סמוך על סול: הכל ידוע מראש ומפתיע לטובה
לא קל להגיע למסך כאחות הקטנה והפחות סוחפת של "שובר שורות"- אבל "סמוך על סול" הצליחה להתגבר על העתיד הידוע מראש, והפכה את ג'ימי מקגיל לאנטי-גיבור שכיף ללוות בדרכו לנעליו של סול גודמן. אפילו הפרק האחרון והמקרטע לא קלקל את העונה. סיכום, כולל ספוילרים
היא גם הגיעה עם נתוני פתיחה נוראיים: חרדות של מעריצים מהאופי הקומי של הדמות הראשית, מניסיון למחזר את ההצלחה אחרי הסיום הכל כך מדויק ומושלם של המקור, מהתחושה שאי אפשר לצאת מזה בסדר. שכל דבר פחות ממושלם, יהיה אכזבה.
"סמוך על סול" אינה סדרה מושלמת. בטח לא בעונתה הראשונה. בטח לא ביחס ל"שובר שורות". בטח לא בפרק האחרון (ועל כך בהמשך). אבל גדולתה טמונה בכך שבעשרה פרקים, היא הצליחה לחצות בשלום את הדרך הבלתי אפשרית שציפתה לה. קורצת למעריצים, לא נשענת יותר מדי על העבר. נותנת במה ליכולות הקומיות של הכוכב בוב אודנקירק, אבל לא גולשת למחוזות קלילים מדי. מושכת אותנו אל עבר הלא נודע של הכמעט-גיבורים משם, אבל שומרת על עצמאות עלילתית מרשימה.
וגם בסצנות החזקות וגם ברגעיה הפחות מסעירים, לזכותה של הסדרה ייאמר שהיא נראית נהדר. במובן הזה לפחות, היא בוודאי לא נופלת מהמקור: צבעי המדבר החמים של אלבקרקי ניו מכסיקו, הפריימים המהפנטים והעריכה הקצבית, כשהיא נדרשת לכך - הכל שם.
למעשה, המתח הזה מלווה גם את הצפייה שלנו: כל הזמן אנחנו מחכים לראות את ה"סוֹליות" של ג'ימי מתפרצת. כל פעם מקבלים קצת סיפוק כשהוא מזכיר לנו את האיש שיהפוך להיות. ומנגד, היוצרים לא יכולים לתת לנו מנות גדושות מדי – מה שאולי יוביל לסיפוק מיידי, אך גם קצר והרסני מבחינה עלילתית.
אבל החולשה של פרק הסיום רק הדגישה את ההצלחה שלה עד אותו רגע. זו לא היתה עונה אינטנסיבית כמו כל אחת מהעונות של "שובר שורות" – אלא כזו שנתנה לכל פרק את המקום והסיפור שלו. סיפורים ששווה להישאר בשבילם. ולמרות שחלק מהתהליך באמת היה צפוי, היו שם לא מעט רגעים יפים - ובראשם הדינמיקה בין צ'אק, המנטור שהפך למטופל שהפך לבוגד. זה שחסותו הפכה את ג'ימי מפושע לאדם עם תקווה להפוך למשהו טוב יותר, ושהבגידה שלו שחררה את ג'ימי מעול המצפון שאימץ לעצמו.
וכמובן, היה גם הפרק שגולל את סיפורו הטרגי של מייק. בכלל, היה שלב בעונה הזו שנדמה היה שמייק ארמנטראוט הוא הגיבור האמיתי כאן. הרי עוד ב"שובר שורות" אפשר היה להרגיש שמסתתר שם משהו עגום, משהו מטריד. לא ידענו עליו שום דבר כמעט – רק את העובדה שהיה שוטר בעברו ואת דבר קיומה של הנכדה.
באיזשהו מקום, היה בו משהו טעון כמעט כמו בוולטר ווייט – רק שהמשהו הזה נותר מחוץ להישג ידנו. ומפני שהוא דמות הרבה יותר מיתית בהווייתה מסול, המפגש המחודש איתו, ועם סיפור הרקע שלו, סיפק קתרזיס גדול יותר מכל סצנה בכיכובו של האח מקגיל הצעיר.
אפשר לומר ש"סמוך על סול", בסופו של דבר, היא סוג של ג'ימי מקגיל ל"שובר שורות" ה"צ'אקית": אחות צעירה ושאפתנית, לפעמים קצת פחות סוחפת ומדויקת, קצת פחות סגורה על עצמה - אבל עם המון פוטנציאל ורצון טוב. עכשיו נותר רק לתת לה להפוך למה שברור לנו שהיא תהיה: קרימינלית.
