'כמו כת': הורי ג'יהאדיסטים בבלגיה פוצים פה

בזמן שבלגיה מתכוננת במתח לגזר דין במשפט הגדול ביותר באירופה נגד נאשמים בליבוי אלימות איסלאמיסטית בסוריה - תשומת הלב עוברת לקהילות המוסלמיות ביבשת, שחבריהן לא מבינים איך ביום אחד קמים ילדיהם ומחליטים להצטרף לג'יהאד.

עוד חדשות בעולם :

אובמה הפתיע בגראמי: "אונס זה לא OK"

אחרי 54 שנה: נמצא מטוס הכדורגלנים שנעלם

קורבן שני ביממה: כריש תלש רגלי גולש והרגוֹ

גזר הדין יינתן מחרתיים (יום ד') בבלגיה. אולם עבור ההורים באנטוורפן - עיר הנמצאת בכוננות גבוהה מאז הטבח במערכת "שארלי הבדו" בפריז ופשיטות המשטרה על ג'יהאדיסטים - החלטת השופטים לא תצליח להסביר להם מדוע ילדיהם הספורטאים, שלא קיימו מנהגים מוסלמיים, נטשו את בתיהם החמים והלכו להילחם במזרח התיכון.

דמיטירי ואוסאנה. בניהם הצטרפו לשורות ארגונים איסלאמיסטים(צילום: רויטרס)

(צילום: רויטרס)

"עבורי אין הבדל בין זה לבין כת", אומר דמיטרי בונטינק (41) לסוכנות רויטרס. לטענתו, הארגון המקומי Sharia4Belgium הסית את בנו בן ה-18 להצטרף ללחימה בסוריה - צעד שהותיר את אמו ממוצא ניגרי במצב נפשי מעורער.

"הדרך שבה הם מטופחים, הדרך שבה הם החלו את פועלם, הדרך שבה הם משתמשים בשמות חדשים, הדרך שבה הם מקיימים את מנהגיהם" - כל זה מושך צעירים ברגעי חרדות הנעורים שלהם, ובמקרה של ג'ה-ג'ואן - ברגע של אהבה נכזבת.

ג'ה-ג'ואן בונטינק

הודיע שהוא בסוריה. בריאן דה מולדר(צילום: רויטרס)

בוכה מדי יום. אוסאנה רודריגס(צילום: רויטרס)

בלגיה עקפה את שכנותיה באירופה ב"אספקת" לוחמים זרים לארגוני טרור כמו דאעש ואל-קאעידה. כ-350 אזרחי המדינה המונה רק 11 מיליון הצטרפו לארגונים אלה הנלחמים בסוריה ובעיראק. בונטינק נחשף לראשונה בתקשורת המקומית לאחר שטס שלוש פעמים לאזור הקרבות תוך סיכון חייו במטרה להביא את בנו חזרה לארץ.

ג'ה-ג'ואן בונטינק, כיום בן 20, הפך לעד מפתח במשפט נגד מנהיגי Sharia4Belgium המואשמים בעבירות טרור. אך גם בונטינק עשוי להישלח לארבע שנות מאסר כחלק מ-46 הנאשמים. נאשמים נוספים, בהם בריאן דה מולדר בן 21, נמצאים עדיין בסוריה וייתכן שאינם בין החיים.

אמו הברזילאית של דה מולדר, אוסאנה רודריגס, עדיין בוכה מדי יום על בנה, שבנעוריו היה כדורגלן מבטיח. היא מאמינה כי הדחתו בגיל 17 ממועדון הספורט הובילה אותו לדת ולאחר מכן לאלימות.

"בוז ולעג לכופרים"

בדומה לג'ה-ג'ואן בונטינק, גם בריאן דה מולדר הפך במהירות למוסלמי אדוק, לבוש בגלביות, מתעקש על אוכל "חלאל" ומותח ביקורת על אמו ואחיותיו המתלבשות לדעתו באופן לא צנוע.

(צילום: רויטרס)

יום בהיר אחד הוא הצהיר כי הוא מעוניין לעבוד כמתנדב בארגון צדקה בסוריה. "התווכחתי איתו ואמרתי לו שיש לו המון מקומות להתנדב כאן", סיפרה רודריגס. "הוא אמר לי שהוא לא רוצה להתנדב כאן כי כל האנשים פה הם כופרים".

לאחר אמירות אלה, החליטה רודריגס לעבור עם משפחתה מאנטוורפ לכפר. אך בריאן המשיך לשמור על קשר עם חבריו הקיצונים. בוקר אחד, כשחזרה רודריגס לביתה הבינה שנעלם. "הלכתי לחדרו והוא איננו. הם לקחו את בני".

שנתיים עברו מאז. בריאן שלח מסר לפיו הוא נמצא בסוריה אך הקשר בינו לבין משפחתו מצומצם.

יום אחד הוא נעלם. רודריגס(צילום: רויטרס)

"לעתים ישנו אירוע בחיי אדם שפועל כזרז", אומר בילאל בניאך, מומחה למדעי המדינה שחקר את תהליך הרדיקליזציה של צעירים בלגים מאוניברסיטת גנט. "הם פתאום מוצאים עצמם מחוץ למערכת ומאמינים כי החברה היא האחראית לסבלם".

"הם מוצאים נחמה באיסלאם הקיצוני. יש בו שחור ולבן, וטוב ורע. הם מרגישים משוחררים מהאי-ודאות ופתאום מוצאים מטרה לחייהם", טוען בניאך.

"לא יכולה לקבור אותו, לומר לו שלום"

אך גם הניתוק והסטיגמה פוגעים בצעירים אלה. דמיטרי בונטינק ואוסאנה רודריגס איבדו את עבודתם. אמו של בריאן ואחותו בת ה-13 חסרות בית ומסתמכות על חברים ומשפחה שיאכסנו אותן.

הציבור רוחש מעט מאוד סימפטיה לנאשמים וייתכן שבצדק. הבלגים הוכו בהלם מפשיטת כוחות הביטחון על תא ג'יהאדיסטי בחודש שעבר, שלפי המשטרה הוכיחה כי צעירים בלגים חוזרים מסוריה כדי לבצע פיגועים במולדתם. שני מחבלים נהרגו בפשיטה, שבוע לאחר שאיסלאמיסטים רצחו 17 בני אדם במערכת "שארלי הבדו" ובמרכול יהודי. בקיץ שעבר רצח חמוש ארבעה בני אדם במוזיאון היהודי בבריסל.

מנהיגי האיחוד האירופי מתכננים לחתום על שיתוף פעולה נגד טרור בוועידה שתיערך בבירת

בלגיה ביום חמישי. אחת מהסוגיות שיעלו על סדר יומה של הוועידה תהיה המאבק ברדיקליזציה של צעירי האיחוד.

דמיטרי בונטינק מקווה כי בית המשפט יאפשר לבנו להקים חיים חדשים הרחק מבלגיה. התביעה מבקשת שירצה ארבע שנות מאסר. התובעים דורשים גם 15 שנות מאסר עבור דובר Sharia4Belgium, פואד בלקאסם (32), שמכחיש כי גייס לוחמים זרים לסוריה.

רודריגס תולה תקוותיה בשופטים ומעוניינת שהם יאשימו את מי שלקח את בנה, אך לא רואה בכך נחמה רבה: "אם בני מת בתאונת דרכים או מירי, הייתי יכולה לקבור אותו", אמרה ומיררה בבכי. "יכולתי לומר שלום. אך בני בסוריה. מה אוכל לעשות?"