"הדהים אותי השקט שאחרי". קולות הקשר מהיממה הקשה של גולני בעזה נחשפים
זה קרה ב-20 ביולי במבצע צוק איתן. טיל נ"ט שירו מחבלים פגע בבית שבו שהו סא"ל רועי לוי, רס"ן צפריר בר-אור וסרן צביקה קפלן. בר-אור וקפלן נהרגו ולוי נפצע קשה. במפגש שיזם ynet שחזר קצין שניצל מהירי בפני ההורים השכולים את התקרית. במקביל, נחשפות הקלטות מצמררות מרשת הקשר
תשעה חודשים אחרי, נחשפים קולות הקשר מהלילה הקשה של חטיבת גולני במבצע צוק איתן, כשברגע אחד מצאו את עצמם שלושת מפקדי הפלוגות של גדס"ר גולני ללא מפקדיהם. זה קרה ב-20 ביולי, בשיאו של התמרון הקרקעי של צה"ל ברצועת עזה, תמרון שעבר עד אז עם כמות קטנה, יחסית, של נפגעים. עד שחטיבת גולני נכנסה לכבוש את פאתי סג'עייה.
בתוך כשעה, בכמה קרבות, נפצעו בזה אחר זה המח"ט אלוף משנה רסאן עליאן ומג"ד הגדס"ר סגן אלוף רועי לוי. סגנו של לוי, רב-סרן צפריר בר-אור וקצין האג"ם הגדודי סרן צביקה קפלן נהרגו מפגיעה מדויקת של טיל נ"ט במבנה שבו שהו.
לא מעט ביקורת נמתחה, בעיקר לאחרונה, על הדרך שבה נוהלה הלחימה בסג'עייה, ושאלות נוקבות, לא רק על הבחירה בנגמ"ש הישן והלא ממוגן שספג פגיעה קטלנית, נותרו פתוחות. אך מה שלא היה חסר בקרבות ההם זו גבורת הלוחמים ואומץ לבם של הפצועים.
קטעים מהקלטת רשת הקשר החטיבתית, שמובאים כאן לראשונה, מבטאים את קור הרוח שבו ניהלו המפקדים שנותרו את חילוץ הפצועים תחת אש. בקולות הקשר נשמעים המפקדים מבקשים סיוע באש ומכריזים מיד כי מדובר באירוע רב-נפגעים.
"15 קצינים ולוחמים שהיו באותו מבנה, בית המג"ד, נפגעו", מספר רב-סרן נאור עמיחי, מפקד פלוגת העורב, במהלך מפגש שיזם השבוע ynet עם אריה ושרונה, הוריו של צפריר, ויהודה וצילה, הוריו של צביקה, בבית משפחת קפלן בחיפה.
עמיחי היה עם צפריר וצביקה בשעות ובדקות האחרונות לחייהם, וזו הפעם הראשונה שהוא נפגש עם הוריהם מאז המלחמה בקיץ. למפגש הצטרף גם רב-סרן חיים בן נון, שקפץ למבצע בעזה היישר מלימודיו האקדמיים, ונטל חלק באותה לחימה של בוקר 20 ביולי בסג'עייה.
רס"ן עמיחי משחזר את מה שקרה באותו הבוקר מבלי לחסוך בשום פרט: "אנחנו יושבים על שולחן אוכל של משפחה נורמלית בבית המג"ד, מתכננים את הפעילות הבאה עם המפה. תוך כדי אני מקבל דיווח בקשר שבית אחד מערבית אלינו קיבל טיל נ"ט ויש לי חייל פצוע שם מרסיס נ"ט. מצבו בסדר והוא מטופל על ידי הפרמדיק. אני מעדכן את רועי המג"ד, והוא אומר לי: 'יש לך את שעת הזהב לפנותו לארץ, לך תפנה אותו'.
"אני יוצא לפנות אותו כי כוח הפינוי החטיבתי היה עסוק בפינוי של פצועים מאירועי הלילה. ירדתי במדרגות ואיך שהייתי כבר מחוץ לבית, המבנה מקבל את הפגיעה. אני עדיין לא מבין מה קורה. אני רואה את השובל ונזרק חזרה פנימה. רק כמה שניות לפני זה עדכנתי את המג"ד רועי שכוח הפלס"ר שלפניי מקבל טילים. בחצי הדקה הראשונה אני לא מבין מה קורה כי זה היה כמה טילים במקביל. כשאני יוצא שוב אני רואה עוד מטח ממש מעליי. הקשר שלי לידי נפצע מרסיס באוזן. לא ראיתי כלום כי אבק כיסה לי את העיניים.
"מה שהדהים אותי זה השקט שאחרי. זה נראה לי מוזר יותר מדי. אני עולה למעלה וצועק מה קורה. אלה הפצועים הכי שקטים שראיתי. אני מדווח אירוע רב-נפגעים (אר"ן – י"ז). שני קירות קרסו. כולם נפלו במקומותיהם. צפריר וצביקה היו באותו מקום שבו נמצאו, שלווים ורגועים באותה צורה שהשארתי אותם. רק לפני זה הם אמרו לי 'לך תפנה את הפצוע, הכול בסדר', אז כשאתה עולה למעלה אתה מקבל סוג של סטירה.
"הייתי לידם 40 שניות אחרי, ולא היו עליהם שום תזוזה, וזה הרבה יותר קשה. שניהם היו עוד עם חיוך בדיוק כמו שעזבתי אותם דקה קודם לכן. זה מה שהיה מוזר, כי רועי (המג"ד שנפצע קשה – י"ז) היה אותו דבר, אבל הוא דיבר ודיבר שטויות. האבק כיסה לי את העיניים".
בשלב זה נאור וחברו, מפקד הסיירת רב-סרן ל', מתחילים לפקד על פינוי הנפגעים תחת אש. ל' מחליף למעשה את הסמג"ד צפריר, והשניים עולים בקשר עם מוצב ה"קדמית" החטיבתי, מעבירים את הדיווח הראשוני על האר"ן, מול קציני המטה של החטיבה:
רמ"ט גולני 1 במילואים: מסגרת X בג' שלה, יש לה כרגע אירוע רב-נפגעים בפלנ"ט (פלוגת נ"ט – י"ז) עבור.
סמח"ט גולני: רות קיבלתי, כרגע אירוע רב-נפגעים בפלנ"ט.
חילוץ גדוד 53: רות קטנה חובר אליך, עוד קטנה חובר אליך.
גדוד 53: רות, אני עם מסגרת X מנסה לסייע, אני מוכן לסייע לך באש עבור.
רמ"ט גולני 2 במילואים: קיבלתי, איפה אתה נמצא עבור? כאן קודקוד X, אנחנו קיבלנו, אנחנו מפעילים אש לטובתכם עכשיו, עבור.
רמ"ט גולני 2 במילואים: כאן קודקוד, קיבלתי בסדר יש אירוע אר"ן, אנחנו מפעילים עכשיו את כל מה שיש לנו לטובתך, כשתהיה לך הזדמנות להגיד לי פחות או יותר מה גודל האר"ן תעלה מולי, עבור.
רמ"ט גולני 2 במילואים: אני מטפל בזה, קיבלתי, אני מטפל בזה, עבור.
מ"פ עורב רב-סרן נאור עמיחי: בבית הזה אנחנו יושבים, אני עכשיו מוציא את הכוחות שלי משם, אם אני מוודא שכל הכוחות שלי יצאו, אני אתן לך לבצע ירי. קטנה קטנה, אני אתן לך אישור קטנה קטנה.
רמ"ט גולני 2 במילואים: כאן קודקוד יש לנו כרגע אירוע אר"ן אצל רועי, עד כאן עבור.
סמח"ט גולני: רות, עד כאן.
רמ"ט גולני 2 במילואים: זה בעדיפות ראשונה, אנחנו צריכים להכניס כרגע את המסגרת X. זה מה שצריך לעשות עכשיו, עבור.
אלוף-משנה במיל' יואלי אור, רמ"ט גולני: תצפית על קודקוד בסדר קיבלתי, הוא רשאי לנוע.
"למה המג"ד קרא לצפריר?"
שרונה, אמו של צפריר בר-אור ז"ל, שואלת את עמיחי: "שמעת שצפריר אמר למג"ד 'זה לא טוב ששנינו נמצאים פה'?". עמיחי משיב לה: "לא. היינו שם סדר גודל של זמן של 'וואו כולנו פה יחד'. בכל לחימה אנחנו עושים קבוצות חשיבה ותצפיות מפקדים. היינו בבית הזה כולם ביחד עד האירוע אולי 15 דקות. אם אנחנו נמצאים שעה באותו חדר אולי זה יותר זמן".
שרונה: "לצפריר הייתה משימה. למה המג"ד קרא לו? זה היה הכרחי?"
עמיחי: "זה היה מאוד הכרחי. צפריר הרבה יותר מקצועי ממני וזו משימה מורכבת עם תיאומים בין שתי פלוגות וסיכון גדול מאוד לירי דו-צדדי. הגדוד בהתקפה והיה חייב לבצע חציצה בין כוחות. היינו בשלב הזה בחזית, חזק ולבד".
במהלך השיחה נזכרים עמיחי והורי הקצינים שנפלו באמירות האחרונות של צביקה וצפריר, אמירות שהיום מקבלות משמעות שונה. עמיחי: "הייתי עשרות פעמים בעזה, ותמיד בבית המג"ד יש יותר ביטחון, כי כולם שם. כשהייתי איתם למעלה לפני שירדתי לפנות את הפצוע, אז צביקה זורק לי ככה עקיצה, 'מה שוב יורים עליך' (על הפלוגה שלך - י"ז), תוך כדי שהוא בועט בי".
צילה, אמו של צביקה קפלן ז"ל: "השיחה האחרונה שלנו הייתה ביום שלישי לפני הכניסה, ואז צביקה אומר לי 'מה קורה תני לי את אבא'. אני שומעת את ההתלהבות שלו מזה שעומדים להיכנס, את התוכניות. יהודה אמר לו: 'זה טלפון, תירגע, אל תפרט יותר מדי'. הוא פשוט היה מאושר שהוא הולך לעשות את מה שצריך לעשות.
"באירוע משפחתי בשבת האחרונה שלו בבית הוא אמר לקרובת משפחה שדאגה מכניסה אפשרית שהיא מבולבלת, שחיילים צריכים להגן על אזרחים ולא להיפך: 'אנחנו חייבים להיכנס ולעשות סדר, גם אם זה יגבה מחיר, על זה חונכנו וגדלנו כל השנים'".
"קיבלנו תשובות קשות"
יהודה, אביו של צביקה, מוסיף: "היה לי קשה לשמוע את הקלטות האלה מבחינה רגשית, זה לא עשה לי טוב. כבר בשבעה הבנו מהמח"ט מה קרה שם, אבל המפגש עם נאור נתן לנו עוד פרטים שלא ידענו עליהם קודם". קפלן לא מצטרף למשפחות שכולות אחרות מחטיבת גולני שאיבדו את בניהן בסג'עייה ומתחו ביקורת על הצבא. "שאלנו שאלות קשות את המפקדים וקיבלנו תשובות קשות", הוא מספר. "זהו מחיר המלחמה. בני לא נהרג לחינם, בשום אופן".
אריה, אביו של צפריר, מוסיף: "בשמכניסים אנשים לגיהנום אי-אפשר לשפוט אותם מה עשו בכל פעולה בכל רגע. אני לא כועס על אף אחד. זה הגורל וייתכן שבבית אחר אם הם היו, אז גם שם הם היו נהרגים".
על התחושות לקראת יום הזיכרון הראשון כאב שכול אומר אריה: "כל יום הוא בשבילנו יום זיכרון. קשה לי עם הרעיון שהוא איננו, אני עוד בהדחקה".
לפנייה לכתב/ת 
