"מאז אני רק מדמיינת". יום הזיכרון של גאיה

כמה פעמים שאלת את עצמך אחרי הגירושין האם בדיעבד היית עושה דברים אחרת? ואם כן - זה באמת היה משנה את התמונה בסופו של יום? מבחינתי, מילים כמו "אם" ו"יכול להיות" הן מחוץ ללקסיקון, מפני שאין לך שליטה על מה היה קורה אילו.

את יכולה להיזכר בעבר, לחלום את העתיד, אבל החיים מתרחשים עכשיו, והם טובים אם זה מה שאת עושה מהם. על כל דבר אחר מלבד הרגע המאוד נוכחי הזה – אין לך שליטה, ולכן עלייך להיאחז במה שמחזק אותך.

ליום הזכרון

אף אחד לא מודיע להן: מצבן של החברות השכולות

ערן הגיע הביתה בארון מתים

לפני 23 שנה, ביום פברואר קר, הייתי אמורה לצאת לסופשבוע בבית מלון עם ערן אלכאווי, החבר שלי, אותו לא ראיתי כמעט חודש. הוא היה מ"פ מצטיין בצנחנים ואני הייתי כתבת מתחילה במקומון שמעבירה את לילותיה בגעגוע ומחכה לרגע שבו אוכל להימרח עליו ולנשום אותו. חלמנו על הרגע הזה, שבו ניפול זו על צווארו של זה, וכל כך התרגשנו, שאפילו קניתי לו חולצה במיוחד לכבוד האירוע.

למרות שגרנו בדירה שכורה, זה תמיד כיף להתארח בבית מלון, כשיש מי שמחליף מצעים ומבשל עבורכם. בפעמים הספורות שבישלתי לו, ערן היה בולע בלי ללעוס, מעמיד פנים שהאוכל טעים לו. יום אחד גילה להפתעתו עגבניה על הצלחת ולצדה סכין. "זה סלט", הודעתי לו, "בתיאבון".

שבע שנים של זוגיות לבן העדה התימנית לא הכשירו אותי למטבח, כי כשהיה מגיע מהצבא היינו טובעים בסירים עם אוכל ביתי מבושל, טעים להפליא. בכל פעם שהיה טועם מהסירים הייתי צועקת עליו שלא ידחוף ידיים. "תוריד לצלחת", נזפתי בו, "אתה לא בבסיס עכשיו". ערן היה מחייך אליי ודוחף עוד כף פנימה. רבנו על שטויות, כמו כל זוג שאין לו באמת על מה להתווכח.

לא נתן לכלום להפריע לאהבה שלנו". גאיה קורן וערן אלכאווי

הוא מעולם לא עשה איתי ברוגז, לא הרים את קולו, לא צעק עליי אפילו פעם אחת. הוא היה זה שניגש להתנצל, גם כשאני הייתי אשמה. הוא אהב אותי כמו שילדים יודעים ולא נתן לשטויות היומיום להפריע לו באהבה הזאת. הערצתי אותו. הוא היה בשבילי הנסיך הקטן מפלוגה ב', כמו שהוא היה בשביל החברים שלו מהכיתה, המפקדים שלו ואפילו החיילים שעליהם פיקד.

קצת אחרי שעברנו לגור ביחד אמרתי להורים שלי שאנחנו מתכוונים להתחתן. הוא עוד לא הציע, חיכה לרגע המתאים. באותו יום פברואר קר חזרתי מהאוניברסיטה בציפייה לסוף השבוע הרומנטי שמחכה לנו, למרות שלא היה ברור אם ערן יצליח לצאת חמשוש.

בלילה השאיר לי הודעה: "גאיה, אני לא מאמין, איפה את?! אני מה זה מתגעגע אלייך, אני אוהב אותך. יש פה כל מיני קטיושות שנופלות, מחר אני אגיע או שלא אגיע, לא יודע... אם תשמעי משהו בחדשות זה אני, תהיי גאה בזה! זהו, אני מאוד אוהב אותך, ממש אוהב אותך, באמת. ביי יפה שלי". שמעתי אותו מפריח נשיקה דרך הטלפון ודמיינתי אותה נוגעת בי בעיניים עצומות.

מאז אני רק מדמיינת. איך זה לשמוע אותו, להריח אותו, לנשק אותו. ערן הגיע הביתה בארון מתים. כדור פילח לו את הצוואר ועוד כדור את בית החזה.

סרן ערן אלכאווי ז"ל, מ"פ בצנחנים והאהבה הראשונה שלי, נקבר בבית העלמין הצבאי בראשון לציון והשאיר אותי ילדה - אלמנה, לא נשואה, בת 23, מרגישה שהשמים קרסו ושאין יותר בשביל מה לחיות. ניסיתי לחלום עליו ולא הצלחתי, הבטחתי לו בלבי שאם יחזור אתן לו לאכול ישירות מתוך הסיר, אבל הוא לא חזר.

אל תסתפקי בפחות מאהבה

השנים חלפו ועשו את שלהן, איכשהו הנשימה חזרה לי, וערן לא היה איבר שנכרת מגופי אלא חלק ממחזור הדם שלי. מיטב הקלישאות עשו את העבודה והוכיחו לי שהחיים אכן חזקים מהכל, הזמן עושה את שלו ולא היה ניתן להזיז את מחוגי הזמן.

השבוע חל יום הזיכרון שמתחלף בחוסר רגישות ליום העצמאות, מבכי לצחוק, כמו מטורף שאין לו שליטה על הרגשות שלו. אלה החיים במדינה שלנו, הפכפכים, לא רציונאליים, רגע את ככה ורגע את אחרת.

בשבוע הזה אני רוצה לצייד אותך בשתי תובנות שמלוות אותי מאז מותו של ערן: אל תסתפקי בפחות מאהבה עצומה כמו שמגיעה לך, ותחיי את הרגע כי הכל זמני, את לא יודעת מה יקרה מחר. תעשי מה שעושה לך טוב, ויפה שעה אחת קודם.

שלך,

גאיה קורן

גאיה קורן היא עתונאית בידיעות אחרונות, יועצת בשיטת NLP, הפועלת על שינוי התודעה במוח באמצעות חשיבה חיובית. גרושה באושר, אם לשני מתבגרים. מלווה נשים לפני, אחרי ותוך כדי הליך גירושין, כולל המתלבטות שבדרך. בנוסף, מרצה להערכה עצמית "אני מלכה!" ומנחת סדנאות של העצמה נשית