"הילדה שלי, של כל עם ישראל"
אדווה ביטון זוכרת כל דקה: אדל מכוסה דם, הבנות צורחות - והיא אומרת: "אנחנו לא צועקות עכשיו לאמא, אנחנו צועקות עכשיו לקב"ה, 'שמע ישראל". בראיון מיוחד לפני כשנה, סיפרה על הנצחונות הקטנים והרגעים הקשים: "אני מאמינה שיש נסים, אך מבינה שייתכן גם שלא יהיה נס"
לפני למעלה משנה פגשנו את אדווה ביטון, אמה האמיצה של אדל ז"ל, לראיון מיוחד: על הרגעים הקשים לאחר הפיגוע, התפילות, אלוהים והאמונה שהחזיקה אותה - אך ללא אשליות: "אני מאמינה שיש נסים, אך מבינה שייתכן גם שלא יהיה נס", אמרה בשיחה עם ynet ו"אורות - טלוויזיה יהודית". "קל לנו להגיד ברוך ה' כשהכל טוב, אך מה קורה כשלא טוב לי? ה' חשב שזה מה שטוב לנו בנקודת הזמן הזו".
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
רוצים לדבר עם עורכי וכתבי ynet? כתבו לנו בטוויטר
"הכל קרה כל כך מהר", סיפרה בראיון. "שמעתי את הרעשים, ומצאתי עצמי מתחת למשאית. הייתי בהכרה מלאה, ואני זוכרת כל פרט. אני רואה את אדל לידי עם הראש שמוט, מלא דם, והיא מחרחרת לי מול העיניים. לא האמנתי על עצמי אחרי ששִחזרתי, איך עשיתי את זה: ביד אחת אני מחזיקה אותה, וביד השנייה ממששת אותה לראות אם יש לי בכלל גוף.
עוד בערוץ היהדות - קראו:
"אמרתי לבנות שלי שצעקו מאחורה: אנחנו לא צועקות עכשיו לאמא, אנחנו צועקות עכשיו לקדוש ברוך-הוא 'שמע ישראל'. אדל מלאה דם! והן צורחות בכל הכוח: 'שמע ישראל".
"כאילו רצתה להספיק משהו"
אדל ביטון נעטפה באהבה רבה, ואדווה סיפרה כי היא בטוחה ששום דבר אינו מקרי, ושאלוהים לא הפקיר אותה,
כשהציל את בתה בשנייה האחרונה ממש, "עם 30 דופק, רגע לפני דום לב". עם זאת, הדגישה כי אינה מנסה להבין את המהלכים שלו, "כי אני עלולה להשתגע מזה. אני לא מקבלת את המצב הזה, ואומרת את זה גם לקב"ה. אני בוטחת בבורא עולם כי הוא מכיר אותי ואת בן זוגי, ויודע שאנחנו לא נשרוד מציאות כזו.
"הייתי מסתובבת בטיפול נמרץ מאופרת, והסתכלו עלי: הילדה שלה במצב כזה ויש לה זמן לזה? אבל זה מתוך מקום של אמונה בבורא עולם. החלטתי שאני לא אהיה מסכנה. ה' לא רוצה שאהיה מסכנה. הוא רוצה ללמד אותי - לא כי אני אדווה, אלא כי אני מסוגלת להכיל את זה באופיי".
אדווה סיפרה בגעגוע על אדל שלא אהבה לישון, ו"עבדה על דורסל, כאילו רצתה להספיק משהו", ועל האמונה הגדולה שמה שצריך היה לקרות קרה, ו"אם לא הייתי שם, זה היה תופס אותי בפינה אחרת, כי זה מה שהיה צריך להיות".
לפנייה לכתב/ת 
