הצצה לגלקסיות: תמונות החלל הכי יפות
הנקודה האדומה של צדק, הטבעות והירחים של שבתאי, וגם שביטים, ערפיליות וגלקסיות. טלסקופ האבל חוגג 25 שנה בחלל - ונאס"א מפרסמת את התמונות היפות והחשובות ביותר שצילם. אל תחמיצו
ב-24 באפריל 1990 שוגר לחלל הטלסקופ האבל. ב-25 השנים שחלפו מאז הוא הפך לאחד הכלים האסטרונומיים החשובים ביותר בהיסטוריה. טלסקופ החלל, שנמצא מחוץ לאטמוספירה של כדור הארץ, מאפשר לצלם תמונות בחדות וביכולת שלא ניתן לצלם בהן מהקרקע, וברבע המאה האחרונה הושגו באמצעותו אין-ספור הישגים מדעיים.
לרגל חגיגות 25 השנה מאפשרת נאס"א, ששיגרה את הטלסקופ ביחד עם סוכנות החלל האירופית, לבחור את התמונה היפה ביותר שצילם האבל. כוכבי לכת, גלקסיות, שביטים וערפיליות, בכל הצבעים והצורות, עומדים לבחירה. כאן אנחנו מביאים כמה מהתמונות היפות ביותר, עם הסבר קצר. לבחירה בתמונה המועדפת עליכם, הצביעו כאן.
צדק: הסופה הגדולה ביותר במערכת השמש שלנו – הנקודה האדומה הגדולה בצדק – מתכווצת. האבל צילם את התמונה הזו אשתקד, ובה נראית הנקודה האדומה הגדולה כקטנה ביותר שאי פעם תיעדו אסטרונומים – בקוטר של 16,500 ק"מ "בלבד". הסיבה להתכווצות אינה ברורה.
1300 NGC מהווה דוגמה מצוינת לגלקסיה ספירלית חסומה. פס ישר יחסית של כוכבים מוזהבים מתחיל ממרכז הגלקסיה, ושתי זרועות יפהפיות וספירליות, מלאות בכוכבים כחולים וצעירים, יוצאות מקצה הפס.
השביט ISON הפך למפורסם כאשר נכנס ב-2013 בפעם הראשונה והיחידה לחלק הפנימי של מערכת השמש. השביט, שנראה כאן נע בתמונה שצילם האבל, "סיים את חייו" בסוף אותה שנה, לאחר שהתקרב לשמש יתר על המידה.
מרכז אומגה בקנטאור: שדה הכוכבים הזה נמצא במרכז קבוצה שמכונה אומגה בקנטאור. היא מונה לא פחות מ-10 מיליון כוכבים ונמצאת במרחק של כ-16 אלף שנות אור ממערכת השמש.
גלקסיה M83: זו גלקסיה הקטנה בהרבה משביל החלב שלנו, אבל נוצרים בה כוכבים בקצב גבוה בהרבה. העננים הוורודים של גז מימן שמנקדים את הזרועות הספירליים של הגלקסיה הם המקומות שבהם כוכבים נולדים.
גלקסיה NGC 2841: תמונת התקריב הזו מציגה את הדיסקה המרכזית של הגלקסיה הספירלית NGC 2841. בזרועות הספירליים של הגלקסיה בולטים כוכבים צעירים וכחולים ושורות של אבק כוכבי. במרכז נמצאים הכוכבים הצהובים, הוותיקים יותר.
גלקסיית הסומבררו, שמכונה כך עקב צורתה המזכירה את הכובע המכסיקני, נשלטת על ידי כוכבים לבנים רבים שנמצאים במרכזה. שביל האבק האפל בדיסקה שלה ותפיחה יוצאת דופן במרכז הם שמשווים לגלקסיה צורה דמוית סומבררו.
ערפילית הטבעת היא שריד לכוכב שמרכזו הוא הנקודה הלבנה שבמרכז. מרחקה 2,300 שנות אור ממערכת השמש. חקר הצילומים מהאבל מראה כי המבנה שלה אינו טבעתי כפי שניתן להניח – אלא דווקא מורכב יותר.
ערפילית הסרטן היא שארית סופרנובה (פיצוץ מסיבי של כוכב) בקבוצת הכוכבים שור. היא נצפתה בסין וביפן לפני כמעט 1,000 שנה, בסופרנובה 1054.
לפנייה לכתב/ת 
