ההיכרויות של הרווקות המאוחרת
השבוע חבר סיפר לי שבסינגפור יש שר בממשלה שתפקידו, בין היתר, לטפל בתופעת הרווקות המאוחרת במדינה. מסתבר שהוא ממש לוקח את נושא השידוכים לידיים שלו! טרם הבנתי מה הוא בדיוק עושה במסגרת תפקידו, אך עצם העובדה שיש בממשלה שר שאחראי לחבר בין לבבות, מדהימה בעיני. תופעת הרווקות המאוחרת הולכת ומתגברת מדי שנה, לא רק בארץ אלא בכלל העולם, וכנראה שמדינות מסוימות מתייחסים לתופעה במלוא הרצינות וחושבים על פתרון ברמה לאומית.
עכשיו בערוץ יחסים:
חדש: אתר היכרויות שבו רק הנשים מתחילות
סרבני קונדומים מתרוצצים בקרבנו. כל התירוצים
יוזמות לחיבור לבבות תמיד הדהימו אותי, הבעיה היא שיש כל כך הרבה אנשים היום שפשוט מסרבים בכל תוקף להכיר בן/בת זוג דרך גוף שלישי. מדובר בקבוצה לא מבוטלת של אנשים, אותם אני מכנה "סרבני היכרויות". הם מסרבים בכל תוקף לכל רעיון ההיכרויות, ולא משנה להם באיזו דרך. מבחינתם, כל ניסיון להכיר מישהו הוא פסול, בין אם זה באמצעות הפייסבוק, אתרי היכרויות, אפליקציות, משרדי שידוכים או אפילו חברה מהעבודה.
"אני לא מסכנה!"
אך לפני שאני מרחיבה בנושא, חשוב לי לערוך הפרדה בין שני מצבים: המצב הראשון מתייחס לאחוז המאוד קטן של רווקים בגילאי 30 או 40 ומעלה שפשוט לא רוצים להיות בזוגיות, כל אחד מסיבותיו הוא. במקרה שלהם, אם הם "סרבני היכרויות" - אין אם זה שום בעיה כי גם ככה הם לא מעוניינים בקשר.
המצב השני ועליו ארצה להתמקד, הוא אנשים שבתיאוריה כן מחפשים קשר, אולם מסרבים לכל עזרה חיצונית הקשורה לכך. מבחינתם, גם אם החבר הכי טוב שלהם יאמר להם שהוא מצא עבורם את אשת החלומות - הם לא יסכימו לצאת לבליינד דייט. לכל אחד מהסרבנים הללו סיפור שונה - יש כאלה שמסרבים מתוך מקום של גאווה ("אני לא צריכה עזרה במציאת האהבה. מה אני מסכנה?"), אחרים מאמינים שזוגיות צריכה להגיע באופן טבעי וספונטני ללא התערבות.
<<< כל העדכונים - בפייסבוק של ערוץ יחסים >>>
כל כך הרבה רווקות מחכות שהאביר על הסוס הלבן ידפוק להם על הדלת באופן מפתיע ביום בהיר אחד. כל כך הרבה רווקים בטוחים שהם יכירו את אשת החלומות שלהם באופן ספונטני. נכון, זה יכול לקרות, אבל זה עלול לקחת הרבה מאוד זמן. אז למה שלא יעזרו לעצמם להגיע למטרה הנכספת, במקום לשבת בחיבוק ידיים? למה? בגלל בושה? בגלל כבוד? למה?
אך למרות אותה קבוצה של סרבנים, אני שמחה לראות שהמודעות לנושא עלתה ושאנשים נהיו הרבה יותר פתוחים לאופציה של שידוכים, ולא משנה דרך איזה גורם - אם זה הממשלה, מקום העבודה או סתם שכנה שמנסה לחבר בין שני מכריה הרווקים. לא מזמן גם היתה כתבה בעיתון על חברה גדולה בישראל שמנסה לשדך בין העובדים הרווקים שלה. נחמד, לא?
אז אם עד היום סירבתם שיכירו לכם בן/בת זוג, נמנעתם מלהירשם לאתרי הכרויות או ללכת לשדכנים, אנא מכם - חשבו על כך שנית. זאת ממש לא בושה להיעזר בגורם חיצוני למצוא שידוך. יש לא מעט אנשים שתקועים עם הגאווה שלהם ולא מוכנים להכיר בן/בת זוג אם זה לא בא "בטבעיות". כבר נתקלתי מספר פעמים באמירות כמו "מה פתאום שאני אכיר דרך שדכנים או דרך האינטרנט?". אני חייבת לומר שבעיני, דווקא אלה שכן פותחים לעצמם אופציה לשידוכים הם הגיבורים האמיתיים. ותחשבו על זה...
הכותבת היא הראלה ישי, שדכנית למעלה מ-20 שנה ובעלת רשת משרדי השידוכים "דו-לב".
לפנייה לכתב/ת 
