"ברודצ'רץ'": מרתקת גם בעונה השנייה
העונה החדשה של "ברודצ'רץ" ממשיכה היכן שהקודמת הסתיימה, ומתברר שיש עוד הרבה מה לומר ולגלות על תעלומת הרצח. בזכות הדמויות והיחסים ביניהן גם הפעם מדובר בדרמה מוצלחת, שאפילו נהנית מקצב מהיר יותר
ביקורות טלוויזיה נוספות:
"באטל קריק": לא לילד הזה פיללנו
רק הצד הבהיר: מונטי פייתון מאחורי הקלעים
הדינמיקה המתוחה בינו לבין הבלשית המקומית אלי מילר (אוליביה קולמן), שחשבה שהיא זו שצריכה לנהל את החקירה ולא הבלש המתנשא מבחוץ, הפכה את הסדרה למה שהיא. קיבלנו דרמה מותחת, שגם אם נעה לאט, בנתה יחסים ודמויות שחייבים להיקשר אליהן בזכות המשחק והאמינות.
במהלך העונה הראשונה יחסי העבודה בין השניים הפכו אותם מזוג מוזר לזוג שחייב לתמוך זה בזו. היא בו, כי תיק רצח לא פתור מעברו איים להכריע אותו מנטלית ופיזית, כשמחלת הלב ממנה סבל הלכה והחמירה. הוא בה - כי עם הגילוי הנוראי של זהות הרוצח, כל עולמה התמוטט.
זו הנקודה שבה אנחנו שבים אל הצמד ואל העיירה השסועה בתחילת העונה השנייה, עם תחילת המשפט של ג'ו מילר, בן זוגה של אלי. המשפט אמור להיות כואב, אך פשוט: ג'ו הודה ברצח, והוא חייב להימצא אשם ולהיענש, חד וחלק.
אבל הדברים כמובן אינם פשוטים, אחרת למה שנזכה לעוד עונה? בלי לספר יותר מדי אפשר לומר שפסק הדין הופך כבר בפרק הראשון לתהליך משפטי מורכב שיימשך כל העונה, יפתח את הפצעים של כל המעורבים ויחטט בהם לעומק עם הרבה מאוד מלח.
קופצת ישר למים
למי שאופן הפעולה העלילתי הציק לו בעונה הקודמת וגם הקצב, אפשר לבשר דברים טובים: העונה השנייה זזה בקצב מהיר יותר ומלא התרחשויות, על גבול המלודרמה, ומעניקה לצופה מידע רב יותר. בין היתר כי אין צורך באקספוזיציה ואפשר לקפוץ ישר לבריכה העכורה של המשפט והאופן שבו הוא מחלחל לכל תחומי החיים.התסריטאי והיוצר כריס צ'יבנול גם הפנים שהמשפט לא מספיק כדי להחזיק את כל העונה, וצריך עוד משהו. העוד משהו הוא אותו תיק רצח לא פתור, שחוזר לרדוף את הארדי ביתר שאת, יחד עם דמויות חדשות והפכפכות. אחת הדמויות שמוסיפות עניין וצבע היא קלייר (איב מיילס) שזכורה מ"טורצ'ווד", הספין אוף המשובח והאכזרי של "דוקטור הו", שצ'יבנול כתב גם לו כמה פרקים.
קלייר מביאה הדים מפרשת הרצח שהתמסמסה להארדי בין הידיים, ועלתה לו ביוקרה המקצועית שלו, בנישואיו ובאופן עקיף גם בבריאות. היא דמות מפתח בפשע ההוא - רצח של ילדה והיעלמות של בת דודתה הצעירה. יחד איתה מצטרפים מעורבים נוספים מהעבר, ביניהם שחקנים כריזמתיים כמו ג'יימס דארסי ושון דולי ("האישה בשחור", "עברייני על"), ועורכות הדין שמנהלות את הקרב המשפטי (כולל שרלוט רמפלינג המצוינת).
תוסיפו לכך צילום מהורהר ואפילו אמנותי של הדמויות, שנועד להביע אמוציות, ותקבלו עונה מוצלחת ומרתקת. רמת האנרגיה הרגשית דומה לזו של אופרות סבון, רק בלי קלוז אפים מגוחכים והשהיה דרמטית מופרכת בין כל משפט. יש כאן צילום שוטים רחבים של אנשים קטנים על רקעים רחבי ידיים לעומת קלוז אפים בהילוך איטי שמדגישים כל העוויית פנים וכל קמט של יאוש, ועריכה מרשימה ששוזרת את אירועי העבר לתוך ההווה, ומספקת רמזים חיוניים.
לאחר סיום העונה הראשונה נשמעו טענות על הסיום - חובבי מתח התרגלו שמאפשרים להם לפענח, ולו חלקית, את כתב החידה הבלשי שניצב בפני החוקרים עצמם, ובדרך כלל מפוזרים יותר רמזים לאורך העלילה. אך ב"ברודצ'רץ'" הצופים הוטעו יחד עם הבלשים, כדי שיחוו את החקירה ברובה יחד עם אלי. האפקט לא היה מושג אם היו מגלים את זהות הרוצח לפניה.
יכול להיות שגם הפעם לא כולם יהיו מרוצים מהאופן שבו דברים ייפתרו. אבל אף שגם בעונה הזו במידת מה הדרך אל הפתרון מעניינת יותר מהתשובות עצמן, היחסים בין הדמויות והתהליכים שהן עוברות, מפצים על כך. עד כדי כך שברור למה הסדרה כבר חודשה לעונה שלישית.
