השולחן העמוס שמחכה לאיזנקוט
חיזבאללה בגולן, עוד סבב בעזה, תסיסה ביו"ש - וכן, גם איראן. שורת איומים מצפים לרמטכ"ל ה-21 שייכנס לתפקיד ביום שני. גם מי שאינם נמנים על חסידיו מסכימים שהוא ניחן ב"מזג פיקודי", ההולם את אתגרי התקופה
ביום שני הקרוב יקבל רב-אלוף גדי איזנקוט את האחריות כראש המטה הכללי ה-21 של צה"ל. בתום המסדר המסורתי בקריה לחילופי הרמטכ"לים יצדיעו הוא ורב אלוף בני גנץ איש לרעהו, יהיה אולי גם חיבוק קצר, ומאותו רגע איזנקוט הוא רשמית וחוקית מפקד הצבא של מדינת ישראל. הוא ינוע במרחב התפר שבין החשיבה והעשייה הצבאיים לבין עמדות והחלטות הדרג המדיני ויהיה הסמכות הצבאית המקצועית המשפיעה ביותר במדינה, בעיקר בצומתי ההחלטה הקריטיים שבהם החלטה שגויה עלולה לעלות בדם רב.
רוצים לדבר עם עורכי וכתבי ynet? כתבו לנו בטוויטר
למדינת ישראל אין עדיין תפישת ביטחון רשמית, אבל זו העדכנית מקובלת כמעט על כל הזרמים הפוליטיים, ולפיה יש לישראל אינטרס אסטרטגי שלא לשחוק את עצמה ואת אזרחיה במלחמה שאינה הכרחית להגנה על הביטחון הפיזי של אזרחיה, על ריבונותה או על אינטרסים חיוניים אחרים שלה. ברור מאליו גם שלישראל אין אינטרס להיגרר למעורבות חסרת תכלית, שתקיז מאיתנו דם ומשאבים, במלחמת הכול בכל המתחוללת כעת באזור.
שומר הסף, תרתי משמע, של תפישה זו הוא הרמטכ"ל. לעתים הוא אינו מתערב, אבל כשלאירוע או לתקרית יש פוטנציאל נפיץ הרמטכ"ל הוא שנותן, אחרי תהליך קבלת החלטות קצר מאוד, הנחיות לפעולת המפקדים בשטח. בכך הרמטכ"ל קובע למעשה את גובה הלהבות הראשוני ואחר כך ממליץ לשר הביטחון ולקבינט על ההמשך. ליתר דיוק, הוא מציג כמה חלופות ואומר במפורש מהי החלופה המועדפת עליו.
מעטים הם הבכירים בצה"ל שיש להם ניסיון צבאי כלוחם, כמפקד וכקצין מטה בכיר כמו שיש לאיזנקוט. הוא התנסה והפגין קור רוח ושיקול דעת במצבי הסלמה רבתי, למשל במלחמת לבנון השנייה ובצוק איתן. גם העובדה ששימש בשעתו כמזכיר צבאי של ראש הממשלה אהוד ברק מוסיפה ל"בשלותו" לתפקיד הרמטכ"ל. מבקריו של איזנקוט טוענים שכגנרל הוא "אינו התקפי" מספיק, אבל גם הם מתקשים ליישב טענה זו עם "דוקטרינת הדאחיה" (לחימה הרסנית וחסרת פשרות במערך האש של חיזבאללה בלבנון), שאייזנקוט כאלוף פיקוד צפון היה מהוגיה והכין את יחידות הפיקוד לממש אותה.
גם מי שאינם נמנים על חסידיו מסכימים שהוא ניחן ב"מזג פיקודי", ההולם במיוחד את אתגרי התקופה הנוכחית. יש לו כמעט כל מה שדרוש כדי לתפקד כהלכה במצבים הדורשים קבלת החלטות מהירה, גמישות מחשבתית, קור רוח ורצון לנצח.
עד לפני כחודש העריכו באמ"ן ובמטכ"ל שהזירה הפלסטינית על שלוחותיה השונות (יהודה ושומרון, עזה וקמפיין הדה-לגיטימציה בזירה הבינלאומית), יעמדו ב-2015 במרכז הקשב והעשייה של הצבא ושל מי שעומד בראשו. כעת ההערכה הרווחת בצבא ובמוסד היא שהזירה הצפונית עומדת להפוך למקור פוטנציאלי עיקרי להתלקחות לחימה רבתי. מי שיזם התפתחות זו הם הנהגת חיזבאללה בראשות חסן נסראללה ובכירי משמרות המהפכה האיראנים, האחראים לזירת סוריה-לבנון. גורמים אלה הם שהחליטו לאחרונה להפוך את רמת הגולן לזירת עימות פעילה עם ישראל ואף הגיעו לשלב מאוד מתקדם בהכנות למימוש כוונה זו.
התפנית האסטרטגית הזו בדפוס הפעולה נגד ישראל של הציר הרדיקלי בהנהגת איראן נובעת משתי סיבות עיקריות: האחת – המעורבות של חיזבאללה בלחימה בסוריה גוררת ביקורת קשה על הארגון בתוך לבנון. יש אפילו גורמים שיעים הטוענים שדאעש וג'בהת א-נוסרה הסונים פועלים נגד לבנון בגלל שחיזבאללה נלחם לשימור משטר בשאר אסד בסוריה.
לכן חיזבאללה זקוק ללגיטימיות מחודשת להתקיים ולפעול כצבא עצמאי משטחה הריבוני של לבנון. הלגיטימציה היא 'הגנה על לבנון וריבונותה' מפני ישראל, אולם חיזבאללה חושש שאם יפעל נגדנו משטח לבנון – יוביל הדבר למלחמה קטלנית והרסנית שבה ישראל תיפגע - אבל לבנון תחזור אחורה לתקופת האבן.
חיזבאללה והאיראנים לא הצליחו עד כה לעצור את התקיפות של שיירות 'נשק שובר שוויון' שעל פי פרסומים בתקשורת הזרה ישראל ביצעה בשטח סוריה. חיזבאללה, כאמור, לא יכול להגיב משטח לבנון על התקיפות המיוחסות לישראל (מהסיבות הנ"ל) וגם לא יכול לתקוף מסוריה כיוון שהארגון לא רוצה להודות קבל הקהילה הבינלאומית שהוא מפר ריבונות סורית. סיבה נוספת - נסראללה לא רוצה לסבך את אסד בתגובה ישראלית נרחבת שתחליש אותו מול המורדים.
כאמור, תפישה זו השתנתה לאחרונה. חיזבאללה והאיראנים עדיין אינם מוכנים לפעול ישירות נגד ישראל משטח לבנון, אבל בהחלט מוכנים לפתוח נגדה חזית חדשה ברמת הגולן. נסראללה אף הכריז על כך פומבית בנאום שנשא לפני כמה שבועות. הסיבה לשינוי היא שהאיראנים ונסראללה הגיעו סופית למסקנה - שהיא על פניו, נכונה - שישראל אינה מעוניינת להיכנס למעורבות מלחמתית גדולה בסוריה ואינה מעוניינת להפיל את משטר אסד, המשמש בלם לג'יהאדיסטים הסונים הברוטלים, במיוחד אחרי שאסד התפרק מנשקו הכימי.
בנוסף, למשטר הסורי יש כעת אינטרס להחזיר לעצמו את השליטה ברמת הגולן בסיוע לוחמי חיזבאללה והיועצים האיראניים, ובכך לשחרר את הלחץ של המורדים על דמשק. בישראל מבינים את כל זה אך לא מתכוונים לאפשר לחיזבאללה ולאיראנים להוציא לפועל את תוכניתם. ייתכן שהוכחה לכך הייתה התקיפה המיוחסת לישראל של שיירת המפקדים שבה נסעו מורנייה ג'וניור והתת-אלוף האיראני. ישראל, כמדיניות שאושרה בקבינט, גם אינה מתכוונת להרשות ל'נשק שובר שוויון' לעבור מסוריה לחיזבאללה.
צריך לציין שעדיין לא ברור לגמרי אם לנסראללה (וגם לפטרוניו האיראנים) יש תוכניות ועקרונות ברורים לגבי מתי ואיך יפעיל את אנשיו נגד ישראל מרמת הגולן הסורית, אבל הפוטנציאל הנפיץ בצפון הוא כעת גדול. אין לקנא ברמטכ"ל איזנקוט אם וכאשר יקבל מידע מאמ"ן או מהמוסד שיחייב את מה שמכונה בצה"ל הפעלת מב"מ (המערכה שבין המלחמות), או כאשר חיזבאללה יחליט מסיבה כלשהי לשגר טיל נ.ט קטלני לעבר סיור ישראלי. בפעם הבאה, בנסיבות אחרות, כך אומרים לנו, ישראל תתקשה 'להכיל' את האירוע כפי שעשתה לפני כשבועיים.
אתגר מרכזי נוסף של הרמטכ"ל הבא הוא למנוע שהתסיסה הנוכחית ביהודה ושומרון תסלים לכדי אינתיפאדה שלישית. הסלמה כזו, אפילו אם תתנהל באמצעות מה שמכונה "טרור עממי" (אבנים, בקבוקי תבערה, נשק קר וירי ספורדי), עלולה בתנאים הנוכחיים להידרדר ללחימה ממש ולהיות הרת אסון לשני הצדדים. לכן אבו מאזן וכנראה גם רוב האזרחים הפלסטינים, אינם רוצה בה, וכך גם ישראל. אולם התסיסה בגדה הולכת וגוברת בגלל הקיפאון המדיני, בגלל ההסתה של חמאס שנפגע קשה בגדה ומהקפאת הכספים שישראל אינה מעבירה לרשות הפלסטינית. כתוצאה מכך נוצרה מצוקה בקרב מקבלי משכורות וביניהם אנשי מנגנוני הביטחון. צעדי תגמול נוספים שישראל כנראה תנקוט בהם נגד הרשות הפלסטינית, בתגובה על קמפיין הדה-לגיטימציה שיוזמים אנשי אבו מאזן, עוד יחמירו את המצב.
האתגר העזתי ידוע. חמאס ספג אמנם מכות קשות בצוק איתן (המודיעין שנאסף לאחרונה מעיד על כך בצורה נחרצת), אבל הוא מתעצם כיוון שהנהגתו סבורה שסבב לחימה נוסף עם ישראל הוא מעבר לפינה. הכסף שהבטיחו המדינות התורמות אינו מגיע בקצב הראוי ואונר"א הפסיקה חלק מפעילות השיקום. ישראל משתדלת להקל על תושבי הרצועה שסובלים מהסגר שמצרים הטילה עליהם ובמצב כזה ייתכן מאוד שחמאס, ביחד עם תושבי הרצועה, יחליטו שאין להם מה להפסיד ויפתחו בסבב לחימה נוסף. הם יהיו הסובלים העיקריים, אבל הם יזכו מחדש לתשומת הלב הבינלאומית ועל הדרך יתנחמו בסבל, בהרס ובכאב שהם גורמים לאזרחי ישראל. איזנקוט, על פי תפישתו הוא, ישתדל כנראה לעזור לאלוף פולי מרדכי, מתאם הפעולות בשטחים, להפעיל מנופים מדיניים וכלכליים, ישראלים ובינלאומיים, כדי להגביר את קצב השיקום ועל ידי כך למנוע מבצע נוסף חסר תכלית.
אתגר נוסף שאיזנקוט יצטרך למצוא לו מענה הוא כיצד לפעול כאשר נוצר איום מסוכן ויש צורך ב"מכת מנע" או ב"מכה מקדימה", למרות בידודה המדיני של ישראל שעלול לגרום להטלת סנקציות כלכליות ודיפלומטיות עליה, אם תפתח בלחימה ביוזמתה. ב'צוק איתן' שילמנו מחיר יקר כדי לקנות לגיטימציה בינלאומית להמשיך בתמרון הקרקעי. מנגד, צריך לזכור שמכה מונעת או מקדימה היא הדרך החסכנית ביותר בחיי אדם ורכוש, שלנו ושל האויב.
אתגר מרכזי חמישי הוא בתחום התודעה והחוסן החברתי – תמציתו: צה"ל חייב לפעול כדי לשמר את החוסן ותחושת הביטחון של האוכלוסייה האזרחית בכלל, ובקרב אזרחים הנמצאים תחת אש בקו העימות בפרט. כמו כן, לסנכרן בין האופן שבו רואה ומבין המגזר האזרחי את המערכה הצבאית, מהלכה ותוצאותיה, לבין האופן שבו מבינים הלוחמים והמפקדים בשטח את המערכה שהם שותפים בה. במילים פשוטות: למנוע 'חמיצות' כמו זו שפשתה בחברה האזרחית ובתקשורת בישראל במהלך צוק איתן ואפשרה לחמאס לטעון לניצחון במערכה. הצבא היום צריך לדעת לא רק להילחם ולנצח פיזית. זירת התודעה חשובה לא פחות – אולי אפילו יותר.
התנאים שבהם איזנקוט נכנס לתפקיד קצת מקשים עליו: חלק ניכר מאלופי המטה הכללי חדשים בתפקידיהם והבחירות עוד לפנינו. הוא עדיין לא יודע מי הדרג המדיני שאיתו יצטרך לעבוד ואיך ייראה הקבינט הביטחוני, אבל איזנקוט כאמור מנוסה בכגון אלה, ואפשר להניח שהוא ידע להסתדר עם מה שהבוחר הישראלי יציג בפניו.
לפנייה לכתב/ת 
