כשהמוסד סגר חשבון עם "התליין מריגה"
ב-7 במרס 1965 פורסם כי גופתו של הפושע הנאצי הרברט צוקורס, שאחראי לרצח 30 אלף יהודים בשואה, נמצאה בתוך ארגז באורוגוואי. ליד הגופה נמצא פתק עליו נכתב כי הוא הוצא להורג על-ידי אלו "שלעולם לא יוכלו לשכוח"
סופו של "התליין מריגה". הרברט צוקורס, שהיה אחראי לרצח 30 אלף יהודים בזמן השואה בלטביה, נמלט לאחר המלחמה לברזיל. סוכני המוסד רדפו אחריו לדרום אמריקה ובתום מבצע הוא חוסל באורגוואי. השבוע לפני 50 שנה בדיוק נמצאה גופתו בתוך ארגז בבית ברחוב קרתנגה במונטבידאו.
השבוע לפני - לכל הכתבות
ב-7 במרס 1965 בישרו כותרות העיתונים בארץ ובעולם על חיסולו של צוקורס. לגופה הוצמד פתק ועליו רשימת הפשעים שביצע הפושע הנאצי בלטביה. על הפתק היה חתום ארגון בשם "לעולם לא נוכל לשכוח".
במשטרת אורוגוואי אמרו כי צוקורס, שהיה אז בן 65, נחטף שבועיים קודם לכן עם הגיעו למדינה מברזיל, שם התגורר עם אשתו הברזילאית וילדיו. בהערכה ראשונית פורסם כי הוא הוצא להורג על-ידי קבוצת "קומנדו" יהודית. קצין הביטחון של משטרת מונטבידאו, המפקח סאנטאנה קאבריה, הכריז כי "זה כנראה מעשה נקם יהודי".
גופתו של צוקורס נתגלתה בעקבות ידיעה מסתורית שנמסרה לסוכנות ידיעות גרמנית בבון. אנשים שזהותם לא ידועה, שהציגו עצמם כחברי ארגון הקרוי "לעולם לא נוכל לשכוח", הודיעו כי ב-23 בפברואר הוציאו להורג אדם בשם הרברט צוקורס, שבתקופת מלחמת העולם השנייה השתתף ברצח יהודים.
הידיעה הועברה מיד למשטרת אורוגוואי. שוטרים שיצאו לכתובת שנמסרה להם מצאו את גופתו של צוקורס. בדירה היה ריח חריף. בחדר השינה נתגלה לעיניהם ארגז גדול שהיה מוכתם בדם. לידו היה חמישה תרמילי אקדח. השוטרים פתחו בזהירות את הארגז ובתוכו מצאו את הגווייה.
אחד השכנים סיפר לשוטרים כי שני אנשים שכרו את הדירה שבה נמצאה הגופה לתקופת הקיץ, המסתיימת באורוגוואי במרס. ב-20 בפברואר הגיעו שניהם למקום ונשאו לתוך הבית ארגז. דובר משטרת אורוגוואי אמר כי זהותו של אחד משני השוכרים הוא וואלד היינץ טאוסינג והשוטרים מחפשים אחריו - אך ללא הצלחה.
המפקח קאבריה הודיע כי טאוסינג הוא ככל הנראה אוסטרי. לדבריו, "אין ספק כי צוקורס הגיע לאורוגוואי מחו"ל בעזרת דרכונים מזוייפים ונעזר באנשים מסוימים בתוך המדינה".
במהלך החיפושים בדירה שבה נמצאה הגופה התגלה סמל מוזהב של חיל האוויר הגרמני ומצדו האחורי דברי הערכה לשרותיו של צוקורס לפיתוח התעופה. כמו כן התגלה כרטיס טיסה של חברת "אייר פראנס" מה-20 בפברואר מסאן פאולו שבברזיל לאורוגוואי ומשם לארגנטינה. עוד עלה מהחקירה כי הפושע הנאצי שכר חדר במלון. משם הוא נלקח והוצא להורג עוד באותו יום.
לאחר מלחמת העולם השנייה נמלט צוקורס לברזיל. הוא פנה לשלטונות וביקש לקבל אזרחות, אך הדבר התגלה לאנשי הקהילה היהודית שביקשו למנוע ממנו את הדבר. הוא התחתן עם אישה ברזילאית, נולד לו בן נוסף ועל-פי החוק דאז בברזיל הוא קיבל אזרחות ולכן לא הייתה אפשרות לגרשו מהמדינה או להסגירו לארץ אחרת.
צוקורס, שנולד בשנת 1900, הפך בשנות ה-30' של המאה הקודמת לגיבורה הלאומי של לטביה עקב טיסתו מליטא לגמביה שבאפריקה, במטוס שהוא בנה בעצמו. לאחר עלייתו של היטלר לשלטון בגרמניה, נוסדה בלטביה מפלגה נאצית בשם "צלב הרעם". מרכז המפלגה היה בריגה וצוקורס הפך מהר מאוד לעוזרו של מנהיג המפלגה.
עם כיבושה של לטביה על-ידי הנאצים החלה השמדת היהודים בלטביה. על-פי העדויות, צוקורס היה אכזרי במיוחד ונהג להתעלל בקורבנותיו. בין היתר הוא ירה בילדים שהושלכו מהגג אל מותם. אחד הניצולים סיפר כי ב-30 בנובמבר 1941 רצח צוקורס בעצמו ביריות 500 יהודים, בטרם הובלו ליערות.
כשנכבשה לטביה על-ידי הסובייטים נמלט צוקורס מהמדינה יחד עם הכוחות הגרמנים וחי בברלין. לאחר תבוסת הנאצים הוא נמלט לצרפת שם קיבל תעודת מסע של פליט פוליטי מידי קונסול ברזיל במארסיי. משם המשיך לדרום אמריקה.
בינתיים פורסם המכתב שנשלח לסוכנות הידיעות בגרמניה. במכתב, שכותרתו "משפטו והוצאתו להורג של פושע המלחמה הרברט צוקורס" הובאו העדויות נגדו. בפסק הדין נכתב: "לאחר הערכת כובד האשמות נגד צוקורס, שפיקח אישית על רצח 30 אלף גברים, נשים וילדים, אנו דנים אותו למוות". בסוף המכתב נכתב כי הוא הוצא להורג על-ידי אלו "שלעולם לא יוכלו לשכוח" ב-23 בפברואר.
עוד דווח במרס 1964 באורוגוואי כי שני צרפתים שהגיעו ביחד עם צוקורס למדינה הם "ממוצא ישראלי". החוקרים האמינו כי צוקורס ידע רבות את מקומות מחבואו של יוזף מנגלה ובמשך תקופה ניסה לאתר אותו בברזיל ובארצות אחרות בדרום-אמריקה. לדברי החוקרים, הוא היה מוכן לגלות לסוכנים יהודיים את כל הידוע לו על מנגלה ולעזור לו בתפיסתו - תמורת הבטחה כי הרדיפה אחריו תופסק ושיאפשרו לו לחיות ללא הפרעה בברזיל. כעבור כמה ימים נסגר תיק החקירה. במשטרה המקומית אמרו כי המחסלים כבר מזמן עזבו את המדינה ועל המשטרה בארצם לעצור אותם.
גאנאר, בנו של צוקורס, אמר כי הוא ואמו פוחדים לבוא למונטיבדאו כדי להביא את הגופה. האישה הילדה אמרה: "הרגשתי כי דבר נורא יקרה לבעלי בנסיעתו למונטיבדאו והתחתני בפניו לבל ייסע, אך הוא אמר כי הנסיעה חשובה לו".
לאחר גילוי גופת הפושע הנאצי החלו היהודים באורוגוואי לקבל איומים. כמה פעמים התקשרו אלמונים והודיעו על הטמנת פצצות במוסדות ובבתים של יהודים. בנוסף הוזהרו היהודים כי בקרוב יערכו פעולות נגד יהודי המדינה. בין היתר צלבי קרס רוססו על קירות בתים של יהודים.
איש המוסד שזכה באמון "התליין"
ביולי 1997 פורסם ראיון שערך עמוס נבו במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" עם יצחק, שהשתתף בחיסול הפושע הנאצי. יצחק, שהזדהה אז כאזרח אוסטרי בשם אנטון קינצלה, הביא את צוקרוס לבית ברחוב קרתגנה. יצחק סיפר כי בכניסה לבית התנפלו על הפושע הנאצי חמישה אנשי מוסד.
"צוקורס השתולל כמו חיה פצועה, ניסה לשלוף מכיסו את האקדח. 'תנו לי לדבר', הוא צעק בגרמנית", שיחזר הסוכן. אחד הגברים לקח פטיש בנאים והנחית על ראשו של הנאצי, אבל צוקורס המשיך להשתולל ואחז באקדח בכל כוחו. אחד הגברים שלף את אקדחו וחיסל את החיה הנאצית.
התוכנית הייתה להוציא את צוקורס מתחומי ברזיל, כדי שלא לפגוע ביהודי המקום, אם יחוסל, וכדי להימלט מעונש מוות במקרה של תקלה. יצחק קיבל על עצמו את המשימה הקשה: לאתר את צוקורס, להתחבר עמו ולנסות להוציאו לארוגוואי. "ידעתי שאני הולך למשימה בלתי אפשרית", הוא אמר.
הוא נפרד מאשתו וילדיו והפך לאנטון קינצלה, איש עסקים אוסטרי שרצה להיות שותפו של צוקרוס. יצחק זכה לאמונו של צוקורס כשהראה לו צלקת בגופו, שנותרה לו לדבריו מהמלחמה. "הוא לא ידע שזה בגלל ניתוח שעברתי בבילינסון", אמר סוכן המוסד.
כעבור כמה חודשים הגיעו השניים לאורגוואי. הם נכנסו לחיפושית השחורה של קינצלה ונסעו למלון של צוקורס לשים את המזוודות. הפושע הנאצי היה כבר סקרן לראות את ה"משרד" החדש שהכין לו חברו. אבל "במשרד" המתינה חוליית החיסול. הם תכננו לערוך לו משפט שדה ולהקריא לו את כתב האישום בשם 30 אלף יהודי לטביה שנספו בשואה, אך התוכנית השתבשה. לאחר שירו בו חמש פעמים הם סגרו את צוקורס בארגז, מחקו את כל טביעות האצבע ונסעו לבית קפה. כעבור כמה שעות כבר ישבו במטוס בדרכם לישראל.
בינתיים בלטביה לא שוכחים את צוקורס ולפני כמה חודשים עלה מחזמר על אודות הפושע הנאצי. הדבר עורר את זעמה של הקהילה היהודית במדינה הלטבית.
צוקורס לא נשפט על פשעיו, ולכן מפיק ההצגה יוריס מילרס אומר כי "הרברט עדיין חף מפשע אם אנחנו בוחנים את הנושא בדרך משפטית. יש אנשים בודדים שיעידו שהוא היה רוצח ואחרים שיגידו שהוא היה גיבור". המחזמר עוקב אחרי עברו של צוקורס, ובשיא ההצגה מוקף הרברט באנשים שצועקים לו "רוצח". מילרס אומר כי סצנות כאלה מוכיחות שההצגה לא מהללת אותו. המתנגדים כי המחזמר מציג אותו כגיבור, וכן נרמז שמבקריו לאורך השנים טעו.
בממשלת לטביה מתייחסים לצוקורס כפושע מלחמה, ולאורך השנים דחו בקשות של קרובי משפחתו "לשקם" את זכרו במדינה. חלק מהלטבים לא רואים את צוקורס כפושע. מפיק ההצגה אף טוען כי הוא סייע ליהודים רבים להימלט מידי הנאצים.
לפנייה לכתב/ת 
