אם סיפורה של השקשוקה מורכב מביצים, עגבניות ותבלינים, סיפורם של השלושה מורכב מחברות, יזמות, עבודה קשה והרבה סושיאל מדיה.

גבריאל ישראל, ג'וש איתן שרון וסולומון טרבולסי, הם שלושה ילדים טובים רעננה, שאחרי השחרור מהצבא, לפני קצת יותר משנה, נחתו ביחד בניו-יורק. "לא רצינו ללכת במסלול הקבוע שעובר מהצבא ללימודים. רצינו ללמוד בשטח, להתפתח בדרך שלנו", מספר ג'וש. כל אחד מהשלושה ניסה לנגוס חלק אחר מהתפוח. ג'וש וסולומון פנו לנדל"ן, בעוד גבריאל, שמגיע מבית אנין טעם וחובב מזונות, למד תקופה קצרה בבית הספר לקולינריה CIA ואחר כך עבד במטבח מסעדת "בולו סוד", של שף-העל דניאל בולו, באפר ווסט סייד. כל אחד מהשלושה התנהל במסלול שבחר, אבל מרגע שגבריאל הציע רעיון חדש, הם החליטו לעצור הכל ולשנות מסלול.

שירת השקשוקה. המשאית שכובשת את מנהטן

"הפליא אותי לגלות שבמסעדה שבה עבדתי הכינו כל סוף שבוע שקשוקה כחלק ממנות הבראנץ' ושהיא הייתה המנה הכי פופולארית", מספר גבריאל. "אני הייתי אחראי על הרוטב ואני זוכר שהכמויות שעשיתי היו מטורפות. את השקשוקה מכרו במסעדה ב-20 דולר למנה. בכלל היה ביקוש גדול לטעמים ים תיכוניים וישראלים".

גבריאל הבין שיש כאן הזדמנות. "אני תמיד חושב מחוץ לקופסא, ידעתי שאני, כשף, צריך לחשוב על משהו שהוא מעבר וברגע שהבנתי שצריך ללכת על טעמים אהובים באריזה חדשנית, לא התכוונתי לוותר".

גבריאל פנה לשני חבריו והם הריחו רעיון טוב שנשמע די פשוט לביצוע: משאית אוכל שתעבור בתחנות מכירה שונות ברחבי העיר ותמכור שקשוקה. "לא ידענו לאן זה יוביל", אומר ג'וש, "אבל מבחינתנו זה תהליך לימוד ואנחנו מתמקדים בזה".

השלושה השקיעו 100 אלף דולר, שהופנו בעיקר לרכישת משאית שבה בנו מטבח שלם. "רוב הפוד טראקס מגישות דברים פשוטים יותר, כמו נקניקייה בלחמנייה או סנדביצ'ים. די נדיר שמכינים אוכל בתוך המשאית עצמה. אנחנו מכינים במקום, טרי, מאפס", מתגאה ג'וש.

אני פוגשת אותם במהלך יום העבודה שלהם, שהתחיל עוד בשעה 2 בלילה. זהו זמן ארוחת צהריים באיזור וול סטריט, וה"שוקה טראק", כפי שהשלושה מיתגו את העסק הממונע, ניצבת בין משאית של אוכל קוריאני לזו של ההודי. תור ארוך מתגבש לו מול משאית השקשוקה של הישראלים הצעירים, משאיר את האחרות יתומות. גם מזג האוויר המקפיא לא מפריע לממתינים לנוע בקצב המוזיקה שנשמע מהרמקולים שמותקנים על ה"שוקה טראק". השלושה מחויכים ואדיבים להפליא, לא מסגירים סימנים של חוסר שינה ועובדים בקצב מסחרר כדי לעמוד בעומס. "בשבילנו ההגשה והאינטרקציה עם הלקוחות הם חלק מהחוויה שאנחנו נותנים. הדיבורים, הצעקות, הרעש, המוזיקה. אנחנו היחידים שמנסים לעשות גם דברים אחרים. לפעמים יוצאים לרקוד איתם, עושים צחוקים, אנחנו לא רובוט, אני חושב שאנשים מתים על זה".

עם מכירה של 200 מנות שקשוקה בממוצע לא פלא שהמאכל הישראלי הפך לשם מוכר (ומשעשע) ברחובות הסואנים. "בכל יום שלישי אני יודע שהם מגיעים לכאן ואני ממהר לצאת מהמשרד בצהריים", מספר אחד מהממתינים הסבלנים. "לא הכרתי מאכל כזה או בכלל מאכלים ישראלים. השם שלו הצחיק אותי, אבל הסתבר לי שזה מאוד טעים. כבר ניסיתי כמה סוגי שקשוקה שלהם". מאחוריו אלי, ישראלי המתגורר בעיר כבר שנים רבות וששמח מאוד לגלות שיש לו שקשוקה ממש מתחת למשרד. "כיף לראות אותם, אני זוכה לראות משאית שכתוב עליה את המילה 'ישראל'. אני שומע עברית ומאוד אוהב את האוכל שלהם. אני דווקא מעדיף את השקשוקות הלא קלאסיות שיש להם".

השלושה מספרים שהשקשוקה הקלאסית היא לא הכוכבת היחידה. "רצינו את הקלאסי וגם על הבסיס שלה לבנות מנות משלנו. רציתי לשלב אוכל מתוחכם של מסעדה טובה עם החום הישראלי. יש לנו את ה'חמשוקה' למשל. זו מנת הילדות שלנו ברעננה, שקשוקה עם חומוס. יש שקשוקה לבנה עם שמנת אורגנו, יש בלו צ'יז, אספרגוס, קישוא, זעתר, סומק, אפילו גבינת עיזים עם דבש. זה טעמים שאני אוהב לשלב, ובקיץ נגוון הרבה יותר".

"האמריקאים אוהבים את התיבול הישראלי", מסביר גבריאל, אבל מודה שהוא הכניס כמה שינויים כדי להתאים את המאכלים לחיך המקומי. "הורדתי את רמת החריפות. אמריקאים נרתעים קצת מחריף, אז המנות עצמן לא חריפות אבל יש חריף בצד למי שרוצה. התאמנו גם את הלחם ובמקום פיתה אנחנו מגישים סנדביצ'ים בג'בטה".

השלושה מחכים לקיץ, בו הם מצפים להצלחה גדולה יותר. "פתחנו באחד בדצמבר, בכוונה בחורף כדי להשתפשף עד הקיץ שזו התקופה החזקה". לפי הערכות, במנהטן מופעלות יותר מ-3,000 משאיות אוכל בחודשי החורף וכמעט 10,000 בחודשי הקיץ. "בקיץ יש הרבה יותר אנשים ברחוב ועד שעות מאוחרות יותר. בקיץ יש גם הרבה אירועים. כבר סגרנו על פסטיבלים ואירועים, והאמת שכבר בשבוע הבא יש לנו אירוע של הקונסוליה הישראלית. סגרנו גם על אירוע באו"ם ביום העצמאות. גם הקהילה היהודית כאן מאוד תומכת", מוסיף גבריאל. "עד שהגענו לכאן לא ידענו כמה הקהילה היהודית חזקה כאן. אנחנו כשרים ויש המון הצעות ופניות".

זה הצד הזוהר של העבודה, אבל לשם מגיעים רק בזכות עבודה קשה. "את המשאית אנחנו מחנים כל ערב בברונקס כי חניה למשאית בעיר זה עניין מאוד מסובך", מספרים לי השלושה. "בגלל שאין סדר או מקומות שמורים בנקודות המכירה המרכזיות, הכל עובד על תקן 'הראשון תופס', מה שאומר שאנחנו חייבים להוציא את המשאית ב-2 בלילה כדי שב-4 בבוקר נספיק לתפוס מקום בנקודה המיועדת. לקראת הצהריים מתחילים להגיע אנשים ועד הערב עובדים". בנוסף גילו השלושה בירוקרטיה מעורפלת ומסורבלת. "כל נושא הרישוי של המשאיות הוא מאוד לא שחור־לבן. מאז שנת 2003 עיריית ניו-יורק לא הוציאה אישורים למשאיות אוכל, ועכשיו מתחילים רק באכיפות. הבינו שמשאיות לוקחות נתח מהעבודה של המסעדות ומתעוררת התנגדות מצד בעלי מסעדות. לא בדיוק ברור איפה מותר להחנות ואיפה לא, הנושא קצת פרוץ".

גם לגבי ההצלחה והבאז מספרים השלושה שלא מדובר בעניין יומיומי. "בכל זאת יש לנו הרבה ימים שבהם אין אנשים והעסק חלש. מדובר בהמון עבודה, המון תכנונים. אנחנו החלטנו שאנחנו כרגע לא מתמקדים במטרה כי אם בדרך". הם לא בטוחים לאן מובילה הדרך הזו, אבל הם מאמינים שאם הם יתנו את המקסימום, היא תוביל אותם למקום הנכון. "אנחנו בונים מותג", מסביר ג'וש. "אנחנו לוקחים את הרעיון והולכים איתו עד הסוף. אנחנו לוקחים את העניין מאוד ברצינות. החלטנו לעשות את הכל באופן מסודר, יש בינינו חוזים כתובים ואנחנו משתדלים רוב הזמן לא לתת לחברות בינינו להיפגע. בנוסף למוצר עצמו, אנחנו פועלים בשיווק ופרסום ברשתות החברתיות ומרגישים איזה הבדל זה עושה".

למעשה, כשג'וש, שאמון על עבודת השיווק, מדבר על ההצלחה ברשתות החברתיות הוא זוקף את ההצלחה הראשונית לזכותן המלאה. "שלושה חודשים לפני שפתחנו ניסיתי לדחוף את הסיפור קדימה דרך פגישות, ניסיתי ליצור קשר עם כל מי שזה עלול לעניין אותו, כולל עמוד אינסטגרם שמתעד את ההקמה של המשאית. וזה עבד. ביום הראשון, כל האוכל נגמר בתוך שלוש שעות. ראינו שפרסמו אותנו במלא אתרים".

בימים אלו, השלושה לא נחים לרגע. פיזית, הם קרוב ל-20 שעות על הרגליים, ועסקית הראש לא מפסיק לעבוד. "בקרוב אנחנו מוציאים אפליקציה שתתפרסם באתר שלנו. אנחנו נעדכן דרכה לאן אנחנו מגיעים. אנשים יוכלו לעשות הזמנות ועוד הפתעות". גם מבחינת התפריט הם מתכננים לקחת את השקשוקה למחוזות שכלל לא ידעה על קיומם עם תוספות כמו סלט אבטיח, טעמים לימוניים מרעננים יותר ועוד.