מבחן ללנד רובר דיסקברי ספורט - עליות ומורדות

לנד רובר דיסקברי הוא לא עוד רכב שטח. מאז יצא לאוויר העולם לפני 26 שנים, כמגשר בין דגם הדיפנדר הספרטני לריינג' רובר המפואר, הפך לסוג של פרטנר משפחתי אידיאלי. רכב שטח בעל יכולת יוצאת דופן, גבוהה משמעותית ממתחריו למשפחת ה-SUV הגדלה במהירות, אבל כזה שניתן לחיות איתו ביומיום בלי שום בעיה.

(ניר בן זקן)

לא סתם הוא נקרא דיסקברי (Discovery - גילוי). מדובר אחרי הכל ברכב שיסיע אותך באותה מידה של נחישות למקיאטו מפונפן ברמת אביב או שחור-עם-הל בפינג'אן על שפת מצוק מדברי. ובשני המקומות הכל-כך רחוקים מהותית ופיזית, הוא נראה והרגיש נכון.

ויש כמובן עוד עניין אחד קטן שהפך אותו לשונה מעדרי הפאג'רו-לנד קרוזר – הוא נראה כמו הדבר האמיתי, ולא היו רבים ממנו. מה שהפך אותו גם למקדם תדמית הרפתקנית שקיבלה חיזוק ממסעות חוצי יבשות ועתירי-יח"צ בהם השתתף.

הבעיה הייתה שכמו כמעט כל רכב בהיסטוריה שזכה להדגרה "בעל אופי", גם הדיסקו (כך הוא מכונה בחיבה) לעיתים עצבן, הכעיס, וגרם באופן כללי לא מעט תסכול לבעליו. הן מכיוון שלא הפגין רמת אמינות שהתקרבה אפילו לעמיתיו היפניים, והן מכיוון שאיבד במשך שנים ארוכות - כפועל יוצא - נתחים גדולים מדי מערכו כמשומש.

(ניר בן זקן)

ועכשיו מציגה לנד רובר דיסקברי ספורט. למעשה, בן שלישי למשפחת הדיסקברי, אחרי ה-1 (ומתיחת הפנים לו שנקראה 2), וה-3 (ומתיחת הפנים לו שנקראה, תחזיקו חזק, 4). מדובר באסטרטגיה מוכרת של היצרנית הבריטית, לפיה יש ליצור משפחות דגמים. כך גם במקרה של ריינג' רובר, וריינג'-ספורט וריינג' אווק.

זו עשויה להיות אסטרטגיה מנצחת כמובן, אבל בעיני חובבי המותג לפחות, השילוב בין "דיסקברי" ל"ספורט" נשמע קצת כמו רשימה משותפת לזהבה גלאון ונפתלי בנט. בעיקר כי בפועל מדובר בלא יותר ממחליף לפרילנדר, הלנד רובר הראשון בהיסטוריה ללא הילוך כוח, שכתפיו הצרות אמורות היו לסחוב את ניסיון החדירה של המותג לאופנת הקרוסאובר-ג'יפון הפופולארית והרווחית. ניסיון לא ממש מוצלח יש להודות.

האם דיסקברי ספורט עם פלטפורמה של פורד מונדיאו מודל 2007 יצליח היכן שהפרילנדר נכשל?

מה הוא אומר?

השם דיסקברי מתנוסס בגאון על החרטום, על האחוריים ובספי הדלתות, צ'ק. אבל כאן כמעט מסתיימת הזיקה המשפחתית. לספורט חסרים אלמנטים עיצוביים המזוהים עם המותג בכלל והמשפחה בפרט. למשל המדרגה במרכז הגג, חלון הצד העילי, מסילות גגון ייחודיות, סף שמשות נמוך או תנוחת נהיגה שלטת. אפילו את קורה A מיקמו באופן שפוגע בראות.

(רונן טופלברג)

מאוחר יותר נגלה כי דלת תא המטען המפוצלת לשניים, זו שמעניקה תמיכה לישבנם של מאות אלפי הרפתקנים בכל העולם במשך שנים, הוחלפה בדלת חשמלית בחתיכה אחת. תאורת לוחית הרישוי ששמשה כפנס אחורי המסייע לפריקת ציוד בחניון לילה אפל? איננה.

בקיצור, בניגוד לתחושה כי מתכנני ומעצבי לנד רובר בעבר הם אנשים שמכירים בצרכי המטייל הרכוב, כאן נראה כי היצירתיות הסתיימה לצד כסא בית הקפה או בחניון אדיר הממדים של הקניון השכונתי. לא במקרה הספורט מזכיר לנו גרסה מוארכת לאח המוחצן אווק, מכונית דוגמניות העל של ישראל.

בדרך להתנתקות

ים המלח, עם הפנים דרומה לכיוון הערבה. על כביש 90 הרעוע, קל להבחין שהדיסקו ספורט נעדר את תחושת "מרבד הקסמים" שמאפיין את המשפחה יותר מחצי יובל. בפועל הוא מרגיש יותר "מוצק-גרמני", עם דיווח ישיר על כל גבשושית או שקע. מזכיר יותר מכונית כביש איכותית. וזה גם אומר שהוא פחות נוח ומבודד כנהוג באחיו למותג.

בדרך יש מספר מעלות מאתגרים ומוכרים, כמו מעלה יאיר וזרון, אבל התחושה היא שכדאי לוותר. נחל אמציהו, הצפוני בנחלי הערבה, עשוי להתאים יותר. הוא רחב ידיים עם מצע כורכר מפנק ולא מאיים על שלמות הרכב. הדיסקו מרגיש כאן מצוין, וחולף במהירות על-פני הקטע הנינוח. מנוע 2.0 ליטר טורבו שמגיע אף הוא מפורד מונדיאו, משחרר 240 כ"ס ומסייע להעברת כוח מכובד לארבעת הגלגלים. הוא אמנם לא קולע לטעמי האישי, שכן מנוע סולר גדול (יותר) עם מומנט מכובד (יותר) מרגיש לי תמיד נכון (יותר) בשטח, אבל אפשר להבין את ההיגיון מאחורי הבחירה הזו.

(ניר בן זקן)

ב"מרפסת" המפורסמת של נחל חצרה, זו שבימי שיטפונות מככבת בכל כלי התקשורת, אני והספורט מתלבטים קצת. השעה 16:45 ולפנינו שתי אפשרויות. הראשונה, חזרה לאחד מחניוני הלילה בסמוך לכביש כמו כל רכב ליסינג ממוצע. האחרת, חניון לילה במכתש הקטן, המגיע אחרי עלייה חביבה מנחל חצרה. הבחירה נפלה בכל זאת על האפשרות המעט יותר מאתגרת. כי לא רציתי להעליב.

לדיסקו ספורט, כמו לכל דגמי לנד רובר המודרניים, יש מערכת ניהול מצבי נהיגה שונים בשם המבטיח Terrain Response, תגובת-שטח בעברית. כזו שמתאימה מספר מערכות ברכב לסוג השטח או העדפות הנהג, שולטת בין היתר על מפות הצתה, תיבת הילוכים, הנעה כפולה, בקרת משיכה ועוד. כולן משתנות כדי להתאים לתמהיל שנבחר מראש. בפועל מדובר בנהג-שטח-אלקטרוני-מיומן שתפקידו בחיים הוא למנוע טעויות תפעול מהסוג השכיח בקרב נהגים חסרי ניסיון. בפועל הוא יכול גם לתפקד כ"שגר ושכח" עבור כל נהג שישמח לוותר על התעסקות אינטנסיבית עם הנהיגה, לטובת ריסון יושבי הספסל האחורי למשל.

אבל אנחנו - זה אני, והדיסקו - בבעיה כאן. שכן המערכת הזו כוילה בבריטניה. ואפשר למצוא באיים הבריטיים הכל, חוץ מעליות פודרה תחוחות מהסוג שהחצי-מדבר הישראלי כל-כך נהנה לספק לנו. יש גם בעיה קטנה נוספת. אין כאן מתלי אוויר כמו בדיסקו 4 שמגביהים את המרכב. ואלה חדשות רעות עבור תחתית הרכב, הממוקמת במרחק של 21.2 ס"מ מהאדמה. זה כמעט 10% פחות מוולוו XC60 שמבוסס על אותה פלטפורמה. זה פחות מסובארו פורסטר או אימפרזה XV.

(ניר בן זקן)

הספורט מסתדר עם העניין. באיטיות של גמל מדברי הוא מדדה בזהירות על הסלעים והפודרה החלקלקה, ומביא אותנו למעלה בלי להגיר טיפת זיעה מיותרת אחת. תחושת הסיפוק נעלמת במהירות, שכן 300 מטרים מחניון הלילה הסתתר חריץ מרושע, פרי עבודתו האינטנסיבית של השיטפון האחרון.

אתם יודעים איך זה, תקלות ותאונות צפויות להרים את ראשן המכוער בקרבת הבית. והבית שלנו היום ממוקם במכתש הקטן. במרחק ממש נגיעה מחניון לילה שמבטיח קפה חם ורוגעלך יבשים, החליטה פורטונה להתערב. אפשר כמובן להאשים גם את השמש הנמוכה ואפילו שינויים קוסמיים נקודתיים, אבל אי אפשר היה להתעלם מצניחתו של צמיג קדמי-שמאלי לתוך חריץ נבזי, ולא מרעש סילון האוויר שבקע ממנו. כל זאת דקות ספורות לפני שגילינו כי הצמיג החלופי הוא לא יותר מגומי-חירום. נכון מאד, האבזר חוסך המקום והמשקל הזה, עם מדבקת "אל תעבור את ה-80", עובי שמתאים לאופני דאון היל וסוליה עם מבנה שהולם רצפת פרקט. כן, גם הוא נפח את נשמתו לאחר 10 מטרים. פצוע וצולע הגיע הדיסקו הכי עירוני אי פעם לרחבת חניון הלילה.

דיסקברי, ספורט ומה שבאמצע

24 שעות אינטנסיביות, רצופות עליות ומורדות בחברתו של הדיסקברי ספורט החדש, הותירו אותי עם תחושה מוזרה. מצד אחד, אי אפשר להשתחרר מהתחושה שהוא מרוחק מדי משורשי המותג המובנים. הרפתקנות, עבירות בכל דרך ומקוריות ממכרת אינם חלק מה-DNA של הספורט, וכנראה לא אמורים היו להיות.

(ניר בן זקן)

מצד שני, בשונה ממרבית המכוניות הנשכחות רגע אחרי החזרת המפתחות, הדיסקו-ספורט מותיר אחריו בכל זאת צרור חוויות. ובכל מקרה, התשובה לשאלה מתי דגם כלשהו הוא "לנד רובר אמיתי", נשענת במידה רבה על פרספקטיבה אישית, ולא מדדים ניתנים לכימות.

ואז מגיע עניין המחיר. סכום של 382 אלף שקלים לגרסה הזולה ביותר בעלת חמישה מושבים, או 479 אלף שקלים לרכב המבחן, מציבים את הספורט מול תחרות קשה מאד, כזו שבמרבית הפרמטרים הוא פשוט לא יכול (וכנראה גם לא ממש מתוכנן) לנצח.

כפולי ההנעה של אודי, ב.מ.וו, מרצדס ואפילו וולוו, מציעים יכולת עדיפה משמעותית על הכביש, תדמית יוקרתית ונוחות עדיפה. לא רק זאת, אלא שתג המחיר שלו מתנשא גבוה ממתחריו הישירים – אודי Q5, ב.מ.וו X3, וולוו XC60. למעשה הוא קרוב יותר לדגמים גדולים (ומאובזרים) משמעותית כמו Q7, X5 ו-XC90 בהתאמה.

ויש עוד מתחרה. דיסקברי 4 שעומד לצדו באולם התצוגה, מציע יכולת שטח גבוהה משמעותית, מראה ואופי מובהקים יותר, נוחות עדיפה ויכולת כביש לא פחותה. הוא יהיה פרטנר טוב יותר בכל יום בשבוע, ובעיקר בשבתות וחגים. הוא עדיף, מכל בחינה שהיא - ויש לו גלגל רזרבי בגודל מלא.