היופי שבפשטות: בלגרד שלא הכרתם
כפרים נטושים, מצודות עתיקות ומתפוררות, סמטאות צפופות, מועדוני לילה סוערים, היצע קולינרי מגוון בזיל הזול, בתי מלון מפוקפקים מהזן הישן וטוב לב אנושי יוצא דופן. שי זדא ביקר בעיר הבלקנית ושופעת הניגודים וחזר מאוהב
מתי בפעם האחרונה קניתם בקבוק מים מינרלים בשמונים אגורות, חצי ליטר בירה בפחית בשקל וחצי, משולש פיצה גדול בשני שקלים ושווארמה מעוגנת בתוך לאפה גדולה בחמישה שקלים? אלו לא רק המחירים המוזלים שמושכים ישראלים לרעות בשדות זרים, אלא גם השבילים הלא מסומנים שמובילים למקומות חדשים, המצודות העתיקות המתפוררות שעדיין עומדות על תילן, הכפרים הקטנים שמסתתרים בין סדקי המפה וטוב ליבם יוצא הדופן של המקומיים.
כבר מזמן לא ראה העולם אנושיות כה טהורה. הסנדלים הפתוחים של ישו מגיעים עד למזרח אירופה, ורוח הנצרות נושבת בחוזקה באזור ומסרקת את סמטאותיהן הצפופות של ערי מזרח אירופה עד לכפרים הנידחים ביותר. בלגרד, טירנה, פודגוריצה, סקופיה, סרייבו - ערי הבירה היפות שמשובצות בריאה הימנית של אירופה, מעניקים לה גוון מעט שונה משאר איבריה. מזרח אירופה מלמדת שגם בלכלוך יש יופי וגם בחטא ניתן למצוא את הברכה. יש משהו באוויר שעושה אותך טוב יותר, מאושר יותר.
לאחרונה, הגוש המזרחי של אירופה מתחיל להתברג יותר ויותר בתודעה הישראלית. אפילו הדתיים הנוקשים, חובבי הפוליטיקלי קורקט, היו מעדיפים להשאיר את אלוהים בארון לכמה ימים ולערוק לסמטאותיה של אירופה המזרחית כדי לחוות את התרבות המזרח אירופאית המקסימה, על כל חטאיה. גם הישראלי הקאסטאיסט המנופח מהתניות מטריאליסטיות עלול להיסדק ולהיכנע לפשטות המזרח אירופאית.
לטייל בין המדרכות הצרות של מזרח אירופה זו חוויה בפני עצמה. אפשר להשתכר מהארומה של החופש שנישא באוויר, סילוני הרוח שחודרים לאף מרגישים יותר כמו צחוק ולא כמו פרוזה, יותר כמו אהבה ולא כמו לוגיקה, יותר כמו אמנות מאשר מדע. כל טייל טוב יודע שמזרח אירופה הוא אזור פרוץ, אבל עד לצד הקדוש שלו - אל תגעו להם בישו. למרות שאותנו, הישראלים, מאפיינת אמונה אדוקה באל היהודי הקדוש, אני אוהב לגרור רגליים בסחי המזרח אירופאי ולא מהסס, ולו לרגע אחד, לדחוף את האף לכל מקום שמעלה ריח של גירה.
עבורי, החוויה האולטימטיבית במדינות הבלקניות זה לקפוץ על רכבת קיטור רעועה שעוברת במקומות לא מסומנים, להתארח בבתים מקומיים, להשתלשל לכפרים נטושים שמתחבאים בין שיפולי המפה, להריח את ריח הבישולים האותנטיים שעולה מהבתים ולהרגיש את משקל התרמיל נשען על הגב. אקספלורציה בלקנית אני קורא לזה.
בלגרד: ג'ונגל אורבני
חצי מטוס היה ריק בטיסה לסרביה, ובשורות המאוישות אף ראש ישראלי לא ביצבץ מלבד הבחור הישראלי השמנמן שישב במושב האחרון וחיטט באף. רק לאחרונה התחילה סרביה לראות ניצני תיירות. קל להטיל אהבה במקום כמו בלגרד, אחת מנקודות האסטרטגיה שנמצאות בארסנל של מזרח אירופה. בלגרד, כמו סקופיה וסרייבו, היא עיר מדהימה; סואנת, עמוסה בבתי קפה, ברים ומסעדות שמקננים ב'סלאמס' הסרבי יחד עם המסבאות הרעולות בדגלי ספרד, הולנד ואפילו יפן, שהחליטו לפתוח מטבח בין כל דוכני האוכל הרנדומאליים ברחובות.
כיכר הרפובליקה בבלגרד, הסנטר של העיר, כמו גם כיכר סקנדרבג בטירנה ועוד מרכזים ברחבי מזרח אירופה שמתברגים על צירים מרכזיים - הוא הספרטה של סרביה. המוני אנשים, ארוחות שחיתות, ברים, מוזיקה, שבילים שמרופדים בבדלי סיגריות ובקבוקי בירה ריקים שרובצים בשיפולי המדרכות. ג'ונגל באמצע האזור האורבני. מועדונים, מוטלים מפוקפקים, דוכנים קולינרים ואמני רחוב צועניים, אפשר למצוא שם הכול.
והאוכל? פאקינג בריליאנט. האזור כולו אופה מאכלים בתנורים לא "כשרים" לחך הישראלי, אך דואג לשלב סירים ומחבתות ממקומות שונים בעולם ולתת תמיד את הטאצ' המקומי. לצד זה, צ'ילי, בשר ונבטים הם חלק בלתי נפרד מההרכב הכימי של כל מנה.
מזרח אירופה היא בהחלט אורגזמה קולינרית, ומלבד נקניקיות הבשר העבות, שבמבט ראשון מעלות אסוציאציות של מוות קליני, ולובסטרים מפלצתיים בגודל של גור פילים קטן - מזון שהישראלי הטבעוני היה מחשיב ככשל גנטי - ניתן למצוא גם ארוחות מזינות ובריאות בכל פינה, ובזיל הזול. המחירים באופן כללי זולים מאוד, בין אם אתה עושה בליץ קולינרי על הדוכנים ברחוב, או מעדיף לשבת במסעדה יוקרתית עם הנוזל האדום. בתוך קערת המרק המזרח אירופאית קצוצים צ'אנקים גדולים של תיירות מקומית מומלצת מתובלנת במסעדות, דוכני אוכל ובתי קפה זולים וטעימים.
לאירופה יש שני מצבי צבירה - אירופה המזרחית ואירופה המערבית, שני קטבים של אותה אנרגיה. והאנרגיה הזאת, בשונה משאר המקומות בעולם, ארטיסטית לחלוטין. ובתור אחד שחצה את הגלובוס לאורכו ולרוחבו, מזרח אירופה, בין אם אתה אדם רוחני או מטריאליסטי, דתי או קומוניסטי, מאמין או אתיאיסטי, בהחלט מעניקה צל מהשמש הקדחתנית של המזרח התיכון ונותנת אפשרויות מעניינות ומגוונות יותר מאירופה הקלאסית והמוכרת.
- שי זדה הוא עיתונאי, תרמילאי ויוצר סרטים דוקומנטריים
