שתף קטע נבחר

 

הצצה לגלקסיות: תמונות החלל הכי יפות

הנקודה האדומה של צדק, הטבעות והירחים של שבתאי, וגם שביטים, ערפיליות וגלקסיות. טלסקופ האבל חוגג 25 שנה בחלל - ונאס"א מפרסמת את התמונות היפות והחשובות ביותר שצילם. אל תחמיצו

ב-24 באפריל 1990 שוגר לחלל הטלסקופ האבל. ב-25 השנים שחלפו מאז הוא הפך לאחד הכלים האסטרונומיים החשובים ביותר בהיסטוריה. טלסקופ החלל, שנמצא מחוץ לאטמוספירה של כדור הארץ, מאפשר לצלם תמונות בחדות וביכולת שלא ניתן לצלם בהן מהקרקע, וברבע המאה האחרונה הושגו באמצעותו אין-ספור הישגים מדעיים.

 

לרגל חגיגות 25 השנה מאפשרת נאס"א, ששיגרה את הטלסקופ ביחד עם סוכנות החלל האירופית, לבחור את התמונה היפה ביותר שצילם האבל. כוכבי לכת, גלקסיות, שביטים וערפיליות, בכל הצבעים והצורות, עומדים לבחירה. כאן אנחנו מביאים כמה מהתמונות היפות ביותר, עם הסבר קצר. לבחירה בתמונה המועדפת עליכם, הצביעו כאן.

 

הדמיית תזוזת שבתאי וירחיו

הדמיית תזוזת שבתאי וירחיו

סגורסגור

שליחה לחבר

 הקלידו את הקוד המוצג
תמונה חדשה

שלח
הסרטון נשלח לחברך

סגורסגור

הטמעת הסרטון באתר שלך

 קוד להטמעה:

שבתאי וירחיו, בתמונה שצולמה מטלסקופ האבל (צילום: נאס"א) (צילום: נאס
שבתאי וירחיו, בתמונה שצולמה מטלסקופ האבל(צילום: נאס"א)
שבתאי: כל 15 שנה הטבעות של שבתאי נראות כך לצופים מכדור הארץ. כשזה קורה ניתן לראות את הירחים של כוכב הלכת חוצים את שבתאי מלפנים. ב-2009 צילם האבל את הירח הגדול טיטאן (למעלה) ואת הקטן יותר מימאס (מתחתיו), בזמן שהם מטילים צל על שבתאי.

 

צדק והנקודה האדומה הגדולה

צדק והנקודה האדומה הגדולה

סגורסגור

שליחה לחבר

 הקלידו את הקוד המוצג
תמונה חדשה

שלח
הסרטון נשלח לחברך

סגורסגור

הטמעת הסרטון באתר שלך

 קוד להטמעה:

הסופה הגדולה במערכת השמש. הנקודה האדומה הגדולה בצדק (צילום: נאס"א) (צילום: נאס
הסופה הגדולה במערכת השמש. הנקודה האדומה הגדולה בצדק(צילום: נאס"א)

צדק: הסופה הגדולה ביותר במערכת השמש שלנו – הנקודה האדומה הגדולה בצדק – מתכווצת. האבל צילם את התמונה הזו אשתקד, ובה נראית הנקודה האדומה הגדולה כקטנה ביותר שאי פעם תיעדו אסטרונומים – בקוטר של 16,500 ק"מ "בלבד". הסיבה להתכווצות אינה ברורה.

עננות בקוטב הצפוני והדרומי במאדים (צילום: נאס"א) (צילום: נאס
עננות בקוטב הצפוני והדרומי במאדים(צילום: נאס"א)

מאדים: לזמן קצר ב-2007 היה מאדים במרחק של 88 מיליון קילומטרים "בלבד" מכדור הארץ – ביחס למרחק ממוצע של 225 מיליון קילומטר. הקלוז-אפ שנלקח באותו הזמן מראה את הכוכב האדום ואת העננים שמעל הקוטב הצפוני והדרומי שלו.

גלקסיה NGC 1300 (צילום: נאס"א) (צילום: נאס
גלקסיה NGC 1300(צילום: נאס"א)

1300 NGC מהווה דוגמה מצוינת לגלקסיה ספירלית חסומה. פס ישר יחסית של כוכבים מוזהבים מתחיל ממרכז הגלקסיה, ושתי זרועות יפהפיות וספירליות, מלאות בכוכבים כחולים וצעירים, יוצאות מקצה הפס.

שביט ISON (צילום: נאס"א) (צילום: נאס
שביט ISON(צילום: נאס"א)

השביט ISON הפך למפורסם כאשר נכנס ב-2013 בפעם הראשונה והיחידה לחלק הפנימי של מערכת השמש. השביט, שנראה כאן נע בתמונה שצילם האבל, "סיים את חייו" בסוף אותה שנה, לאחר שהתקרב לשמש יתר על המידה.

אומגה בקנטאור (צילום: נאס"א) (צילום: נאס
אומגה בקנטאור(צילום: נאס"א)
 

מרכז אומגה בקנטאור: שדה הכוכבים הזה נמצא במרכז קבוצה שמכונה אומגה בקנטאור. היא מונה לא פחות מ-10 מיליון כוכבים ונמצאת במרחק של כ-16 אלף שנות אור ממערכת השמש.

גלקסיה M83 (צילום: נאס"א) (צילום: נאס
גלקסיה M83(צילום: נאס"א)

גלקסיה M83: זו גלקסיה הקטנה בהרבה משביל החלב שלנו, אבל נוצרים בה כוכבים בקצב גבוה בהרבה. העננים הוורודים של גז מימן שמנקדים את הזרועות הספירליים של הגלקסיה הם המקומות שבהם כוכבים נולדים.

גלקסיית NGC 2841 (צילום: נאס"א) (צילום: נאס
גלקסיית NGC 2841(צילום: נאס"א)

גלקסיה NGC 2841: תמונת התקריב הזו מציגה את הדיסקה המרכזית של הגלקסיה הספירלית NGC 2841. בזרועות הספירליים של הגלקסיה בולטים כוכבים צעירים וכחולים ושורות של אבק כוכבי. במרכז נמצאים הכוכבים הצהובים, הוותיקים יותר.

גלקסיית הסומבררו (צילום: נאס"א) (צילום: נאס
גלקסיית הסומבררו(צילום: נאס"א)

גלקסיית הסומבררו, שמכונה כך עקב צורתה המזכירה את הכובע המכסיקני, נשלטת על ידי כוכבים לבנים רבים שנמצאים במרכזה. שביל האבק האפל בדיסקה שלה ותפיחה יוצאת דופן במרכז הם שמשווים לגלקסיה צורה דמוית סומבררו.

 

הדמיית גלקסיית הסומבררו

הדמיית גלקסיית הסומבררו

סגורסגור

שליחה לחבר

 הקלידו את הקוד המוצג
תמונה חדשה

שלח
הסרטון נשלח לחברך

סגורסגור

הטמעת הסרטון באתר שלך

 קוד להטמעה:

ערפילית הטבעת (צילום: נאס"א) (צילום: נאס
ערפילית הטבעת(צילום: נאס"א)

ערפילית הטבעת היא שריד לכוכב שמרכזו הוא הנקודה הלבנה שבמרכז. מרחקה 2,300 שנות אור ממערכת השמש. חקר הצילומים מהאבל מראה כי המבנה שלה אינו טבעתי כפי שניתן להניח – אלא דווקא מורכב יותר.

ערפילית הסרטן (צילום: נאס"א) (צילום: נאס
ערפילית הסרטן(צילום: נאס"א)

כך הוא נראה. טלסקופ החלל האבל, האחראי לכל התמונות בכתבה (צילום: איי אף פי) (צילום: איי אף פי)
כך הוא נראה. טלסקופ החלל האבל, האחראי לכל התמונות בכתבה(צילום: איי אף פי)

ערפילית הסרטן היא שארית סופרנובה (פיצוץ מסיבי של כוכב) בקבוצת הכוכבים שור. היא נצפתה בסין וביפן לפני כמעט 1,000 שנה, בסופרנובה 1054.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: נאס"א
אומגה בקנטאור
צילום: נאס"א
צילום: נאס"א
שבתאי, במבט מהאבל
צילום: נאס"א
צילום: נאס"א
ערפילית הטבעת. עוד תמונה מדהימה שצילם האבל
צילום: נאס"א
מומלצים