כך מתחיל סיפור חדש: חודש ספרי ביכורים
מה גורם לעורך לבחור בטקסט ולהוציא אותו לאור? לרגל חודש ספרי ביכורים, עורכים מספרים על קולות חדשים בספרות, ועל הרגע הקסום שבו נתקלו בכתב יד וידעו שהוא יהיה ספר. המלצות קריאה שלא תרצו לפספס
ספר ראשון הוא מעמד מרגש עבור הכותב. אחרי חבלי לידה (בדרך כלל ארוכים* הוא מחזיק בידו תוצר שכל תקוותו שיצליח וימשיך לשבת על המדפים ולהימכר. אולם מצב שוק הספרים כיום, בנוסף לחוק הספרים, הינו בעייתי במיוחד עבור ספרי הביכורים שמצליחים לשרוד, במקרה הטוב, למשך שבועיים-שלושה על מדפי הספרים בחנויות - ואז חוזרים למחסן כאילו מעולם לא עזבו אותו.
הוצאות ספרים אחדות ("ידיעות ספרים", "אחוזת בית", סדרת "ליריקה") רצו לסייע לסופרי הביכורים, ואלו החליטו להפיק מהלך שבו חודש אחד בשנה מוקדש כולו להוצאת ספרי ביכורים - אך לכאלו שנבחרו בקפידה. כיצד נבחרים הספרים ולמה כדאי לצפות? קבלו רשימה טרייה בהחלט של ספרי ביכורים מומלצים:
"עריק", מאת עילאי ראונר
הרומן "עריק" מספר על צעיר המתחבא משלטונות הצבא בבית אבות ירושלמי מחליט לשים לזה סוף. הוא בורח לפריז, אבל פרשייה אלימה ואכזרית מעברו כחייל רודפת אותו מבלי שיוכל להרפות. הספר הוא למעשה מונולוג עוכר שלווה ומלא כנות בנבכי תודעתו של אדם שמבקש להיות חופשי מכבלים של זיכרון ושל חטאים, אך מבין שהוא כבר סבוך לגמרי בתוך מציאות שמקדשת מיתולוגיות ושאינה מאפשרת לו להשתחרר או ליצור (הוצאת "ידיעות ספרים").
נוית בראל, עורכת הספר, על עילי ראונר: "כיצד מניח אדם צעיר, כבן עשרים, לשבר המוסרי הגדול בחייו ולתחושת קבס מאיימת להנחות אותו בזמן שהוא כותב פרוזה? כיצד נופיה של פריז, שהכיר מגלויות, הופכים למקום מרפא שהוא מקום של הולדת, לא מולדת? כיצד מצטללת בגרות אל תודעתו של ילד שהפך באחת לגבר, לכותב, לרדוף? זיכרון אחד קרוב, זיכרון אחד נורא, הכולל לא רק את נסיונו של המספר, אלא גם את נסיונם של זרים גמורים ואחרים, הוא החורבה הניצבת במקומה של שלוות הנפש.
"הספר הזה מתחיל בהפניית עורף לספרות. 'המספר הוא האיש היכול להניח לפתיל חייו להתאכל כולו בלהבה הרכה של סיפורו', כתב ולטר בנימין. אבשלום, גיבור הספר, נענה אל קצב התופים המשתוללים אצלו בלב, וכורך את שפיותו במעשה הכתיבה כפי שעשבים נכרכים בכותל לבנים ישן. המלאות המיוצגת של בריחתו, בתחילה מהצבא, ולאחר מכן מהמדינה, ולאחר מכן מן הרחובות מלאי ההוד של פריז - היא רק כלי כדי לכתוב על רוע ועל אכזריות ועל חובה ועל עול.
"מתי קראנו כך בעברית על תודעת הסוף של גבר בתחילת ימיו כגבר? לא רק את החולי והריקבון של חברה אלימה ודכאנית עילי ראונר משיג בכתיבתו בסיפור זה, כי אם את תחושת האחריות של קוראיו להפוך רדופים יחד איתו, לשאת יחד איתו בעול. את פנינו שלנו אנו רואים בתוך הספר החשוב הזה".
"הדייר מהקומה השנייה", מאת עפי גור-ארי
בכתיבה מדודה ומדויקת, מלוּוָה בציטוטים מיצירות מופת של סארטר, קאמי, נבוקוב ואחרים, הרומן שחיבר עפי גור-ארי צולל לתוך עולמו של גבר מתבודד, שגר בקומה השנייה בבניין דירות ונמנע מתקשורת עם שכניו. הסתגרותו נמשכת עד שלבניין עוברת דיירת חדשה. הדיירת לוכדת את תשומת לבו, ומאותו רגע משתנים חייו - אלא שהססנותו ופחדיו לא מאפשרים לו לפרוץ את עולמו המסוגר, והוא נאלץ לראות כיצד אהובתו הסודית מנהלת קשרי אהבה הרסניים עם גברים אחרים. יום אחד הוא מחליט להיות אקטיבי ולעשות מעשה (הוצאת "אחוזת בית").
עינת יקיר, עורכת הספר, על עפי גור-אריה: "זהו ניסיון לכתוב ספרות קלאסית. להתכתב עם יצירות עבר גדולות ברוח 'הזר' של קאמי ו'לוליטה' של נבוקוב. ברגישות רבה מכוון עפי גור-אריה את פניו אל עולמות מופלאים אלה, אך ללא הכחשת המרחב שהוא פועל מתוכו. תוצאת המפגש בין העולמות, בין האוצר המופלא של המודרניזם למטען העכשווי המורכב והמר לפרקים של עפי. מוליד כתיבה מקורית, שקולה ומסקרנת".
"בחברת נערות", מאת מרב אריה
זהו סיפור נשי שעוקב אחר השנים המעצבות בחייהן של שתי צעירות ישראליות. הן מגלות את נשיותן ומיניותן, מתוודעות לסודות במשפחותיהן ונסחפות באהבה ובחברות. בדרך לעיר הגדולה השתיים מאבדות ומוצאות את עצמן שוב ושוב, חושפות סודות משפחתיים ומתעמתות עם אהבות נכזבות (הוצאת "ידיעות ספרים").
הילה להב, עורכת הספר, על מירב אריה: "כמה פוטוגנית ועדינה היא ההתבגרות הנשית, כמה עליזות ומשוחררות היו שנות השמונים - כך יסכימו ודאי כל מי שמעולם לא היו נערות, ולא חוו את העשור הזה בגוף ראשון.
"מרב אריה, כמו גיבורות ספרה, היא שילוב וירטואוזי של ניגודים. עינה החדה, שלא חסה על הזעיר שבפגמים, על הצרימה השקטה ביותר, לא מחמיצה אף נימה דקיקה של הומור ואף קו זעיר של רגש ומורכבות. ספרה הוא רומן גדול אמיתי שהתבגר בזמנים של כתיבה רזה, וזרם התודעה שלו, על הלשון היחודית שלו, מסמן אותה כקול חזק וצלול, השולט בסוגה ובלשון שליטה בוטחת כל כך, שאינו חושש להפכה על פיה. 'בחברת נערות', כמו חלק ניכר מהספרות הטובה באמת, הוא סוס טרויאני, מלכודת דבש אם תרצו.
"דרך סיפור עלילה (כך!) ודרמה סוחפת, אנו מתוודעים לא רק אל פיתולי המעשה ואל נפשן של הגיבורות, אלא גם אל הנערות והנערים שהיינו, על החברה שיצרה אותנו, ואל זו שיצרנו אנחנו".
"כתונת משחק", מאת תמי שני
ברומן "כתנות משחק" חיילת צעירה כותבת מכתב לסופר הנערץ עליה ומשתפת אותו בפרטים אינטימיים מחייה. לשמחתה הוא משיב, והשניים מתכתבים במשך כמה חודשים. כל אותו זמן הסופר לא מעלה בדעתו שהוא מתכתב עם דמות בדויה, פרי המצאתה של יהלי, בחורה צעירה שניהלה איתו מערכת יחסים קצרה.
חלקו הראשון של הרומן מתמקד בהתרקמותה של מערכת יחסים ארוטית בין יהלי לבין המורה שלה לציור בתקופת לימודיה בתיכון. שני סיפורי האהבה הסבוכים הללו עם גברים בוגרים וסמכותיים, שהגיבורה כמהה להדרכתם ולאישורם, משמשים לה כבסיס לחקירה עצמית נוקבת (הוצאת "אחוזת בית").
דנה אולמרט, עורכת הספר, על תמי שני: "תמי שני כתבה ספר ביכורים נועז ווירטואוזי. סוד קסמו נעוץ בכישרון החריג שהעניקה תמי לגיבורה שלה: לדובב את עצמה, לחשוף את רגשותיה ולבטא אותם בשפה. היא מצליחה לחדור באמצעות הכתיבה לאזורי תודעה של נפש הנמצאת במצב פעיל של התאהבות ושל חיפוש עצמי, ולכתוב מתוכם על תהליכי התבגרותה.
"הגיבורה של כתונת משחק היא דמות מפוצלת: בחלקו הראשון של הספר היא מספרת על שנות נעוריה, שבהן ניהלה רומן עם המורה המבוגר והנשוי שלה לציור. בחלקו השני הנערה שהפכה לאישה בודה דמות של חיילת וכותבת בשמה מכתבים לסופר הנערץ עליה. היא לוכדת את תשומת לבו ומפתחת איתו מערכת יחסים וירטואלית.
"שתי הדמויות הן בעצם אחת, ועם זאת תמי שני מפליאה להעניק לכל אחת מהן קולות מובחנים, הומור שונה וסגנון נבדל. מרגש לגלות כישרון כתיבה כמו זה של תמי שני ולהיות שותפה לתהליך הבקעתו של ספר שנון, אירוני וחשוף, העוסק בראש ובראשונה בדיוקנה של האמנית הצעירה כאישה מאוהבת".
"לפני ואחרי בבני ברק סיטי", מאת אביטל ז'נט קשת
רומן זה מציג את סיפורה של ליה, אשר חוזרת בתשובה יחד עם משפחתה ומפלסת לעצמה חיים חדשים בבני ברק סיטי. בטון חשוף וישיר פותחת קֶשֶׁת צוהר אל חייהם של החוזרים בתשובה שעולמם היטלטל ונברא מחדש, ומספרת על חיי משפחה אמוניים, על זיכרונות עבר מעולם נטול כבלים של דת וכנפיים של גאולה, ועל התמודדויות חדשות עם שידוכים, חתונות, קשיי יום יום, שמחות ועוֹל בין קודש לחוֹל. הספר רואה אור בשיתוף עם פרויקט "קסת" לספרי ביכורים (הוצאת "ידיעות ספרים").
יערה שחורי, עורכת הספר, על אביטל ז'נט קשת: "כשקראתי לראשונה את כתב היד של אביטל קשת, צדה את עיני פסקה קצרה, בה הגיבורה מביטה מן החלון בשלושת ילדיה משחקים בערב פסח. הילדים יצאו לשחק בחצר וסנדליו הזולים של הבן הקטן חורקים בהולכו. הגיע הזמן לקנות סנדלים חדשים.
"ברור שלא ימצא לכך ממון, והיא אינה משה ממקומה, אלא מתנחמת בעובדה שכשהסנדלים 'מצפצפים' יהיה קל למצוא את הילד, אם חלילה ילך לאיבוד. באותו רגע, ידעתי שנתקלתי בכותבת שדוברת אמת עמוקה, על אודות אימהות, כוח ופאסיביות, על ההומור שמזנק מהמקום הלא צפוי ומכיש את הקורא.
"הסיטואציה הקטנה ההיא, שלכאורה, לא התרחש בה כמעט דבר, כומסת בעיני משהו מהכוח של אביטל קשת כמספרת. בינתיים הסיפור השתנה, ואפילו הבן המתואר הפך לבת, אבל הסנדלים עדיין חורקים ומצפצפים וקולם נשמע".
"האהבה הכי גדולה בעולם", מאת שירה כרמי
כל הגיבורות בספרה של שירה כרמי, זוכת פרס המקום השני בתחרות הסיפור הקצר של הארץ, נעות בין אהבה לבעליהן המסורים לבין תשוקה בוערת לגבר אחר. למשל, אישה צעירה ונשואה שמתגנבת לקבר ריק ומניחה בו שתי תמונות, "של מישהו ושל המישהו האחר" - כי ידוע שמקבלים פרופורציות רגע לפני המוות, והיא מנסה לביים לעצמה רגע כזה כדי שתוכל להחליט כבר בין הגברים בחייה, או ארכיטקטית מצליחה, נשואה באושר ואם לילדה, שמפתחת אובססיה לשכן שלה, זמר ואליל בנות לשעבר, וסיפורים נוספים שעוסקים בכוחה הבלתי פוסק של התשוקה בחיי נשים (הוצאת "אחוזת בית").
שרי גוטמן, עורכת הספר, על שירה כרמי: "שירה כרמי היא מסוג היוצרים שנקודת המשען והזינוק שלהם היא התשוקה. הדבר בא לידי ביטוי גם בנושאים שבהם היא מטפלת, כמו משיכה המינית הנשית והלגיטימציה שלה בכל שלהי החיים (גם לצד בעל אוהב ואהוב), וגם בסגנון הכתיבה שיש בו תמיד תנופה וחיות עצומה שסוחפת את הדמויות למעשים ולהגשמת חלומות.
"השפה של סיפוריה ניזונה מקרקעית הרגש, וככזאת היא נשמעת טבעית וסוחפת. התענוג הגדול שהיה לי כעורכת בעבודה על ספרה היה השפע והיצריות שלה גם במציאת פתרונות, בנכונות הנלהבת לעבוד ולייצר עוד ועוד במהלך העבודה. אין לי ספק שעוד נראה ממנה רומנים גדולים עם דמויות שרוצות ורוצות וכך - על פי הגשמת הרצונות שלהן - מניעות את העולם סביבן ואותנו הקוראים".
"אחיות אחיות", מאת רחל שליטא
עלילת הספר מתרחשת בתקופה שמתחילה כעשרים שנה לפני הקמת המדינה ומסתיימת ב-1948. ורה ותחיה הן חברות טובות, כמו אחיות שילדותן עברה עליהן יחד בתל אביב של אותם הימים. הנערות מתבגרות זו לצד זו, ודרכיהן נפרדות עד שהן נפגשות שוב בקיבוץ צעיר בנגב.
בשלב זה של הסיפור נכנס לחייהן גבר צעיר - משורר, ניצול שואה - שמעמיד את חברותן במבחן. הרומן שופך אור על אנשים צעירים החיים את חייהם בצל האירועים הגדולים, מבלי שהם רואים את התמונה הגדולה ומבלי שהם יכולים להפריד בין הפרטי לקולקטיבי. הם עובדים, יוצרים, כותבים ומתאהבים בפעם הראשונה, בעוד המציאות סביבם היא דרמטית אך גם עמומה ומאיימת (הוצאת "ליריקה").
עליזה ציגלר, עורכת הספר, על רחל שליטא: "כל עורך ספרותי מייחל לרגע הנדיר והמופלא הזה, שבו צד את עינו הלאה כתב יד אחד ומיוחד, חבוי בערימה מתגבהת של מאות כתבי יד אחרים; כתב יד שהכישרון שבו ינצנץ מכל שורה כפנס באפילה, ושמלאכת המחשבת של אריגתו והיופי המצטבר
של מעשה האמנות המקופל בין דפיו פשוט יעצרו את הנשימה.
"זה בדיוק מה שקרה לי עם 'אחיות אחיות', ספר הפרוזה הראשון של חוקרת האמנות רחל שליטא. התקשיתי להאמין שזהו פרי ביכורים ספרותי. השליטה המושלמת בכלים הספרותיים, הכתיבה הבוטחת והטבעית שבאמצעותה מעצבת שליטא עולם שלם באמינות מוחלטת ודמויות חיות ונושמות שלב הקורא נקשר בהן, והרגישות העילאית שהיא מפגינה לאורך כל הדרך, יוצרים את התחושה שזהו ספר של מחברת מנוסה הנמצאת בשיא פריחתה האמנותית. אני משחררת את הספר לאוויר העולם בהתרגשות רבה, ומשוכנעת שרבים יהיו שותפים לתחושת ההתפעמות שלי מן היצירה המרשימה הזאת".
לפנייה לכתב/ת 
