בין פנטזיה לאונס: 50 גוונים של תחום אפור
אירוטיקה פורצת דרך או מעשיה מיזוגנית שמערבת אלמנטים של החפצה והתעללות נפשית? ההיסטריה סביב הסרט "50 גוונים של אפור" מעוררת דיון ער ברשת, כשמצד אחד ניצבות המעריצות שרכשו כרטיס מבעוד מועד וקראו את כל שלושת הספרים ומנגד ניצבים חובבי השליטה וארגוני הנשים
קשה להאמין שעברו 25 שנה מאז שחררה מדונה את "האנקי פאנקי", הלהיט הג'אז-קברטי שכלל את השורה: "תנהג בי כאילו שאני ילדה רעה, אפילו כשאני טובה אליך. אני לא רוצה שתודה לי, אתה יכול פשוט לתת לי ספאנק, מממ...", שיר שמדבר כאמור על חיבתה של הזמרת לטפיחות שובבות על הישבן. השבוע בטקס הגראמי, העניקה הפרובוקטורית בת ה-56 מקום של כבוד לאותו ישבן סורר, כשבחרה להדהים את הנוכחים ולהציגו כשהוא ערום וחטוב, מעליו שמלת מטדור קצרצרה שעיצב לה גיבנצ'י, לצד גרביוני רשת זנותיים.
50 גוונים של אפור ב-ynet יחסים:
50 גוונים של אפור: אפילו אורלי זילברשץ הסמיקה
50 גוונים של תרגום: לדעת לכתוב פורנו בעברית
מדונה תמיד היתה המלכה הבלתי מעורערת של ה-BDSM (ראשי תיבות של: קשירות, משמעת, סאדיזם, מאזוכיזם). כשיצא "האנקי פאנקי", הודתה שהיא אכן חובבת ספנקינג, "אבל שלא יהיה כואב מדי". בקליפ הגנוז של "Justify my love" היא כבר הלכה על הצד השני של השליטה, ושמה את ה'דומינטריקס' בפרונט - אותה מלכת סאדו עטוית בגדי עור, שאחזה בעבד כנוע בראשו והזכירה פרקטיקות הלקוחות מהאסתטיקה הפשיסטית.
אחרי מדונה הגיעו כריסטינה אגילרה, ריהאנה, ליידי גאגא ולאחרונה גם מיילי סיירוס, שהצטלמה לפסטיבל הסקס של ניו יורק כשהיא קשורה לרצועות לייטקס שחורות ואת פטמותיה מעטרים איקסים שחורים ופטישיסטיים.
ולנטיין ב-50 גוונים
אין ספק שדימויים מעולם ה-BDSM מציפים את המיינסטרים כבר כמה עשורים טובים, אבל משום מה נדמה שדווקא הטרילוגיה של "50 גוונים של אפור" היתה המוצר שלגמרי שחרר את השוט האסור והנגיש את תת התרבות האפלה להמונים. טרילוגיית הספרים של הסופרת אי. אל. ג'יימס, שהחלה את דרכה כספרות מעריצים לסדרה "דמדומים", הפכה לסנסציה עולמית עם תרגומה למעל 51 שפות, ויותר מ-100 מיליון עותקים שהעניקו לנשות העולם המערבי את היכולת לדמיין עצמן נקשרות בידיו המיומנות של כריסטיאן גריי האכזרי.
כמובן שעם ההיסטריה הציבורית, היה זה רק עניין של זמן עד שיגיע גם העיבוד הקולנועי (בבימויה של סם טיילור ג'קסון ובכיכובם של דקוטה ג'ונסון וג'יימי דורנן) שגרר אחריו חרושת שמועות, רחשים, תככים ומזימות, והושק אמש (ה') בבתי הקולנוע בישראל וברחבי העולם. מועד ההשקה אינו מקרי, כמובן. המטרה היתה לתפוס טרמפ על "ולנטיין" ולהשיק את הסרט בחג האהבה המסחרי, רק שבמקום דובי חמדמד ולבבות אדומים, מגיע הסרט כשהוא עטוף במנה גדושה של מרצ'נדייז קינקיים הכוללים ערכות "50 גוונים של אפור" רשמיות ולא רשמיות, הנמכרות בחנויות הסקס השונות (כן כן, גם אצלנו! ב"סקס סטייל" וב"סיסטרס"), כיסויי עיניים, שוטים, מחבטים ושאר פינוקים הלקוחים כביכול מאותו "חדר אדום" המככב בסדרת הספרים וכמובן שגם בסרט.
המעריצות כבר באקסטזה, ובישראל בלבד נמכרו מעל 20 אלף כרטיסים במכירה מוקדמת - מספר אדיר לכל הדעות, בייחוד לאור העובדה שלא מדובר בהופעה של להקה כמו וואן דיירקשן או בקסטריט בויז, אלא בסרט שעתיד לרוץ בבתי הקולנוע במשך תקופה. ואם נראה לכם שמדובר בבחורות צעירות, תחשבו שוב: המעריצות הרציניות של הסרט חצו מזמן את ה-20. חלקן נשואות, אחרות רווקות או בזוגיות.
בקבוצות פייסבוק של חובבות ספרות התארגנו גם לא מעט קבוצות שביקשו לארגן הקרנות פרטיות לצפייה בסרט. כך עשתה גם אורלי, בת 36 מהוד השרון: "את הספר קראתי כבר לפני שלוש שנים והיה לי ברור שאגיע לסרט הזה", היא מספרת. "החברות בקבוצה בפייסבוק ארגנו הקרנה פרטית, ואני מחכה בקוצר רוח כבר לצפות ולבדוק אם הוא תואם את מה שכל כך אהבתי לקרוא".
מה סוד הקסם של '50 גוונים של אפור'?
"בואי נגיד שבזכות הטרילוגיה הזו נפתח לי עולם חדש מלא ברגושים של סקרנות מינית ותעוזה. הספר הזה ממש פתח לי את הראש בהרבה מובנים, הכניס אותי לעולם מלא ספרים מופלאים ומרתקים מתחום האירוטיקה שהגיעו אחריו בהמוניהם. חוץ מזה, הספר הוציא מהארון הרבה קוראות, כי ספרים אירוטים קיימים כבר המון שנים, אבל תמיד נהגנו לקרוא אותם בחדרי חדרים. ואז הגיע 50 גוונים והראה שאפשר ללא בושה לשבת ולקרוא את זה ברכבת ובכל מקום. עוד משהו שלדעתי מושך את כל הנשים לרוץ לסרט הוא הצורך להגיד שהנה, אני אוהבת סקס וסקס קצת שונה, ואני לא מתביישת לומר אותו וזה לא זול ולא דוחה".
את מתכוונת ל-BDSM?
"ממש לא. לי אין חלק בסצנת ה-BDSM. פשוט אוהבת לגוון והספר נתן אחלה רעיונות".
"הספרים נחטפים מהמדפים וכולן קוראות אותם"
חנה, ספרנית בת 38 מחיפה, קראה את הטרילוגיה בשפת המקור שלה, ועומדת גם היא לצפות בסרט בהקרנה סגורה שארגנו לה מטעם העבודה. "האמת המשעשעת היא שלא ממש רציתי לצפות בסרט, כי אני ממש לא אוהבת את השחקנית שנבחרה לגלם את התפקד הראשי ואני פוחדת שזה יקלקל את האימג' שיש לי בראש. אבל כשראיתי שאורגנה הקרנת וי.איי.פי - אירוע שטרם יצא לי לקחת בו חלק - החלטתי ללכת בגלל האירוע והחוויה, יחד עם חברות מהעבודה".
לא פחות מ-20 אלף כרטיסים כבר נמכרו לסרט הזה. את חושבת שזה תוצר של הייפ בלבד או שאולי יש משהו נוסף בסרט הזה שמושך אליו כמות כל כך גדולה של צופים?
"זה לא רק הייפ שיווקי. סקס מוכר, נקודה. סקס הוא אחד מהיצרים הבסיסיים ביותר שלנו, וכיום גם נשים לא פוחדות לומר - אני אשה חמה ויש לי יצרים. אנחנו לא מתביישות יותר. כספרנית, אני יכולה להעיד שז'אנר הספרים הרומנטי-אירוטי פופולרי מאוד בקרב קוראות מכל הגילאים והמגזרים, מתיכוניסטיות בנות 17-18 (הייתה גם ילדה בת 12 שביקשה ספרים מהז'אנר, ונאלצתי לסרב בעדינות), ועד פנסיונריות; רווקות, נשואות באושר, גרושות ותתפלאי - גם לא מעט נשים חרדיות. אגב - גם גברים אחדים מביעים מדי פעם עניין, אבל זה לא נפוץ. הספרים הללו לא נשארים כמעט לרגע אחד על המדף וכל הזמן יש דרישה לעוד".
מה מושך את כולן לספרים האלה? סיפור האהבה? הקטעים האפלים?
"אני מניחה שיש בכך הצצה, סקרנות, פנטזיות סמויות שאין אומץ לממש, ואולי חלק כן מממשות וסוף סוף מרגישות שזה לגיטימי ומחפשות חומרים שמדברים על עולם שמוכר להן ועד כה נחשב לטאבו. בסופו של דבר, הספרים האלה רומנטיים, נועזים, עכשוויים מאד – נגיד, תכתובות האימייל בספרים הן חתיכת הברקה מבחינתי - והם בעיקר קלילים - לא תמיד צריך דרמה טרגית, לפעמים כיף לשקוע באגדת 'הפי-אנד' מודרנית".
מעריצה נוספת שהזמינה כרטיס להקרנת הטרום בכורה היא שרון, בת 32 מהרצליה: "הספרים דיברו אליי כי יחסי שליטה מדברים אליי", היא מודה. "כששמעתי שזה הנושא - מיד קניתי לי עותק. עד אז לא נתקלתי בספר שמציג את הנושא כלגיטימי, שלא לדבר על רומנטי. יש לי גם ביקורת על הצגת הנושא בספר, אבל בסך הכל הוא עשה שירות טוב, ואני מכירה לא מעט אנשים שזה שיחרר את 'הקטע' אצלם וגרם להם להרגיש שזה בסדר ושהם לא לבד. קצת כמו מצעד גאווה קינקי ספרותי".
הטריילר הרשמי
"לא כך נראים יחסי שליטה"
אבל לא הכל שעוות דבש ושוטים בסיפור ההצלחה הזה. יש שיאמרו שמשהו מאד רקוב מתרחש בממלכתו האפלה של כריסטיאן גריי: החתולה במגפיים, בת 31 מאזור השרון, מגדירה עצמה כחברה בקהילת הקינק כבר 12 שנים. בעברה אף עבדה כשולטת מקצועית, והיא ממש לא מרוצה מההיסטריה הציבורית סביב '50 גוונים'. מבחינתה, הספרים וכעת גם הסרט החדש, עושים עוול נוראי לקהילת חובבי השליטה.
"בשביל להבין עד כמה '50 גוונים' לא מייצג BDSM, צריך להבין קודם את עקרונות העולם הזה", היא אומרת. "קהילת ה-BDSM מקדשת אף יותר מהאוכלוסייה הכללית את ערכי ההסכמה, ההדדיות, האמון והתקשורת במערכת יחסים. אז גם כשאתם רואים שולטת משפילה את הכנוע שלה או שולט מצליף בכנועה שלו - מדובר בפעילות הדדית, מוסכמת, בטוחה, וכזו שהצד הכנוע יכול להפסיק בכל עת בשימוש במילת הביטחון, בלי שזה יפעל לרעתו".
"בספרים ניתן לראות על ימין ועל שמאל הפרות של עקרונות מקודשים אלה. באחת הסצנות למשל, משתמש אדון גריי במשקאות אלכוהוליים בשביל להוריד את התנגדותה של מיס סטיל. יש מקומות בעולם בהם זה מוגדר חוקית כאונס, אך בספר זה רק חלק מהמשחק. בסצנה אחרת מתעלם האדון ממילת הביטחון של אנסטסיה ומבצע בה אקטים מיניים בניגוד לרצונה. היא ביקשה באופן המפורש ביותר בשפת ה-BDSM שיפסיק, אך הוא התעלם מבקשותיה. זוהי, לכל הפחות, תקיפה מינית גם בעיניו של חובב הקינק האקסטרימי ביותר".
"מעניין לציין גם שההפרה הבוטה הזו התבצעה לאחר שאדון גריי אילץ את אנסטסיה לחתום על חוזה שאחד מסעיפיו מחייב אותו, כשולט, להפסיק בפעילות בעת שימוש במילת הביטחון. עזבי BDSM לרגע, איזה איש עסקים שמכבד את עצמו מפר חוזה באופן כל-כך בוטה?!".
"כריסטיאן מפחיד את אנסטסיה, סוחט אותה, קונה את החברה שהיא עובדת בה כדי שיוכל לפטר כל בוס שלא מוצא חן בעיניו או אפילו אותה עצמה במקרה שתעשה משהו שלא ימצא חן בעיניו. הוא בעצם מבודד אותה מבני אדם אחרים. הוא אפילו משתמש בסשן סאדו-מזוכיסטי שחוצה את הגבולות שלה כדי להעניש אותה על משהו שהיא עשתה ולא מצא חן בעיניו במסגרת הזוגית שלהם".
"כל זה לגמרי לא קשור ל-BDSM. זה קשור לעובדה שכריסטיאן הוא קונטרול פריק פתולוגי עם פוסט-טראומה, שלא ממש מתייחס לאנה כאל אדם בפני עצמו אלא כאל הרכוש שלו, בדומה למסוק הפרטי או שוט הרכיבה שלו, בזמן שאנסטסיה, מצדה, נכנעת לגחמותיו מתוך תערובת של התאהבות ופחד. התנהגות זו מתאימה יותר להתנהגותה של אישה מוכה במערכת יחסים מתעללת מאשר למישהי שנמצאת במערכת יחסי שליטה אמתית, המבוססת כאמור על תקשורת בריאה, אמון והדדיות".
אני יודעת שרבים כועסים על הניסיון לקשר בין החיבה ל-BDSM ובין מחלות נפש למשל.
"לגמרי. כי בעוד אדון גריי מקשר את חיבתו לסאדיזם בהקשר המיני לטראומת ילדות, מחקרים מראים שאין שום קורלציה בין חיבה למשחקי שליטה לבין דיכאון, פוסט טראומה או מחלות נפש בכלל. החיבור בין סאדו-מאזוכיזם בתחפושת שליטה כפי שהוא מוצג ב-'50 גוונים' לבין טראומת ילדות הוא די מעליב עבור כל מי שבא לעולם השליטה ממקום חיובי של נתינה ואהבה ועם נפש בריאה ושכל ישר".
"NBC צריכים להתבייש בעצמם"
סצנת ה-BDSM אינה המקטרגת היחידה של הסרט. עם מעל 60 אלף חתימות, יש כבר מי שמבקשות מהציבור להחרים את הסרט ולתרום את מחיר הכרטיס לאגודות למלחמה באונס: קואלציה של ארגוני נשים בארצות הברית, פנתה השבוע במכתב לאולפני NBC בטענה כי "'50 גוונים של אפור' מקדם מיזוגניה, ניצול ומניפולציה, לא מערכות יחסים המבוססות על כבוד ואהבה".
לדבריהן, הסרט מנרמל התנהגויות קיצון הכוללות מארבים, איומים ואלימות פיזית. ולא רק – מבחינתן, הסרט הוא לא פחות מטריגר עבור קורבנות אונס ואלימות ואין שום סיבה לצפות בו. "ולנטיין אמור להיות יום של חגיגת אהבה והדדיות. לעומת זאת, מערכת היחסים שבין אנסטסיה סטיל לכריסטיאן גריי לא קרובה לשום דבר הקשור בזה. NBC צריכים להתבייש בעצמם על שהם בחרו לקדם סרט כזה ביום האוהבים", סיכמו את מכתבן. בכך הן מצטרפות לקולות הולכים וגדלים ברחבי הרשת הקוראים להחרמת הסרט.
אמה טופי למשל, הלכה עם שם הספר, רק שבמקום גוונים, היא מנתה בבלוג שלה 50 רגעים שבהם מציינת הטרילוגיה אירועים של ניצול, מארב, מניפולציות ריגשיות, הפחדה ואפילו אונס. בפרק השני של הספר הראשון למשל, מזכירה הבלוגרית את אותה סצנה בה כריסטיאן, שעדיין לא נמצא בזוגיות עם אנה, מגיע למקום עבודתה ומפגין קנאה קיצונית כלפי העובדה שהיא משוחחת עם גבר אחר שאינו הוא. בזמן שאנה נותרת מבולבלת באשר להתנהגותו של כריסטיאן גריי, ותוהה האם היא העליבה אותו, הבלוגרית מבהירה ש"לא אנה. לא העלבת אותו אבל זה לגמרי סימן שעלייך לברוח כבר עכשיו מהקונטרול פריק המאיים הזה".
לדבריה, בפרק השישי כריסטיאן חושף מימד נוסף של אובססיביות כשהוא מפציר בה לחתום על חוזה לפיו אסור לה לספר לאף אחד על הקשר שלהם. "זאת הדרך שלו להבטיח שאנה לא תוכל לשוחח על הבעיות והפחדים שלה עם איש ממקורביה – מצב מסוכן לכשעצמו", טוענת אמה בבלוג שלה. ויש כמובן את הסצנה הבעייתית שבה כריסטיאן מופיע בביתה של אנה מבלי שהיא הזמינה אותו. הוא מנסה לפתות אותה, ולמרות שהיא אומרת לו שהיא לא מעוניינת לשכב איתו אלא רק לדבר, הוא עונה לה שאם היא תתנגד, הוא יקשור את רגליה, ואם היא תשמיע רעש – הוא ימנע ממנה מלדבר.
"לא ברור לי איך אנשים שקוראים את זה לא קולטים שיש פה תקיפה מינית חמורה", כתבה בפוסט. "אני מבינה שאנשים לא מתרעמים על הסצנה בגלל שהכותבת עוטפת אותה בתיאורי ההנאה שאנה חשה כשכריסטיאן כופה עצמו עליה, אבל יש פה הפרה חמורה של הסירוב שלה, ולטעמי אפילו אונס".
קארי פורסיל כתבת ומבקרת תיאטרון ב'האפינגטון פוסט', הצטרפה גם היא לקולות המחאה, וכתבה שיותר מהחדר האדום של כריסטיאן גריי, מה שהפחיד אותה באמת היה מודל הזוגיות המעוות שבין כריסטיאן לאנסטסיה, זוגיות אותה כינתה "מתעללת". מבחינתה, השליטה של כריסטיאן על אנסטסיה לא קשורה בכלל לאהבה. הוא אפילו לא מסתכל עליה כעל אדם, בטח שלא כעל אישה עצמאית.
נדמה אם כן, שהויכוח על הסרט ועל טרילוגיית הספרים כנראה לא הולך להסתיים בקרוב. בין אם מדובר בפנטזיית ארוטיקה פורצת דרך, המנגישה את הסקס הקינקי לקהל רחב יותר וגוררת אותו מן המחשכים אל לב המיינסטרים, ובין אם במעשיית מיזוגניה פורנגורפית שמערבת אלמנטים של החפצה, אונס והתעללות נפשית, נראה שהדיון סביב "50 גוונים של אפור" ימשוך אליו את אוהדיו ומקטרגיו כאחד, ובכל מקרה – מי שינצח בסוף הם כמו תמיד, יוצרי הספר והסרט, שיצרו מהומה סביבם. אחרי הכל – סקס הוא תמיד נושא חם. וכואב.
אז באיזה צד אתן? האם תלכו לראות את הסרט? כתבו לנו בתגובות ובפייסבוק של ערוץ יחסים.
לפנייה לכתב/ת 
