הכוכב עדיין זוהר בשמי המדבר

מה יש לומר על "הנסיך הקטן" שכבר לא נאמר? מה עוד יש לכתוב על היצירה המינורית-מאז'ורית הזאת, הקטנה בגודלה אך הגדולה בהשפעתה על ילדים ומבוגרים ברחבי העולם? אכן, בנוגע לספרו הייחודי של אנטואן דה-סנט-אכזופרי, כמו גם למחברו, נדמה שנאמר ונכתב כבר הכול ולכן אין צורך "לבקר" אותו.

לעומת זאת יש ויש צורך לבקר בו שוב, בין דפיו, בין איוריו, ולפגוש במכרים ישנים כמו אותה שושנה גנדרנית ומפונקת, או שועל קטן המבקש שיאלפו אותו בכדי שיהיה לו חבר - ועוד רבים וטובים. יש לשוטט כך סתם בין המילים ולתהות אודות הבדידות, ואולי, להיות אחד עם המספר - ובעוד אנו פוגשים יחד איתו את הנסיך הקטן - להרגיש, גם אם לרגע צורב אחד וקצר במיוחד, פחות בודדים.

תרגום שלישי ששווה לבקר בו. מתוך הספר

כבר זמן מה שאני מסתכלת על הכריכה הכחולה הכהה של התרגום החדש מאת תלמה אליגון-רוז של "הנסיך הקטן" (שראה אור לאחרונה בהוצאת כנרת זמורה-ביתן). לצדו מונחת הכריכה הלבנה של גלגולו הקודם בתרגומה של אילנה המרמן משנת 1993 - ומעליהן נחה זו הצהובה שתורגמה על ידי אריה לרנר משנת 1952 - התרגום הראשון לעברית (שניהם ראו אור בהוצאת עם עובד). את זה האחרון קראתי כילדה ונימתו המליצית חקוקה בי. למי שפגש לראשונה את הנסיך הקטן באמצעות אותו ספר צהבהב כמוני, קשה היה לקבל את תרגומו השני הנגיש יותר. והנה עכשיו יצא תרגום שלישי בעברית, המנסה לתפוס את החמקמקות הלירית של הנסיך הקטן ולקרב אליו דור חדש של קוראים.

לצלול אל קרקעית הים

את ספרו יוצא הדופן כתב הסופר-טייס אנטואן דה סנט אכזופרי כבר אז סופר עטור פרסים, בעודו בניו-יורק. לשם הגיע לאחר שגלה מצרפת הכבושה בשנת 1940. בשל הכיבוש הנאצי "הנסיך הקטן", הספר אשר ניתן לכנותו כספר הצרפתי המוכר והנקרא ביותר בעולם, ראה אור תחילה בשנת 1943 בצרפתית ובאנגלית בארצות הברית. לצרפת הגיע רק אחרי המלחמה בנובמבר 1945.

סנט אכזופרי לא זכה לראות את ההצלחה הגדולה של ספרו. באותה שנה שבה יצא הספר, כשנתיים וקצת לאחר שהגיע לארצות הברית, הצטרף לחיל האוויר הצרפתי המשוחרר באלג'יריה אשר שיתף פעולה עם בעלות הברית נגד גרמניה. בסוף יולי 1944, כשלושה שבועות לפני שחרור פריז, נעלם מטוסו מעל הים התיכון. היעלמותו המסתורית הוסיפה וחיזקה את הפן הרומנטי של דמותו המלנכולית. התעלומה הולידה ממצאים רומנטיים לא פחות, כגון אותו צמיד אשר מצא דייג דרומית למרסיי ועליו חקוקים שמו של הסופר ושם אשתו. כמה שנים אחר כך נמצאו לא רחוק ממרסיי, חלקי מטוס הזהה בסוגו לזה של סנט-אכזופרי. אך רק בשנת 2004 נקבע באופן רשמי כי זה אכן אותו מטוס שעמו צלל הסופר אל מותו בקרקעית ים.

כמו בהרבה מיצירות הספרות הגדולות, גם כאן קיים טשטוש בין הספר ובין מחברו הביוגרפי. בשנת 1935, כעשור לפני שצלל עם מטוסו בלב ים, התרסק הסופר-טייס בלב השממה של מדבר סהרה. במשך שלושה ימים הוא והנווט שלו אבדו בדיונות, בעודם סובלים מהתייבשות ומהזיות. חוויה זו, ככל הנראה, היוותה את הבסיס לעלילה של "הנסיך הקטן". טשטוש יצירתי-ביוגרפי זה חודר לתוך הווייתו של הספר, ובא לידי ביטוי גם באינטימיות שבקולו הלירי של המספר: אינטימיות המערבבת אף יותר את המספר עם המחבר עד שנהיים הם לאחד.

נדמה כי החוויה האישית הזאת המתרחשת בין הקורא למספר המגולל את סיפור פגישתו המופלאה של הנסיך הקטן ואת קיצה, היא זו שהופכת את הנסיך הקטן לתופעה הייחודית שהוא. אך הליריות האישית הזו אינה מספקת ואינה מסבירה את כוחו של ספר זה - חוצה היבשות והדורות. אל הקול הפרטי, הספציפי, הייחודי והיחיד של אכזופרי.

מפני שלכל הפרטים ה"היסטוריים" המבליחים בספר, נילווה סיפור אלגורי; ילד בלי שם פוגש בטייס בלי שם במדבר שומם. שם במקום שהוא כל מקום ושום מקום בו זמנית, הילד מספר לו על מסעותיו בכוכבים ומסעו בכדור הארץ שבהם פגש אנשים, חיות ופרחים ללא שמות, ארכיטיפים למיניהם, וכל מפגש אומר לטייס - ולנו הקוראים - משהו מן האמת על בני האדם, על החוויה האנושית, על החיים עצמם.

"הנסיך הקטן". דוגמאות לראייה ילדית אחרת

השילוב המבריק בין הספציפי, כל כך ספציפי עד שאפשר לצייר אותו ולהביא לגביו "הוכחות", לבין האלגורי והכללי - הוא הוא המקום המעורער אך יחד עם זאת החזק, שנוגע אל לב ילדים ומבוגרים ברחבי העולם כבר 72 שנה.

בנוסף לאלה, נקודת המבט של "הנסיך הקטן" והכוח המניע של העלילה, קשורה במבטו של הילד על העולם. זה מתחיל כבר בהקדשה המיועדת "לידידי ליאון ורת' בשעה שהיה ילד קטן" (לפי התרגום של לרנר, או "ללאון ורת' כשהיה ילד קטן" לפי התרגום של אליגון-רוז), ממשיך בספר עצמו הפותח בציורים שצייר המספר בגיל שש שאותם המבוגרים לא הבינו, וממשיך עוד במפגש עם הנסיך הקטן, קולו וסיפור קורותיו.

מיותר כמעט לציין שכשהנסיך הקטן הביט בציור של הטייס, שלא כמו המבוגרים, מיד הבין שמדובר בפיל שבלע נחש בריח (או נחש בואה לפי התרגום החדש). ברגע זה של הסיפור, נקודת המבט הבוגרת של המספר מתמזגת עם מבטו הילדי של הנסיך הקטן, או לפחות אומרת באופן ברור כי זו הדרך שבה יש לראות את העולם; בתמימות המאפשרת להבין את ליבם של הדברים באופן כנה וישיר. באופן בלתי אמצעי.

הכל טמון במבט

התפיסה הזו של אכזופרי את חשיבות מבטו של הילד מזכירה לי פרגמנט קצר של וולטר בנימין, "הצבע מנקודת המבט של הילד", בו הוא כותב על האופן שבו ילדים תופסים צבע. עבור הילדים, הוא טוען, הצבע הוא נוזלי, הוא מדיום של שינוי ולא של קיבעון, העובר מדבר לדבר. יכולת זו, לפי בנימין "מרוממת את הילד לכדי דבר שברוח". לפי בנימין, מכיוון שהילד חווה צבעים באופן לא מקובע או מקבע - הוא פתוח, יצירתי, אמנותי ורוחני יותר מהמבוגר.

על כן תפיסתו השונה של הצבע מגלה עבורנו המבוגרים איזושהי "אמת" נסתרת מהעין על מהות הצבע. ה"נסיך הקטן" שם את המבט הילדי הזה בדיוק במרכזו, אותו מבט אשר מרומם אותנו "לכדי דבר שברוח", ומצייר תמונה רומנטית-משהו של הילד-המשורר, המביע את תמצית החיים במילים ספורות. הילד אשר בהמשך לתפיסה הרומנטית הזו, לא יכול לחיות עם הכאב והבדידות של מי שרואה ומבין את הדברים כפי שהם, ושעליו להפסיק לחיות.

בעוד אנו קוראים בנסיך הקטן, אי אפשר לשכוח כי כל אלה קשורים בעבותות לתקופה שבה הספר נכתב: אחת התקופות המערערות בהיסטוריה של המערב והיא מלחמת העולם השנייה. משהו מהמלחמה חודר את תוך הספר בדמותם של עצי הבאובב, אותם עצים שביכולתם לחרב את כוכבו של הנסיך הקטן, ושיש לעקור מהשורש בעודם עשבים צעירים, שכן הם לא רק שוטים אלא קטלניים ממש. במחשבה זו הילדות מקבלת נופח נוסף של משמעות, וגם היא בו זמנית כללית ואלגורית אך גם קונקרטית וקריטית.

סיפור של המחבר שזור בסיפורו של הנסיך

לא אסיים בלי לומר משהו קטן על התרגום. אינני קוראת צרפתית ולכן איני יכולה לכתוב ביקורת על נאמנות התרגום וביצועו - אך די לקרוא את ההקדשה שכתבה אליגון-רוז לילדיה שלה ולראות

כי הוא נעשה באהבה גדולה לנסיך הקטן. נדמה שמטרתו הוא לתת ליצירה החד-פעמית הזאת חיים חדשים בלבם של קוראי עברית חדשים ולהוות גרסה עדכנית יותר מבחינת העברית עבורם.

נהניתי לשים לב לשינויים הקטנים דווקא: ה"רברבן" שהפך אצל המרמן ל"גאוותן" נהיה ל"שחצן" בתרגום החדש. נחש הבריח הפך לבואה, כפי שקרה קודם לכן בתרגומה של המרמן ואילו "המלכים הכושים" הפכו ל"מלכים כהי עור". עניין נוסף מצאתי במשפט בו כתוב: "השחצנים אינם לא שומעים דבר מלבד מחמאות", אשר אולי חושף מעט מלבטי המתרגמת לגבי משלב השפה. טעות קטנה וחביבה זו בעריכה מביעה כנראה התלבטות בין ה"לא" הישיר יותר או "אינם" הספרותי יותר. אך בסך הכל התרגום נעים לקריאה ובסוף הספר נוסף אליו אחרית דבר המגלה לנו עוד פרטים על ליאון ורת', האיש לו הקדיש אכזופרי את הספר.

אז מהו סוד קסמו של אותו ילד "שפניו שוחקות, ושיערו זהב והוא אינו עונה על שאלות"? אותו ילד בודד שאהב בכל נפשו שושנה אחת יפה ומפונקת ושעמו נפגש טייס אחד בלב מדבר אחד? יש לקרוא שוב ואולי שוב, לעצור, לתהות, לראות שקיעות שמש בעודנו עצובים מאוד, להאזין לצחוק הפעמונים של שמיים זרועי כוכבים, ולבכות בראותנו נוף מדברי ומעליו כוכב זוהר. לכל אחד, אני בטוחה, התשובה שלו והיא אישית וכללית, קונקרטית ואלגורית, בו זמנית.