מי הלהקה שרוצה להרוס את הכנסת?

מיה יוהנה - "When The Sky"

את "כשהשמיים" (בעברית זה נשמע כמו שם של שיר של שירי מימון), הפיק עבור מיה יוהנה המוזיקאי ארנון נאור, הלא הוא סאן טיילור, שגם יחזור אלינו בהמשך. אם השם נשמע לכם מוכר זה כנראה בגלל שיוהנה היא בוגרת "דה ווייס" (ובית הספר למוזיקה "רימון", אם חייבים לדייק) וגם שם כמו בסינגל החדש שלה, ההשפעה הפולקית של ג'וני מיטשל ניכרת ביצירתה. מכאן גם הקשר לסאן טיילור נראה כמעט מתבקש, נוכח החומרים שלו עצמו.

במובנים מסוימים יוהנה נשמעת כמו טר'ו-בק מובהק לסיקסטיז, אלא שיש בה משהו מרענן, חי ורחוק מאוד מלהיות ארכאי. עם שמות כמו איסר טננבאום, ניצן אייזנברג ומאור ויזל (אח של מלכת יופי לשעבר, הידעתם?) נראה שיש ליוהנה את כל הכלים להפוך לשם דבר בפולק הישראלי, כמו גם העולמי. לא פלא, אם כן, שקמפיין ההדסטארט שיזמה לצורך מימון האלבום הראשון גייס עבורה למעלה מ-50 אלף שקל. ככה זה כשאתה שווה את זה.

הפוסי של לוסי - "להרוס את הכנסת"

השיר החדש של "הפוסי של לוסי" כל כך עליז, שאם הוא לא היה מעודד חורבן של בית הנבחרים הישראלי סביר להניח שהוא היה מושמע ללא הפסקה בתחנות הרדיו. בתזמון מדויק עם סופה של אחת ממערכות הבחירות היותר דוחות שחוותה ישראל, מוציאים חברי "הפוסי" המתקמבקים את "להרוס את הכנסת", המנון פאנק-רוק קליט וכיפי שבעצם אומר את מה שכולנו כבר יודעים  -שנבחרי הציבור שלנו הם לא יותר משחקני תיאטרון לא ממש טובים,שטובת הציבור היא הדבר האחרון שעומד אל נגד עיניהם. הקליפ המקורי רואה את חברי הלהקה בשלל פעולות כשהם מלווים במצלמות גו פרו. פייר? רק בשביל השיר הזה היה שווה לסבול את הבחירות האלה.  

דניאל ספיר - "אנחנו לא"

המלחין והקונטרבסיסט דניאל ספיר עבד בשנים האחרונות עם שמות כמו יהודה פוליקר, דניאלה ספקטור, האיינג'לסי וסאן טיילור, אבל רק עכשיו הוא מתפנה להוציא חומרים משלו. "אנחנו לא", הסינגל הראשון מתוך אלבום הבכורה שלו, יצא השבוע, בהפקת ספיר והילה רוח, וכולו - לפחות לפי ההודעה לעיתונות, "קריאה לפעולה שמדברת על הקושי להתמודד והצורך לקום ולפעול - עבור תיקון פנימי וחיצוני". 

אם לשפוט על פי "אנחנו לא", נראה שספיר הוא מעין שעטנז בין אביתר בנאי (מינוס התשובה) ויהוא ירון. למען האמת, ניכר שספיר מושפע מירון וגם הרקע של השניים די דומה. בהתחשב בעבודה שיהוא ירון נמנה עם האמנים היותר מוערכים באינדי הישראלי, ספיר בעיקר יכול להנות מההשוואה ולשאוף להגיע לגבהים אמנותיים דומים. 

לילי ארד - "מילו"

"אתה יכול להיות הברנדו שלי", שרה לילי ארד למושא געגועיה מילו, בשיר המתקרא באותו השם. ארד נולדה וגדלה בלונדון ונראה שהשהות בבירה הבריטית עושה לה טוב, שכן גם אם היא לא ממציאה כאן משהו חדש, אין ספק שהשילוב בין קולה המתחנף והמחוספס של הזמרת ליצירת הגעגועים שלה שמסרבת לגלוש למחוזות הקיטש, יוצר משהו מעניין, מעין עצבות אירונית שיכורה, שמסרבת לטבוע ביגון אך גם לא מצליחה לחלוטין להקהות את הרגש.

אלבומה הראשון של ארד "Someone New" יצא ב-2011, והוא כלל את השיר "Everyone Is Moving To Berlin", שמסכם באופן די ממצה את המהות הישראלית בשנים האחרונות, גם מחוץ לספרות היפסטריות. אחרי שזכתה להצלחה מסוימת בצרפת ובגרמניה ואף חלקה במה עם דבנדרה בנהראט, היא מתכוננת להוציא את אלבומה השני "The Onion" ונראה שמדובר ביוצרת שעוד נשמע עליה כאן. לפחות מבחינה גיאוגרפית היא כבר במקום הנכון.

ניר דנן - "Scars"

אמן נוסף שעבד עם שמות גדולים והחליט לעבור לקדמת הבמה הוא ניר דנן, שמוציא בימים אלה את הפרויקט המוזיקלי החדש שלו "Nun".מנעד רחב של אמנים, ממיקי גבריאלוב ודני רובס ועד נצ'י נצ' וטונה כבר ידעו את עבודתו של דנן. שמוציא כעת את "Scars", הסינגל הראשון מהפרויקט.

השלוב בין הכלים החיים, האלקטרוניקה וקולו של דנן יותר ממרפררים אל אחד - טרנט רזנור, ואם שם הפרויקט עצמו לא מרמז ל-"NIN" של אותו רזנור אזי מדובר בצירוף מקרים מופלא ולא אמין במיוחד. הקליפ המלווה את השיר הוא פרי עבודה משותפת בין יוצר הווידאו השוודי "קאסטר" והבמאי הישראלי "נואר סוקי".