הסכם עם איראן: ישראל תצא נשכרת
אפשר להירגע, גם אם לא יושג הסכם היום לא תפרוץ מלחמה גרעינית בקרוב. הצדדים להוטים להסדר ולכן המו"מ יידחה לקיץ. וישראל? גם היא יודעת שבדיוק כמו הסכם דיפלומטי, תקיפה תביא לעיכוב פרויקט הגרעין בעשור
אבל כאמור, גם אם לא יושג הסכם הלילה, הנשיא האמריקני יכול להטיל וטו על חקיקה של הקונגרס והאיראנים לא צפויים לשבור את הכלים. כך שאפשר לקחת נשימה עמוקה ולנסות לראות מה הצדדים מנסים להשיג ואם יש סיכוי להסכם – אם לא ביממה הקרובה אז בסוף יוני.
המעצמות בהובלת ארה"ב מנסות להשיג יעד ברור שאפשר להגדירו כמותית. המטרה שלהן היא להסיג את תוכנית הגרעין עד למצב שבו ייקח לאיראן שנה קלנדרית אחת לפחות לייצר מתקן נפץ גרעיני אחד. כרגע האיראנים יכולים לייצר חומר בקיע לפצצה אחת בתוך 16-6 שבועות. אלא שלשם ייצור פצצה גרעינית צריך גם שתהיה לאיראנים יכולת להפוך את החומר למתקן נפץ וראש קרב גרעיניים.
מה ייתנו לנו 10 או 15 שנים? כמו בבדיחה היהודית הידועה: או שהפריץ ימות או שהכלב ימות, או שניהם ביחד. לענייננו, בתוך 15-10 שנים מקווים במערב שמשטר האייתוללות ייפול או יופל, או ישנה את טבעו ויהפוך פתוח יותר ומיליטנטי פחות. אם חלילה יחליטו האיראנים בכל זאת להתקדם לעבר הפצצה בכל המהירות ובכל היכולות (מה שמכונה "לפרוץ לפצצה"), אפשר לזהות זאת ולתקוף צבאית את מתקני הגרעין שלה.
מה רוצה איראן?
איראן מעוניינת בראש ובראשונה בהסרת הסנקציות – הן אלה שהוטלו עליה על ידי מועצת הביטחון של האו"ם והן אלה שהוטלו עליה על ידי הקונגרס האמריקני. סנקציות אלה לא רק שגורמות למצוקה כלכלית קשה בתוך איראן, אלא הן לא מאפשרות לה לממן את תוכנית הגרעין שלה כמו שצריך וגם לא להעניק תמיכה לכל הקליינטים שלה ברחבי המזרח התיכון. חיזבאללה, חמאס, הח'ותים – כולם עולים הרבה כסף שלאיראן אין כעת.
השאיפה השנייה של האיראנים היא לשמור על כבוד המשטר ויוקרתו. ויתור על העשרת האורניום ועל תוכנית הגרעין יתפרש בדעת הקהל האיראנית כאקט של חולשה של המשטר ועלול לגרום לקריסתו. יש באיראן עשרות מיליונים שרק מחכים שהמשטר ימצמץ כדי לנסות להפילו. לכן הכבוד חשוב לא רק מבחינה אמוציונלית אלא גם לשרידותו המעשית של המשטר.
אלו הם שלושת היעדים שאיראן הציבה לעצמה במשא ומתן, והיא מזגזגת בין ויתורים בנושאים מסוימים לבין הקשחת עמדות בנושאים אחרים כדי שלא לפגוע באף אחת ממטרות-העל.
מה רוצה ישראל?
כן, ישראל אמנם לא צד למשא ומתן, אבל לעמדותיה יש חשיבות והשפעה בין השאר מפני שאלו בדיוק גם העמדות של מרבית מדינות ערב הסוניות המתונות. השאיפה של ישראל היא למנוע כליל – בהווה ובעתיד – אפשרות שאיראן תפתח ותייצר נשק גרעיני, ואת זה אפשר להשיג רק בדרך אחת: למנוע מאיראן להשיג חומר בקיע, בין שעל ידי העשרת אורניום לרמה גבוהה ובין שעל ידי ייצור פלוטוניום בכור כוח גרעיני.
מסיבה זו ההסכם שהמעצמות מתכוונות לחתום עם איראן כרגע הוא בעיני ישראל הסכם רע בהכרח, כי הוא משאיר לאיראנים יכולת לייצר חומר בקיע מאורניום מועשר.
מה יקרה אם המו"מ יתפוצץ הלילה?
כאמור, סביר להעריך שכישלון הלילה יוביל את הצדדים לפסק זמן קצר ואחריו יימשך המשא ומתן בניסיון להגיע להסכם מלא עד סוף יוני. בינתיים תמשיך איראן לכבד את הסכם הביניים שנחתם בז'נבה בינואר 2013 ואת המגבלות המוטלות עליה בתחום העשרת האורניום ופיתוח הנשק הגרעיני.אולם צריך להביא בחשבון שמשהו ישתבש ויגרום להסלמה בעימות הדיפלומטי בין הצדדים ולהמשך פיתוח הגרעין האיראני. המשהו הזה הן סנקציות כלכליות חמורות נוספות שהקונגרס הרפובליקני יחוקק וינסה לחייב את ממשל אובמה לפעול על פיהן. אם זה יקרה, סביר להניח שהנשיא האמריקני יטיל וטו על החוק. האיראנים, במקרה כזה, לא ירצו לשבור את הכלים ואפילו יילחצו להתגמש כשהשוט הזה מונף מעל לראשם.
אם אובמה לא יטיל וטו על חוק סנקציות חדש, האיראנים צפויים כתגמול להתנער מההגבלות המוטלות עליהם כרגע ואולי אפילו להאיץ את תוכנית הגרעין שלהם. במקרה כזה המערב יהיה בדילמה קשה, במיוחד על רקע העובדה שאיראן לא מפסיקה לנסות להרחיב את השפעתה במזרח התיכון באמצעות ארגוני טרור שליחים.
כרגע לא נראה שהאופציה הצבאית נמצאת על שולחן המעצמות או על שולחנו של הנשיא האמריקני, אבל לתהליכי הסלמה יש דינמיקה משלהם והם עלולים ליצור מצבים לא צפויים. ישראל מוכנה למצב שבו תידרש פעולה צבאית, אבל סביר מאוד שירושלים תגלה איפוק מקסימלי ותפעל רק כאשר יהיה ברור לכולם, גם לאמריקנים וגם למעצמות, שהאיראנים החליטו לייצר פצצה והם כבר עובדים עליה.
אם יושג בסופו של דבר הסכם הלילה או בעוד שלושה חודשים, ישראל תצא נשכרת מפני שאיראן תורחק מן הפצצה לעשר שנים לפחות – שזה עשוי להיות בדיוק אותו הישג שיתקבל באמצעות תקיפת מתקני הגרעין. עדיף להשיג בדיפלומטיה את מה שאולי אפשר להשיג באמצעים צבאיים.
לפנייה לכתב/ת 
