מעושרת: באקו שלא הכרתם

"לפני ארבעים שנה הייתה באקו עיר מדבר. במידה מסויימת היא נותרה כזו עד היום. אבל, אז עוד לא היה בה רחוב כלשהו, שנראה איכשהו אירופי. לא היה ולו עץ אחד, שיגן על התושבים מהחום השורף. העיר כולה הייתה רק בקתות טיט וכמה ארמונות ברבריים, שנבנו על חולות המדבר והוקפו בחומה אחת. הקירות העבים של הארמונות העניקו הגנה קלושה בלבד מפני השמש. לא היה מים בעיר, לא היו מזרקות מפכפכות, שיש בכל בית במקומות אחרים במזרח. היה צריך להביא מים בשקים ממרחק, וזה הספיק בקושי לשתייה ולרחצה. כשהחום הפך לבלתי נסבל, עזבו האנשים המכובדים את בתיהם והלכו לגדות הים, היכן שיכלו לדמות בנפשם שהאויר קריר יותר".

תיאור מרתיע זה של באקו פותח את ספרו האוטוביוגרפי של אסד ביי, "נפט ודם במזרח", שיצא לאור בשטוטגרט ב-1929 והפך מיד לרב מכר. אסד ביי היה אחת הדמויות המרתקות ביותר שהגיעו למרכז אירופה מפאתיה המזרחיים של היבשת, עם נפילתה של האימפריה הרוסית בידי הקומוניסטים. ביי נולד ב-1905 בבאקו בשם לב נוסימבאום, לאב יהודי שהיה איל נפט ולאם יהודייה שהייתה מהפכנית סוציאליסטית ונפטרה בגיל צעיר. האב ובנו הצעיר נמלטו מבאקו כשזו נפלה בידי הבולשביקים.

לאחר מסע ארוך במזרח, הגיעו השניים תחילה לפאריז, ואחר כך לברלין - שם התאסלם לב והחל לכתוב ספרים על ארצות הקווקז והאסלאם. הוא השתמש בשם אומנותי נוסף, קורבאן סעיד, שעימו חיבר את הספרים "אהבתם של עלי ונינו" ו"הנערה מקרן הזהב" שהפכו גם ללהיטים בינלאומיים, מחוץ לגבולותיה של אזרבייג'ן. האזרים, שהיו נתונים תחת שלטונה של ברית המועצות, טוענים שלא שמעו על הצלחתו הספרותית הגדולה של נוסימבאום עד לשנים האחרונות, לאחר שזכו בעצמאות ממוסקבה.

לא שמעו על הצלחתו הספרותית של נוסימבאום עד שזכו לעצמאות. האזרים(צילום: אלדד בק)

נוסימבאום היהודי-מוסלמי לא שרד את מלחמת העולם השנייה, למרות שהעריץ את מוסוליני ומצא מקלט בעיירת החוף האיטלקית הציורית פוזיטנו מפני חוקי הגזע הנאציים. הוא נפטר ב-1942 חסר כל ממחלה קשה ומכור לסמי הפגת כאבים.

מבקתות טיט לארמונות פאר

כשנוסימבאום-ביי-סעיד נולד בתחילת המאה ה-20 כבר השתנתה באקו מהקצה אל הקצה, והפכה לאחת הערים העשירות ביותר באירופה ובעולם כולו. זאת, הודות למאגרי הנפט העצומים שנחשפו באדמותיה ובמימיה של אזרבייג'ן.

"ארץ האש הנצחית" כונתה המדינה שלחופי הים הכספי עוד לפני שהנפט הפך ל"זהב השחור", והעושר שנפל לפתע על באקו נראה היה שיספיק לנצח. עשירי העיר בנו בה ארמונות, שחלקם נרכשו בפאריז ובאיטליה, פורקו ונבנו אבן אחר אבן בעיר החוף החולית הקווקזית, ואחרים תוכננו בידי מיטב האדריכלים מבירות אירופה. באקו הפכה ל"עיר האורות" של המזרח, זמן רב לפני נסיכויות הנפט הערביות.

מגדלי האש בלילה(צילום: אלדד בק)

הטיילת של באקו(צילום: אלדד בק)

אחרי עשורים של הזנחה תחת המשטר הקומוניסטי, ומלחמה קשה עם ארמניה בשנות עצמאותה הראשונות של אזרבייג'ן בתחילת שנות ה-90 - מתעוררת באקו מחדש לחיים ומחזירה לעצמה את הדרה האבוד, הודות לרווחים המחודשים מייצוא הנפט והגז. העיר העתיקה, שחומותיה וכמה ממבניה עומדים על תילם מאז המאות ה-11 וה-12, שוקמו והוכרו בחלקם על ידי אונסקו כאתרי מורשת התרבות העולמית.

חומות העיר העתיקה לאחר ששוקמו(צילום: אלדד בק)

ממבנים עתיקים לאתרי מורשת עולמיים(צילום: אלדד בק)

מוזיאונים מרהיבים נחנכו. בתי מלון מכל הסוגים - מעממיים ועד למלונות פאר יוקרתיים - פתחו את שעריהם. מיטב המותגים נמכרים בחנויות ובמרכזי הקניות הממוקמים במדרחוב הנוצץ על שם ניזאמי, המשורר הלאומי של אזרבייג'ן שחי ויצר במאה ה-12. מסעדות מקומיות, רשתות אוכל בינלאומיות ושפע של פאבים - חלקם תת קרקעיים, מציעים מגוון קולינארי נרחב ביותר של מטעמים קווקזיים, מרכז אסייתיים, רוסיים, פרסיים, מזרח תיכוניים ומערביים.

ארמון שירוואנשאה כשברקע מגדלי האש, סמלם של באקו המודרנית(צילום: אלדד בק)

מדרחוב הקניות והבילויים ניזאמי(צילום: אלדד בק)

הממשלה האזרית משקיעה מאוד בפיתוחו של ענף התיירות, בין היתר בסיועה של ישראל. כך למשל, כ-100 מתלמדים אזרים נמצאים כעת בבתי מלון בארץ. באקו, שהייתה עד לאחרונה סגורה למדי, רוצה לעלות מחדש על מפת העולם. הנה כמה מהאתרים המומלצים ביותר למבקרים בבירה המתחדשת:

מוזיאון השטיחים

שוכן במבנה מעוגל וארוך, שנבנה כמו שטיח מקופל על הטיילת הרחבה שלחוף הים, לא הרחק מהעיר העתיקה. המוזיאון המרהיב, המוקדש לאומנות אריגת השטיחים באזרבייג'ן - אחת המסורות עתיקות הימים במדינה - נפתח רק לפני חצי שנה. האוסף של המוזיאון כולל 40.000 שטיחים, שרק כמה מאות מהם מוצגים בתערוכת הקבע המתפרשת על פני שלוש קומות.

מוזיאון השטיחים(צילום: אלדד בק)

אומנות אריגת השטיחים האזרית מחולקת לשבע אסכולות גאוגרפיות, שכמה מהן שוכנות היום מחוץ לגבולות אזרבייג'ן - אסכולת טבריז בצפון איראן (אזרבייג'ן הדרומית נכבשה על ידי קיסרות פרס בתחילת המאה ה-19 במסגרת הסכם חלוקת אזרבייג'ן בין רוסיה ופרס), וקרבאח - אחד משבעה מחוזות שנכבשו על ידי ארמנים במלחמה עקובה מדם בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20. כמה דוגמאות נדירות של שטיחים אזרים ישנים מוצגות במיטב המוזיאונים ברחבי העולם וכמובן גם כאן. המוזיאון מציע סיור מודרך באנגלית.

(צילום: אלדד בק)

מוזיאון הספרות על שם ניזאמי

המבנה בעל החזות הנאו-קלאסית המרשימה נמצא לא הרחק מהעיר העתיקה, בקרבת "כיכר המזרקות". המוזיאון העצום מגולל את ההיסטוריה הספרותית העשירה של האזרים - מהעמים הטורקיים, שחיו תחת כיבוש ערבי, פרסי ורוסי ויצרו שילוב תרבותי מרתק ומגוון. אולמותיו הגדולים של המוזיאון מספרים באמצעות מוצגים היסטוריים שונים, הקשורים לסופרים מקומיים ידועים ויצירותיהם המפורסמות את תולדות האזרים עד לתקופה החדשה. הנעדר הגדול במוזיאון הוא אסד ביי, הסופר האזרי המוכר ביותר בעולם. נראה כי נוסימבאום-ביי-סעיד עדיין לא זכה להכרה במולדתו.

בניין המוזיאון הוא בעל היסטוריה משלו: קומתו הראשונה נבנתה באמצע המאה ה-19 כח'אן לשיירות מסחר, אחר כך עם התעשרותה של באקו נוספה לו קומה והוא הפך למלון יוקרתי, "מטרופול". בשתי שנות עצמאותה הראשונות של אזרבייג'ן, בין 1918-1920, ישבו כאן שרי ממשלתה של הרפובליקה האזרית הדמוקרטית. עם בוא הסובייטים, עבר הבניין לידי איגוד העבודה האזרי. ב-1939 החליטו הקומיסרים העממיים להקים במקום את מוזיאון הספרות, שקיים עד ימינו. המוזיאון מציע סיור מודרך באנגלית.

ארמון שושלת שירוואשנשאה

הוא אחד המבנים ההיסטוריים החולשים על העיר העתיקה של באקו. הארמון הוא מכלול, שבו הארמון עצמו, מסגד, מוזוליאום, אחוזת קבר, חמאם ושער כניסה מפואר. כמה מחלקי הארמון משמשים כמוזיאון להיסטוריה של שושלת שירוואנשאה ובאקו, שהפכה במאה ה-15 לעיר בירה תחת מלכי השושלת. ההערכה היא, כי מכלול המבנים נבנה מסביב לקבר של הקדוש סופי, ששושלת שירוואנשאה העניקה חסות למסדרו.

שירוואשנשאה(צילום: אלדד בק)

התערוכה בארמון כוללת גם מוצגים ארכיאולוגיים נדירים שנמשו מהים הכספי והיו חלק ממצודה, שנבנתה על אי סמוך לבאקו, ושקעה במים. הארמון מציע סיורים מודרכים בשפות זרות.

סלון אזרי מסורתי באזור שירוואשנשאה(צילום: אלדד בק)

מוזיאון הספרים המיניאטורים

ברחוב סמוך לארמון, באחת מסימטאותיה הציוריות של העיר העתיקה, שוכן המוזיאון הראשון והיחיד בעולם לספרים מיניאטורים. המוזיאןן מציג 5,500 ספרים שהודפסו ב-71 מדינות, בשפות שונות ובתקופות שונות. הספר הקטן ביותר, שגודלו שני מילימטרים רבועים בלבד, מקורו ביפן. יש כאן ספרים קומוניסטים, לצד ספרי קוראן וספרי תהילים ותנ"ך, ספרים של שייקספיר, היינה, בלזאק וכמובן של נשיאי אזרבייג'ן, הנוכחי והקודם - אביו. הספרים הם חלק מאוסף פרטי, שנרכש במשך יותר מ-30 שנה.

אוסף הספרים המיניאטורים(צילום: אלדד בק)