דווקא השמאל הקיצוני ישאיר את יוון באירו
מקובל לחשוב שיוון תלויה בסיוע האירופי ומוכרחה להישאר בגוש האירו. לעומת זאת יש הטוענים, כי גרמניה תהיה המפסידה העיקרית מפרישת אתונה. באופן פרדוקסלי, עמדותיה הרדיקליות של הממשלה החדשה ביוון עשויות לגרום לאירופים להתפשר - ולחזק את הגוש המתערער. פרשנות
לפני שבועיים עלתה לשלטון ביוון מפלגת השמאל הרדיקלי סיריזה, וכבר השבוע דחתה הממשלה החדשה את תנאי תכנית החילוץ הבינלאומית, מה שהעלה את החשש שיוון בדרך לפרישה מגוש האירו.
- ר"מ יוון מציג: חשמל ומזון חינם לעניים
- מסתמן: יוון תתמוטט כלכלית ב-25 בפברואר
- יוון: "ללא הסדר, נשיג מימון ממקורות אחרים"
- יוון לא תפרוש מגוש האירו - היא לא מסוגלת
על פי הנרטיב הנפוץ, עקב חובותיה העצומים יוון תלויה בסיוע מדינות האיחוד כדי להיחלץ המשבר הכלכלי העמוק, ואין לה אלטרנטיבה מלבד להיענות לדרישותיהן. בפרט, גרמניה ואזרחיה החרוצים מוצגים בתור המושיעים של יוון, המצילים אותה מחדלות פירעון. אך יש גם הטוענים את ההפך. כך למשל, ג'וזף שטיגליץ, כלכלן זוכה פרס נובל, טוען כי גרמניה צריכה את יוון בגוש האירו יותר מאשר יוון צריכה את גוש האירו. לדעתו עדיף ליוון לצאת כעת מהגוש.
גוש האירו מקשה על יוון לצאת מהמיתון
הנימוק לכך הוא החיסרון שבאיבוד העצמאות המוניטארית וכתוצאה מכך חוסר היכולת להשתמש בכלי המוניטארי לצורך השפעה על מצב המשק. במדינה בעלת מטבע משלה, מיתון כלכלי צפוי להוביל לפיחות של המטבע עקב חולשת הכלכלה המקומית. פיחות כזה היה משפר את תחרותיות היצוא היווני מול מדינות אירופה ושאר העולם, וכך מסייע ליוון לצאת מהמשבר.
אולם במסגרת האיחוד המוניטארי בגוש האירו, תרחיש כזה אינו אפשרי. למרות השפל ביוון, השפעתה של הכלכלה היוונית על ערך האירו הוא שולי, כיוון שהמטבע האירופי מושפע יותר מהמדינות החזקות בגוש וכך גם מדיניות הבנק המרכזי האירופאי. האירו נותר לפיכך חזק מדי עבור יוון, מה שמקשה עליה לצאת מהמיתון. המסקנה של שטיגליץ היא שליוון משתלם יותר לפרוש מגוש האירו על מנת לזכות חזרה במדיניות מוניטארית עצמאית.
בנוגע לחובותיה של יוון, גם אם היא פורשת מהגוש המוניטארי ומנטרלת חלק מהלחצים והסנקציות שגרמניה והבנק המרכזי יכולים להטיל עליה, הרי שאת ההלוואות מהבנקים הזרים עדיין צריך להחזיר, לא? לא בטוח. כשאיסלנד הייתה על סף פשיטת רגל ב-2008, בעקבות התמוטטותם של הבנקים האיסלנדים ועימם פיקדונות של מאות אלפי אזרחים בריטים והולנדים, איסלנד החליטה להלאים את הבנקים ולא להחזיר את חובותיהם לאזרחים זרים. למרות החששות מצעד זה, איסלנד חזרה לצמוח מאז וההשקעות הזרות לבנקים שלה לא פסקו.
גרמניה - הנהנית העיקרית מגוש האירו
מבחינת גרמניה, בעוד היא מוצגת בתור מדינה עם כלכלה בריאה שגוש האירו רק מושך אותה אחורה, יש הטוענים כי היא הנהנית העיקרית מהאיחוד המוניטארי האירופי. מעבר ליתרונות הידועים של איחוד מוניטארי ויצירת אזורי סחר חופשי המשותפים לכלל החברות בגוש, העובדה כי ישנן כלכלות חלשות יותר באיחוד משמעותית מאוד עבור גרמניה.
ראשית, כך היא זוכה למטבע חלש יותר, בהשוואה למטבע החזק איתו היתה מתמודדת לו היה לה מטבע עצמאי. המטבע החלש יחסית מסייע להשאיר את התעשייה הגרמנית תחרותית ביחס לעולם.
שנית, גרמניה נהנית מביקושים מוגברים לסחורה גרמנית בתוך האיחוד, מה שמשאיר אותה בעודף יצוא מול יתר המדינות. כמו כן, בהיותה הכלכלה החזקה והמשפיעה בגוש, המדיניות המוניטארית של הבנק המרכזי האירופי מעניקה משקל גדול לצרכי המשק הגרמני, וברוב המקרים הבנק פועל באופן התואם לאינטרסים הלאומיים של גרמניה. כלומר, במובנים מסוימים גרמניה נהנית מכל יתרונות האירו, מבלי לאבד את העצמאות המוניטארית. לכן, גרמניה צריכה מדינות פחות חזקות בגוש האירו, גם כדי לרכוש את מוצריה וגם כדי לשמור על אירו לא חזק מדי.
ליציאה של יוון מגוש האירו עשויות להיות השלכות רוחב משמעותיות - פרישתה תאותת לעולם שהצטרפות לאירו אינה צעד בלתי הפיך, מה שעשוי להחליש את האפקטיביות הכלכלית של האיחוד. המטבע ייתפס כיציב פחות, וההשקעות באיחוד צפויות להיפגע, כיוון שחלק מיתרונות האיחוד ייתפסו כזמניים.
פרישה של יוון עשויה אף להוביל לחששות שספרד הבאה בתור, במיוחד על רקע התחזקות מפלגת פודמוס המתנגדת למדיניות הצנע ושואבת השראתה מההצלחה של סיריזה. זאת הסיבה שגרמניה מאוד לא מעוניינת לראות את יוון עוזבת את הגוש.
יחסי הכוחות משתנים לטובת היוונים
כשמבינים את האינטרסים של כל הצדדים, נדמה כי דווקא כוח המיקוח של יוון הוא גבוה משחשבנו. במובנים מסוימים, יוון נמצאת במצב שבו היא יכולה לדרוש: "מחיקת חובות או שנעזוב את הגוש". במציאות כזו, הרעיון שיוותרו ליוון על החובות, או לפחות שיגיעו להסכמה על הסדר חוב חדש ומיטיב עם יוון, כבר לא נראה כל-כך מופרך.
זאת ועוד, עמדותיה השמאליות של מפלגת השלטון החדשה והתנגדותה העקבית למדיניות הצנע, מוסיפים ממד של אמינות לאיום של יוון לפרוש מהאירו או לשמוט חובות, ומטים עוד יותר את יחסי הכוחות לטובת היוונים.
אם כך הדבר, יתכן שבעקיפין דווקא עליית השמאל הרדיקאלי לשלטון ביוון היא שתחזק את גוש האירו. החשש מפרישת יוון, שהתחזק עם ניצחונה של סיריזה, עשוי להוביל להגמשה בעמדותיה של גרמניה והבנק המרכזי, ולהוביל להסכם מחודש שיטיב עם יוון ויצמצם את הסיכוי לפרישה יוונית מהאיחוד.
הכותב הוא חוקר במכון לרפורמות מבניות
לפנייה לכתב/ת 
