שי לפסח: 5 אלבומים מושלמים לחג
קצת מזרחי, קצת רוקיסטי ויש גם נגיעה של ג'אז - שי להב ממליץ על 5 אלבומים ישראלים לטעמים שונים שכל אחד ישמח לקבל בחג
"חלום עקבותיך" – קובי אוז
האלבום החדש של אוז מגיש 11 גרסאות מחודשות לקלאסיקות ישראליות. אה, נו, בואו נגיד את זה כבר. כמעט כל השירים הם קאוורים לשירי אריק איינשטיין. ומדהים לראות איך עצם ההגדרה הזו מעוררת כל כך הרבה תגובות אינסטינקטיביות סותרות. זה נע בין "איזה גבר הקובי אוז הזה. מעז להיכנס לנעלים הכי גדולות במוזיקה הישראלית", ועד ל"הוא לא מתבייש? מנסה להקפיץ את קריירת הסולו שלו עם הגימיק הכי צפוי שיש?". וזה בסדר, והכל לגיטימי, כי בסוף צריך לחשוב על החיים עצמם. אה, כלומר, האלבום המוגמר. והוא אלבום נהדר.
"חלום עקבותייך"
בניגוד לפרוייקטים שבהם לוקחים שירים אשכנזיים ומתרגמים אותם למזרחית עם הרבה ח' ו-ע', קובי אוז נטל את הפנינים האלה, כמו "ארץ ישראל", היא תבוא" ו"ערב מול הגלעד" וערך להם פירוק והרכבה יסודיים, בלווי הרכב מצויין. הם נולדו מחדש עם סלסולים צפון אפריקאים, נגיעות יווניות וגם גיטרות חשמליות. התוצאה היא תחושה מיוחדת של הצדעה וכבוד למקור, לצד מקוריות, גאווה ופרשנות חדשה. וכשחושבים על זה, אוז הוא פחות או יותר האדם היחיד בארץ שמסוגל לעמוד בנטל מהסוג הזה, כי הוא מעולם לא היה "רוקר", או "זמר מזרחי". הערבוב אצלו הוא טבעי לגמרי.
מה שעוד סייע כאן הוא בחירה נכונה של שירים ששייכים לצד היותר אישי של איינשטיין, כמו "בוקר טוב אמיר", או "רק איתך", ובכך מנטרלים מראש את הפאתוס. וכל זה הופך את "חלום עקבותיך", שהוקלט בלייב ובהתאם נשמע רענן וחי, למתנת חג אמיתית. והכי ישראלית שיש כרגע. (כאן תוכלו לצפות בהופעה השלמה של קובי אוז)
תה בשניים - אלון אולארצ'יק ואלי דג'יברי
ממתק אמיתי, שלא מתאים לכל אחד. אבל למי שמתאים, עשוי לעשות את החג. אולארצ'יק ואלי דג'יברי - סקסופוניסט ומעבד ג'אז נהדר - לקחו שירים אמריקאיים ישנים ומוכרים, כאלה שבארה"ב הפכו כבר מזמן לקלאסיקה הזוכה לאינספור קאוורים, וארגנו להם עליה. אולארצ'יק תרגם ושר, דג'יברי עיבד והביא אתו נבחרת של נגני על מאיזורי הג'אז כמו גדי להבי, ברק מורי, עופרי נחמיה ואחרים. וכך, All Of Me הפך ל"כל כולי", They Can’t Take That Away From Me נהיה "ישר ללב" ועוד.
אולארצ'יק הוא לא זמר גדול, בניגוד למבצעים הטיפוסיים של שירים מהסוג הזה, והוא מראש לא מנסה להעניק ביצועים קוליים מלוטשים, אלא הופך את השירים לאולארצ'יקיים. רוצה לומר – קטנים, אישיים, עם איזה זיק ממזרי שקופץ לביקורים תכופים ומבורכים. דג'יברי והנגנים, מצידם, נותנים שיעור מאלף במוזיקה גם למאזינים שג'אז גורם להם לאלרגיה (כמוני), ולפרקים מותירים את המאזין פעור פה, מחמת הווירטואוזיות היתרה. והכל מתוק, ואנושי ומלא בהומור.
בין שקיעה ובין זריחה – איתמר רוטשילד
איתמר רוטשילד נמצא כבר הרבה זמן בשטח. למעשה, זהו כבר אלבומו השלישי. הוא כתב שירים ליהודית רביץ, השתתף בפרוייקט "עבודה עברית" שהוקדש לשירי חנוך לוין, שיחק בסרט "יונה" ועוד ועוד. תמיד היה ברור שמדובר בכישרון, אבל הוא עדיין חיפש את הכיוון. והפעם הוא מצא.
"זמן שנאהב בו פחות"
"בין שקיעה ובין זריחה" הוא אלבום פולקי יפה, עם כמה רגעים יפהפיים של ממש. הטקסטים של רוטשילד אישיים, מהורהרים ומעוררי מחשבה. גם כשהוא דן בעצמו ("דרך") הוא עושה את זה באלגנטיות, ללא הפאתוס הישראלי המקובל של "חשבון נפש". ובכלל - עדינות היא שם המשחק. גם בלחנים ובשירה של רוטשילד. נעם רותם, שעיבד והפיק מוזיקלית, עשה עבודה יפה מאוד. בניגוד לאלבומי פולק ישראלי אחרים, שבהם ה"פולק" הוא תירוץ לדלות מוזיקלית, כאן יש עושר ויופי ניכרים. רצועות כמו "זמן שנאהב בו פחות" ו"יום אחד הכל נעמד" הופכות את האלבום הקצר הזה לממתק ששווה להפוך בו עוד ועוד.
מילים, לחן, גיטרות – עילי בוטנר
כשחושבים על הקונספט של "אלבום חג", דיסק האוסף הזה הוא פשוט חלומו הרטוב של כל משווק. 15 להיטים שבוטנר כתב ו/או הלחין במשך עשור של פעילות לזמרים כמו ריטה, נינט טייב, קובי אפללו ורן דנקר, לצד הרכב "ילדי החוץ" שלו, בתוספת 5 שירים חדשים של ההרכב. ואם כל זה לא מספיק, מצורף גם אלבום הופעה חיה שלו ושל "ילדי החוץ". תמורה מלאה לכספכם.
לבוטנר יש יכולת ייחודית לייצר להיטי פופ שגם מתכתבים עם מוזיקה ישראלית ישנה, גם מתאימים כמו כפפה לכל מבצע, גם מצליחים היטב במצעדים וגם לא משאירים טעם מתקתק מדי באוזניים (בדרך כלל). ברגעיו היפים, ויש הרבה כאלה, הוא ממש שומר האש היחיד של המיינסטרים הישראלי העכשווי. שירים כמו "מה שלא הספקתי לומר", בביצוע רן דנקר וסיוון טלמור, "אם תבוא" של נינט טייב, "ימים של קיץ" של כפיר בן ליש ו"תיתן לי יד" של "ילדי החוץ" מעידים על הכישרון הזה, ויכולים להתאים היטב כאפיקומן לכל המשפחה.
המקרה והטעות – שלום חנוך
אלבומו החדש של שלום חנוך, אחרי 5 שנים. כפי שכתבתי כבר בביקורת עליו, חנוך כדרכו לא יזוז מילימטר כדי לגרום לכם להתאהב בו מחדש, או לחייך בנוסטלגיה למראית הדה ז'ה וו. הוא מוסיף לחצוב בסלע, בקולו החרוך, לבוא חשבון נוקב עם עצמו ועם העולם ולאתגר את עצמו ואתכם מוזיקלית, בקטעים שלא כולם קלים לעיכול. ועדיין – האתגר משתלם. כי מדובר באסופת השירים הטובה ביותר של חנוך מזה שנים, ובהוכחה חיה לכך שזה ממש לא הגיל, אלא התרגיל.
מספר האזנות לאלבום המורכב הזה יחזירו אתכם לימי הנעורים שלכם, ובאותה נשימה גם ילמדו אתכם דבר אחד או שניים על עצמכם בהווה. יופי של התנסות לימי חג החירות. הבונוס הוא כמה בלדות מקסימות ממש, מהסוג שרק חנוך יודע לייצר, כמו "תלוי בטונים", "תמיד זה עכשיו" ו"ליל קיץ".
