דופקים את השחורים - גם בבתי הקולנוע בארץ

את טקס האוסקר האחרון ליווה כתם שחור. הוא דבק בו מכיוון שהיוצרים השחורים נגרעו ממנו לתדהמת רבים. הדרמה "סלמה" אמנם נכללה בין מועמדי הסרט הטוב ביותר השנה, אולם הבמאית אווה דוורניי נותרה מחוץ לתחרות בקטגוריית הבימוי.

דיוויד אוילואו כמרטין לות'ר קינג ב"סלמה"

לא בטוח שיש לפוליטיקאים, הפעילים החברתיים והיוצרים האפרו-אמריקנים על מה להלין כשהם באים בטענות לאפלייה בכל הנוגע למה שנהוג לכנות "סרטים שחורים". רבים מהם זכו להצלחות קופתיות לא מבוטלות בשנים האחרונות, והיו אף כאלה שזכו לשבחי הביקורות. מבחינת האולפנים לא מסתמנת בעיה בארצות הברית, מה שאי אפשר להגיד על ההפצה בישראל. סקירת ynet מוכיחה, שבארץ לא להוטים להביא סרטים כאלה לאקרנים.

הכושי עשה את שלו, ולא צפינו בו

בחודש דצמבר האחרון היה אמור לצאת בישראל הסרט "Get On Up", כארבעה חודשים אחרי עלייתו לאקרנים בארצות הברית. הדרמה התקופתית מבית אולפני יוניברסל מגוללת את סיפור חייו של ג'יימס בראון, אחד המוזיקאים המשמעותיים של המאה ה-20 (שיר ה"סקס משין" שלו הפך להמנון אירוטי בינלאומי) - אחת מהסיבות שמיק ג'אגר בכבודו ובעצמו הצטרף כמפיק לפרויקט שתוקצב בכ-30 מיליון דולר. 

הטריילר של "Get On Up"

סיפור חייו, עלייתו, מפלתו והתאוששותו של מי שידוע כ"סנדק של הסול" - הובא למסך על ידי הבמאי טייט טיילור, הזכור לטובה מ"העזרה". לתפקיד הראשי ליהק את צ'דוויק בוזמן ולצדו גם את ויולה דיוויס, ואוקטביה ספנסר זוכת האוסקר. למרות פרגון מהמבקרים ובאזז חיובי עם יציאתו, קצת איכזב בקופות בארה"ב. עם זאת הוא הופץ גם ברחבי אירופה - מנורבגיה במערבה ועד סלובניה במזרחה. בארץ נשקלה הקרנתו בסינמטקים, אולם גם אופציה זו נגנזה. הוא הוקרן חד פעמית בתל אביב במסגרת פסטיבל States of Mind לקולנוע עצמאי אמריקני. 

בוזמן הוא כוכב עולה בארצות הברית, אולם בישראל הוא נשאר אלמוני לחלוטין, למרות שעוד לפני שגילם את בראון, כיכב כשחקן הבייסבול האגדי ג'קי רובינסון בדרמת הספורט המושקעת של וורנר ברוס "42". מעבר לביצועיו האדירים על המגרש היה רובינסון פורץ דרך לשיוויון זכויות עבור האפרו-אמריקנים בשנות ה-40, עד לפני מרטין לות'ר קינג. בסרט של בריאן הלגלנד הושקעו כ-40 מיליון דולר. הריסון פורד הצטרף אליו, והוא היה להצלחה גדולה ב-2013 עם הכנסות של כמעט מאה מיליון דולר, ושהות בצמרת טבלת שוברי הקופות האמריקנית. ההפצה הגלובלית שלו היתה מוגבלת, ולא הגיעה גם אלינו. 

הטריילר של "42"

וכך בוזמן נשאר אלמוני עבור הקהל הישראלי, וככל הנראה ישאר כזה עד שיזכה להגיע לכאן ב-2017 בדמות הפנתר השחור -  גיבור העל של מארוול. גם את מייקל בי. ג'ורדן תכירו ככל הנראה בזכות עצמו (השם המחייב אך אין קשר לאגדת הכדורסל), כשיופיע כג'וני סטורם ברימייק של מארוול ל"פנטסטיק פור". חלקכם מודעים לקיומו בזכות "הסמויה" או בקומדיה המטופשת "הדייט שהביך אותי", אבל חבל שלא זכיתם להתרשם ממנו ב"Fruitvale Station", כמו צופים ביוון, הולנד ועוד.

בסרט המבוסס על מקרה אמיתי, ג'ורדן מגלם צעיר אפרו-אמריקני, שנהרג מירי של שוטר נמהר. הדרמה הקטנה והכל כך רלבנטית זכתה בפסטיבל סאנדנס וגם להצלחה קופתית מפתיעה בארה"ב. כמו ג'ורדן, גם הבמאי ראין קוגלר מסומן כעת ככשרון גדול. חבל שנוכל ליהנות מזה רק בסרט הבא ("קריד", שימשיך את מורשת סרטי "רוקי"), כי "תחנת פרויטווייל" - שהוזכר כאחד מעשרת הסרטים הטובים של 2013 כמעט בכל דירוג של מבקר בארצות הברית ובעולם כולו - לא הוקרן אצלנו. למה? לא ברור.

הטריילר של "תחנת פרויטווייל"

הסיבה אולי נעוצה בכך שמדובר בסרטים שמספרים סיפורים מתוך התרבות והציבוריות האמריקנית שאינה נוגעת לנו הישראלים (מוזר שזה מעולם לא הפריע למפיצים המקומיים לספר סיפורים מאוד אמריקאים או בריטיים לקהל הישראלי - כל עוד הם לבנים). איזה סיפורים יכולים לגעת בנו? הנושא המתבקש שעולה בראש הוא מלחמת העולם השנייה. "נאום המלך", "זעם", "משחק החיקוי" - כולם עשו את העבודה בבתי הקולנוע בישראל, בין השאר כי יש לגיבוריהם אויב משותף לנו ולהם: אדולף היטלר והצבא הנאצי שלו.

כך גם ב"Red Tails" מ-2012 - סרט המלחמה רוויי סצנות קרב אוויריות שהפיק לא אחר מג'ורג' לוקאס, וכתב התסריטאי זוכה האוסקר ג'ון רידלי. העלילה מספרת על פרחי טייס אמריקנים שהיו באמת, ובעת צרה נשלחו לתקוף עם מטוסי הקרב המקרטעים שלהם את המסרשמיטים הגרמנים מעל אדמת איטליה. אז למה הסרט לא הגיע אלינו? אולי מכיוון שהטייסת הנועזת מבוססת על טהרת האפרו-אמריקנים. טרנס הווארד, קובה גודינג ג'וניור, דיוויד אוילוואו (כוכב "סלמה"), נייט פארקר, הראפר מת'וד-מן וגם מייקל בי. ג'ורדן נחושים להיאבק בנאצים, אבל אותנו זה לא מעניין הפעם.

אוקיי, נודה על האמת. "Red Tails" היה אכזבה גדולה עבור לוקאס ושותפיו שהשקיעו בו 58 מיליון דולר וקיבלו בחזרה כ-50 מיליון דולר. בפוקס לא טרחו לצאת בהפצה בינלאומית רחבה. אבל מצד שני, גם להיטי אקשן וקומדיות אפרו-אמריקניות שזכו להצלחה מסחרית מסחררת בארה"ב, מודרים מכם הצופים הישראלים.

שחור זה המצחיק החדש

קחו למשל את הקומדיות הרומנטיות שמציעות הומור שחור, של דמויות שחורות, המזכירות במשהו את המקבילות הלבנות המצליחות מהזן של ג'אד אפטאו. כולן להיטים קופתיים מהשנתיים האחרונות, שלא הוקרנו בכלל בישראל: "Best Man Holiday" עם מוריס צ'סטנאט, הרולד פרינאו ואחרים, "Baggage Claim" עם פולה פאטון, "About Last Night" עם מייקל אילי או "Beyond The Lights" עם גוגו מ'בטה-רואו (שהיה מועמד לאוסקר על השיר הטוב ביותר השנה). 

הטריילר של "Beyond The Lights"

לאלו מצטרפת ההצלחה האדירה הקומדיה הרומנטית "Think Like A Man" שיצר הבמאי טים סטורי (2012), שזכתה ב-2014 לסרט המשך "Think Like A Man Too". ביחד הכניסו שני הסרטים לאולפני סוני כמעט 170 מיליון דולר - אף אחד מהם לא הגיע לישראל. הם גם העלו לגדולה את קווין הארט, אחד הקומיקאים האמריקנים האהובים ביותר, ואנונימי כמעט לחלוטין כאן.

החשיפה של הקהל הישראלי להארט מגיעה באיחור עם הקומדיות "שושבין בהזמנה" שם הוא מופיע לצד ג'וש גאד ו"נראה אותך אסיר" לצד וויל פרל (שיצא בשבוע שעבר לאקרנים). בשני המקרים, הוא מככב כסיידקיק האפרו-אמריקני בקאסט לבן ברובו. אבל בשנה שעברה הפסדתם אותו ב"Ride Along" - להיט היסטרי בבתי הקולנוע בארה"ב, בו הוא מגלם שוטר טירון שיוצא לסיור מוטרף ברחובות אטלנטה ביחד עם הבלש הוותיק (ומה לעשות, שחור), בגילומו של אייס קיוב. 

הטריילר של "Ride Along"

קומדיית האקשן שביים טים סטורי (שוב הוא) אינו שונה באופיו באופן מהותי משני הסרטים האחרים, מלבד העובדה שאין לצדו שחקן לבן שיוביל אותו. "Ride Along" אף הצליח הרבה יותר מ"שושבין בהזמנה" ו"נראה אותך אסיר", והוביל את טבלת שוברי הקופות בינואר 2014 עם הכנסות מצטברות של 153 מיליון דולר. אבל אנחנו לא ראינו ולו סצנה מהסרט, וספק אם נזכה לכך בעוד שנה עם צאת סרט ההמשך.

טוב, ובכל זאת. לא יכול להיות שאנחנו הישראלים לא מעוניינים בקומדיות רומנטיות או סרטי אקשן רק בגלל שהדמויות בהם שחורות. זה באמת יהיה גזעני מצדנו. והנה, "נקודת שיוויון" בכיכובו של דנזל וושינגטון זכה להצלחה יפה בבתי הקולנוע בישראל, והמיוזיקל "אנני" בכיכובו של ג'יימי פוקס (וגם קמרון דיאז) עלה בישראל במרס (חודשיים אחרי ארה"ב). כנראה שזה עניין של הכוכבים האפרו-אמריקנים, הם לא מוכרים מספיק בעולם. וושינגטון, פוקס ו-וויל סמית' הם סטארים בינלאומים, וסרטיהם מוצגים גם כאן. הארט אולי יהיה אדי מרפי בעתיד, אבל כרגע הוא לא במעמדם. 

אידריס אלבה בטריילר של המותחן "No Good Deed"

יש משהו בטיעון הזה, אבל הוא בעייתי. כי על כל הפקת ענק שהסטארים הללו מובילים, יש את אידריס אלבה, כריס רוק ופורסט וויטאקר - שחקנים מוכרים ומוערכים, שניסו לגייס את תהילתם לסרטים, אותם ניתן לזהות כ"שחורים". הם הצליחו יותר או פחות בארצות הברית, ובכלל לא הגיעו אלינו. כך למשל במקרה של אלבה שכיכב במותחן "No Good Deed" כפושע נמלט שלוקח אם צעירה כבת ערובה. עם יציאתו בספטמבר כבש את טבלת שוברי הקופות בארה"ב עם 24 מיליון דולר - הצלחה מפתיעה שלא הגיעה אלינו.

מה שמפתיע עוד יותר מבחינתנו הישראלים הוא אי הפצתה בארץ של הקומדיה "Top Five". איך יתכן שסרט בו מופיעים בין השאר ג'רי סיינפלד ואדם סנדלר (וכן, גם קווין הארט) בתפקידי אורח לא מוקרן פה? אולי כי הכוכב הראשי, שהוא גם הבמאי והתסריטאי הוא לא אחר מאשר כריס רוק, קומיקאי נערץ ומוכר. אבל פה - כך מעריכים כנראה נציגי פרמאונט - לאף אחד לא אכפת מסרטו האישי המלא מודעות עצמית. אולי בצדק.

כריס רוק וחברים בטריילר של "Top Five"

הבלתי מזדהים

ובכן, ברוב המקרים קבלת ההחלטות בנוגע להפצת סרטים כאלו או אחרים נעשית מתוך החלטה משותפת בין האולפנים בארצות הברית למפיצים בארץ, ולעיתים מדובר גם בהכתבה שמגיעה מחו"ל לגנוז את הסרט בזירה הבינלאומית ככלל או בישראל בפרט. זה תלוי בשיקולים כלכליים בעיקר - יש שווקים שלא מתאימים לקלוט סרטים מסוימים, תהיה הסיבה אשר תהיה. גם אם היא נובעת מקשיי הזדהות על רקע אתני.

הטריילר של "Blue Caprice"

והשוק הישראלי? ספק אם הוא בשל להכיל "סרטים שחורים" עם דמויות אפרו-אמריקניות וסיפורים שמאופיינים על ידי החברה והתרבות ממנה הם באים. טובים ככל שיהיו, הסרטים הללו מציגים בפרונט גיבורים שהצופים הישראלים מתקשים להזדהות עמם - תוצאה של מנגנון הזדהות גזעני טבעי שקיים כנראה בכולנו. יתכן שהסיבה שהסרטים הללו לא הופצו כאן נובעת מאיתנו הצופים וחוסר הפתיחות שלנו לאנשים שאינם נראים כמונו, גם אם העלילה בה הם לוקחים חלק בהחלט יכולה לגעת בנו. 

תהיה הסיבה אשר תהיה, בחינה של מפת הלהיטים בבתי הקולנוע האמריקנים בשנה שעברה מעלה נתון מעניין: מתוך רשימת מאה הסרטים המכניסים ביותר בארצות הברית ב-2014, רק 13 לא הופצו בישראל. מתוכם שני סרטי ספורט, שלוש דרמות נוצריות (ואפשר להבין מדוע אין עניין בהטפות קולנועיות אוונגליסטיות בארצנו), ולא פחות מחמישה סרטים, אותם אנו מכנים לצורך העניין "שחורים". 

ב-2013 המגמה היתה מובהקת יותר, הרבה יותר: מתוך מאה הסרטים המכניסים ביותר בקופות בארצות הברית, רק שישה מהם לא הופצו בישראל. מתוכם חמישה הם סרטים "שחורים" (עם זאת, לא נתלונן על כך ששני סרטי סדרת "מדיאה" המטופשת של טיילר פרי לא הגיעו לכאן). 

אז כן, יש נסיבות מקלות למיניהן להדרתם של הסרטים הללו מבתי הקולנוע בישראל - אולם קשה להתעלם מהרושם כי מה שמונע מכם להיחשף לדרמות, המותחנים, הקומדיות, וסרטי האקשן שהזכרנו הוא האלמנט האפרו-אמריקני - המכנה המשותף הניכר והברור מכל. זו בוודאי אחת הסיבות שמנעו את חשיפתן של יצירות קולנוע משובחות כמו "Blue Caprice" (על הצלף שהטיל אימה על וושינגטון ב-2002), או "טימבוקטו" של עבדרחמן סיסאקו, מועמד מאוריטניה לאוסקר, שעוסק בהשתלטות האיסלם הקיצוני על מערב אפריקה.

גם הדרמה התקופתית "Belle" על הקשר בין גזענות לפערים מעמדיים, הקומדיה הארסית "Dear White People" המתחוללת בקמפוס אמריקני לא הופצו בישראל, ואתם מפסידים גם את ספייק לי. מתוך חמשת סרטיו האחרונים, הוקרן בארץ רק הרימייק שלו ל"שבעה צעדים" עם ג'וש ברולין ואליזבת' אולסן.

"Dear White People", כן, גם אתם בישראל 

מעניין יהיה לראות מה יעלה בגורל הסרט "Straight Outta Compton" על להקת הראפרים NWA. ההפקה המדוברת, שמובילים חברי ההרכב אייס קיוב וד"ר דרה, מעוררת עניין בארה"ב אבל נוכח נסיון העבר - ספק אם תגיע לכאן. ואם אתם מעריצי ג'ימי הנדריקס בישראל, אין לנו חדשות טובות בנוגע ל"ג'ימי: כולם לצדי" בו מגלם הראפר אנדריי בנג'מין את הרוקר האגדי. רשת בתי הקולנוע לב רכשו את הזכויות, ולא מסתמן כי יממשו אותן בקרוב.

הטריילר של "Straight Outta Compton"

אפשר אולי להתנחם בכך כי רשת לב הפועלת כמפיצה עצמאית, אינה מחויבת להחלטה של אולפנים אמריקאים אלו או אחרים, היא זו שהביאה ארצה את "המשרת" ו"מנדלה: ארוכה הדרך אל החופש" - סרטים גדולים עם באזז אוסקר

 שקרוב לוודאי הביאו אותם עד אלינו אשתקד. ממש כמו "סלמה" של דוורני, ששני סרטיה הקודמים והמוערכים נותרו הרחק מעבר לים.

תגובת גיא שני, מנכ"ל רשת קולנוע לב: "לב בוחרת סרטים על פי איכותם, על פי ההתרשמות האישית שלנו וכן גם על פי האמונה שלנו ביכולת שלהם לגעת בקהל הישראלי. הסרטים המדוברים 'סלמה' ו'12 שנים של עבדות', כמו גם 'מנדלה', נרכשו להפצה הרבה לפני שהוזכרו כמועמדים לאוסקר".

תגובת פורום פילם, המייצגים את אולפני דיסני, סוני ופוקס בישראל: "כל סרט ונסיבותיו הוא. אין אפליה בין סרטים שחורים או לבנים, כשאנו יושבים ודנים עם אולפני ההפקה בחו"ל, ומחליטים על דחיה של סרט מסויים זה נעשה ברוב המקרים בשל החשש שאין לו הצדקה מסחרית".

תגובת גלובוס גרופ, במייצגת את אולפני יוניברסל, פרמאונט ו-וורנר ברוס לא התקבלה.