מגילת אסתר, הסיפור האמיתי
לוושתי לא היה זנב, ואיש לא ביקש ממנה לבוא ערומה למשתה. המן נתלה על קוץ, וזרש עוקצת את הנוצרים. לא מאמינים? עיינו בדברי חכמי ארץ ישראל, שמשום מה, במהלך אלפיים שנה, הועלמו לטובת חכמי בבל. בתפריט: תככים, אג'נדות פוליטיות והמון מרוח התקופה - ראשית הנצרות
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
רוצים לדבר עם עורכי וכתבי ynet? כתבו לנו בטוויטר
ד"ר ארנון עצמון, מרצה במחלקה לתלמוד באוניברסיטת בר אילן, פורץ בצחוק כשאני מזכיר את הזנב של ושתי. "האגדה על ושתי - מקורה בתלמוד הבבלי", הוא אומר, "והיא משקפת את דעותיהם של חכמי בבל".
עוד בערוץ היהדות - קראו:
- אדמו"ר: "שוויון זכויות להומואים? גם רוצחים ירצו!"
- זמן הגאולה: מסורבת הגט נולדה מחדש
- תחת אש: חולצה גופת חייל יהודי באוקראינה
"בתקופה ההיא, המאה החמישית לספירה, הדרשנים בבבל הכירו את השלטון הפרסי-סאסאני, שהיה ידוע בנורמות המוסריות הירודות שלו. לכן, למרות שבמגילת אסתר לא נכתב בשום מקום כאילו המלך דרש מהמלכה לבוא למשתה עירומה, היא ברור להם שוושתי הייתה פרוצה, והסיבה היחידה לסירובה - הוא שגדל לה זנב, או שגופה התכסה בצרעת".
אז למה אנחנו נתפסים לתלמוד הבבלי?
"מדרש אסתר רבה" (הוצאת "מכון שכטר ללימודי היהדות"), שיצא בימים אלה,
מאגד את דברי הדרשנים מארץ ישראל. "הם בכלל ראו בוושתי מלכה אצילה, צאצאית של מלכי בבל", אומר ד"ר עצמון, שערך את הספר בעשר שנים ארוכות של מחקר, עם הפרופ' יוסף תבורי.
"על השאלה מדוע מיאנה ושתי לבוא למשתה - עונה יוספוס פלביוס, מחבר הספר 'קדמוניות היהודים' במאה הראשונה לספירה, שוושתי לא הייתה אמורה להיכנס למסיבה לפי החוק, הקובע כי המלך לא אמור להכניס אישה חוקית למסיבת השיכורים שלו, ואם הוא רוצה לשמח את אורחיו, שיביא רקדניות".
"חכמי ודרשני ארץ ישראל קשרו את האירוע לעובדה שבמגילת אסתר לא מוזכר שמו של בורא העולם אפילו פעם אחת", מסביר עצמון, "אך הוא עומד מאחורי כלל ההתרחשויות במגילה. לשיטתם, הייתה ושתי נכדתו של נכודנצר מלך בבל שהחריב את בית המקדש הראשון. היא גם זו שייעצה לאחשוורוש להפסיק את בניית בית המקדש השני, אשר החלה בתקופת המלך כורש, קודמו. לקב"ה היה 'חשבון ארוך' עם משפחתה, והוא שסובב את האירועים, כך שתיענש בסופו של דבר על מעשיה ומעשיהם של אבותיה.
"התפיסה של חכמי ארץ ישראל, היא למעשה תפיסה היסטורית ורוחנית רחבה של כל האירועים במגילה, לעומת התלמוד הבבלי שעל-פיו אנחנו מחנכים את הילדים".
שאלו שלום ירושלים
ד"ר עצמון (45) למד במסגרות תורניות במשך עשר שנים, קיבל סמיכה לרבנות,
אבל לדבריו לאורך כל התקופה הזו, לא למד באופן רציני את התלמוד הירושלמי, או את מדרשי ארץ ישראל. והוא לא לבד: במשך שנים, מאז הגלות - נלמד בעיקר את התלמוד הבבלי והמדרשים שנכתבו במזרח, תוך התעלמות מיצירה תורנית ותרבותית רחבה מאוד שנכתבה ונלמדה בארץ הקודש, לאורך מאות שנים.
רק כאשר הגיע לאוניברסיטת בר אילן, וזכה להכיר את פרופ' יוסף תבורי, שהרצה במחלקה לתלמוד והיה המנחה שלו בדוקטורט, הוא החל להתעמק במדרש הארץ-ישראלי, וכיום הוא שואף לחיבור מחודש של בית המדרש היהודי-ישראלי, עם האוצר הרוחני הזה שנזנח.
השנים חלפו, פרופ' תבורי יצא לגמלאות, תלמידו הפך למרצה בכיר במחלקה, אולם השניים המשיכו לעמול בצוותא על הוצאתו לאור של "מדרש אסתר רבה", בעזרת סיוע של מכון שכטר ליהדות בראשות פרופ' דוד גולינקין. כדי להבין את הקושי שאיתו התמודדו, צריך לשחזר את תולדות הדפוס.
בעבר הרחוק, אנשים אמידים בלבד החזיקו ברשותם ספרים, ואלה היו מועתקים מילה אחר מילה, מה שהוליד שגיאות רבות. באמצע המאה ה-15, יוהאן גוטנברג המציא את הדפוס - וספרי הקודש היהודיים הודפסו על סמך הכתבים שהיו באותם ימים, ואשר הכילו שגיאות רבות.
המן הוא כמו ישו
כחלק מהניסיון לזקק ולתקן את כתבי חז"ל בחמש המאות הראשונות לספירה, חיפשו החוקרים כתבי יד עתיקים, כדי להוציא לאור מהדורה מדעית, חדשה ומתוקנת של "מדרש אסתר רבה". לשם כך נסעו לאוניברסיטאות אוקספורד וקיימברידג', ונברו במהדורות עתיקות של כתבי יד יהודיים.הטקסטים עברו הצלבה מול עותקים של המדרש שחלקם נמצאים באוניברסיטה של סנט פטרסבורג, חלקם מקורם בגניזה הקהירית ויש גם מהדורה שהשתמרה בספריית הוותיקן שברומא.
"המדרש הוא שיקוף של דברי הדרשנים בבתי הכנסת של ארץ ישראל, לפני כ-1,500 שנים. הקורא המודרני מתקשה להבין את הלשון, את המושגים, ומה שיותר חשוב - את כוונות הדרשנים. במדרש אסתר רבה יש למשל ויכוח בין העצים על מי ייתלה המן. התאנה מסרבת, בטענה שבני ישראל נמשלו לתאנה. בסופו של דבר מתנדב הקוץ.
"המדרש הזה נולד במאה הרביעית לספירה, בתקופה הביזנטית, כאשר בארץ ישראל הייתה התעוררות רצינית של הנצרות. באותה התקופה היו אגדות דומות שעסקו בצליבת ישו, כאשר העצים התווכחו על מי ייצלב, ולפי חלק מהאגדות, הוא נצלב על קוץ. אנחנו מציעים להתבונן באגדה כפולמוס, שבו המדרש מזהה את המן עם ישו, כפי שכיום היו משווים את מנהיג אירן עם המן הרשע".
במדרש אחר מציין עצמון דוגמה נוספת לאגדה שמופיעה ב"מדרש אסתר רבה", ומקשרת בין זרש לנצרות. "המדרש שם בצורה היתולית, בפיה של זרש, טענה נגד הנוצרים הקדמונים, ואומר להם – הרי אין באמת אף אחד שניצל מצליבה.
"מהמדרשים האלה ניתן לראות כיצד לדרשנים שחיו בארץ הקודש לפני כ-1,500 שנה, היו אג'נדות פוליטיות, כמו בכל תקופה. המטרה שלנו היא לנסות ולחצות את המחקר הכרונולוגי, ולהנגיש את המדרש לקורא העברי מודרני".
