אנסתם לי את הנשמה

הייתי שם. בזנות ובסמים. עבדתי במועדון חשפנות. יותר נכון מועדון זנות. לקוח הציק לי כי לא רציתי להיכנס איתו לחדר. אמר שינקום בי. הוא חיכה לרגע המתאים. נכנסתי לשירותים של המועדון, כי חדר ההלבשה היה תפוס על-ידי בנות שהזריקו. השומרים לא היו באזור, הוא תפס אותי בשירותים חנק ואנס אותי. אחר כך הצמיד לי סכין והורה לי לרדת למטה. השומר למטה שאל אותי לאן, אמרתי לו: פה לאוטו. המשכתי ללכת וידעתי שאם אצא מטווח המצלמות הוא ירצח אותי. ככה הוא גם אמר לי. לרוץ לא יכולתי כי הייתי על עקבים גבוהים. נעצרתי. עשיתי את עצמי מגרדת את הרגל והוצאתי מהמגף את הדוקרן. דקרתי אותו. זאת היתה הפעם הראשונה שדקרתי. התחלתי לרעוד ובמצלמות הבינו שמשהו לא בסדר. השומרים ירדו ופוצצו אותו במכות. ברחתי משם ולא חזרתי.

עוד בערוץ הדעות של ynet

דמיינו שאתם שוטרת זוטרה / שני אלוני

זו לא "עבודה", זה ניצול. ארכיון(צילם: זיו איש)

משם עברתי ל"דירות הדיסקרטיות" שהן מכבסת מילים לדירות זנות. עמדתי לפניך ערב ערב עם גוף יפה וחצאית קצרה. אתה בוחר אותי כי אני לטעמך. שורף את הארנק ומשלם כסף תמורת "שירותי מין". נכון שאני מחייכת ונכון שנראה לך שאני נמשכת אליך ושאני חושבת שאתה חתיך ומושלם. אבל זה רק נדמה. אני רואה אותך כארנק ומחכה שהאקט יסתיים במהירה. בזמן האקט המיני אני עוצמת את העניים ומזייפת גמירה בכדי שתעזוב בשקט אותי ואת הגוף שלי. אתה בכלל לא מושך. אתה נוגע בי ואני בך ללא רגשות, ללא היכרות. אתה אפילו לא יודע את שמי האמיתי.

כדי לשכוח את האקט המגעיל איתך, אני משתמשת באלכוהול ובסמים. מתמכרת. את הסמים והאלכוהול אני קונה בכסף ששילמת לי תמורת האקט. אני נגעלת ממך ומהגוף שלי. אני מבקשת שתשים קונדום אבל אתה מציע לי כסף נוסף כדי שאהיה איתך בלי קונדום. מי יודע במה הדבקת אותי. תקופה ארוכה התביישתי בגוף שלי למרות שהוא יפה. הרגשתי שזה לא הגוף שלי אלא שלך, עד שיום אחד עשיתי מעשה והתקלחתי עם אקונומיקה. לא יכולתי לסבול את הגועל. הכוויות שהופיעו אז על הגוף הן הכוויות שהיום צורבות את נשמתי. איבדתי את הזהות וכמעט את החיים. סיפרתי לעצמי סיפורים שזה מקום "העבודה" שלי, שזו "הפרנסה" שלי, אבל זה שקר. לתת לגבר זר לאונן לתוכך זו לא "עבודה". זה ניצול.

היום אני כבר נקייה מסמים ומהזנות למרות ששנים ארוכות יעברו עד שאשתקם לגמרי. קוראים לזה פוסט טראומה. התרחקתי מגברים וניהלתי מערכות יחסים עם נשים, עברתי מצבי רוח משתנים, תוקפנות, עצבנות, דיכאון, רזיתי בצורה מפחידה, חברות התרחקו כי אף אחת לא רוצה להסתובב עם אחת שהיתה בזנות. פלאשבקים וסיוטי לילה גורמים לי לחרדות, כדורי הרגעה, כדורים כדי להירדם. כשאני לבד אני מרגישה שנוגעים בי. לפני שאני נכנסת למיטה, אני בודקת שהבית סגור. לא מתקלחת לפני שבודקת שכל הבית נעול. כשאני שוטפת כלים, מגע המים על הידיים מזכיר לי את הידיים שנגעו בי וזיעה קרה שוטפת אותי. אבל היום אני יודעת שמגיע לי שיכבדו את גופי, מגיע לי לחיות חיים נורמליים ולא כמו רובוט, לא כמו מכונה. הנשמה חזרה לי לגוף. כשאת בתוך הזנות נדמה לך שאת שולטת, אבל זו אשליה. שליטה אמיתית זה להיות עם מישהו שאת אוהבת ויש לך רגשות אליו ולו יש אליך. גוף ונשמה תמיד צריכים להיות מחוברים.

הזנות היא לא סוף הדרך. כל מה שצריך זה קצת לבקש עזרה ויש ממי. יש את "אופק נשי", יש את "סלעית" וארגונים נוספים. אני עשיתי את זה. פניתי לבקש עזרה. רק כשהגעתי ל"אופק נשי", התחבר לי הפאזל הזה שהגוף שלי מזמן כבר לא שלי. רק שם הבנתי לאן הגעתי. שם הורדתי את כל המסכות. ועם הזמן הגוף שלי התחבר בחזרה לנשמה ויכולתי לטפל בפגיעה המינית שחוויתי בילדותי ובזיכרונות מהבית המתעלל שבו גדלתי. כשהייתי בזנות כבר לא היה אכפת לי שיפגעו בי. היום לא אתן שיפגעו בי כך. היום אני יודעת לשמור על עצמי.

הכותבת יצאה ממעגל הזנות ונקייה מסמים זה כשנתיים. בימים אלו מציינים בארה"ב את חודש המודעות לסחר בבני אדם. בישראל, כ12 מיליון עסקאות זנות בשנה - מציאות, שחייבים לעצור, בין היתר על ידי חוק איסור צריכת זנות, שמבקש להפליל ולהעמיד לדין את צרכני הזנות המנצלים את מצבן הקשה של הנשים שמצאו עצמן בעולם זה. החוק מקודם על ידי מכון ירושלים לצדק , המטה למאבק בסחר בנשים ומכון תודעה  - למאבק בזנות שהביא טקסט זה לידי פרסום. לצערנו החוק כרגע תקוע ואנו מלאים בתקווה שהפוליטיקאים בישראל יראו לנכון לסייע לנשים, לגברים, לילדים ולילדות, שלכודים, במעגל הזנות

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il