עצמאות עם זנב: 110 כלבים מצאו בית
בחודשים האחרונים החרימו אנשי משרד החקלאות בשיתוף עם עמותת "תנו לחיות לחיות" למעלה מ-120 כלבים שהוחזקו בתנאים קשים בחוות גידול, מחסן חשוך או בבתים פרטיים. בתום מבצעי ההחרמה, החל האתגר הגדול לשקם את הכלבים המוזנחים ולמצוא להם בית אוהב
במשרד החקלאות ובעמותת "תנו לחיות לחיות" לא זוכרים הסתערות כה אדירה מזה שנים רבות מצד הציבור לאימוץ כלבים נטושים, מרביתם בעלי מאפיינים של כלבים גזעיים שהורבו ללא פיקוח והוחזקו בתנאים לא נאותים מבחינת החוק.
רק בחצי השנה האחרונה הוחרמו למעלה מ-120 כלבים ממקומות שונים ברחבי הארץ על ידי פקחי משרד החקלאות, בשיתוף פעולה עם העמותה.
הכלבים הוחזקו בצפיפות, חשופים לפגעי מזג אוויר, מוזנחים מבחינה בריאותית, כלואים במחסן חשוך, מתבוססים בשתן וצואה. במקרים רבים, הכלבות נאלצו להמליט פעם אחר פעם כדי לספק גורים אותם ניתן יהיה למכור. בחלק מהמקרים ההחרמות היו מחוות מאולתרות בהן הוחזקו גם חיות משק בתנאים קשים, במקרים אחרים חולצו כלבים שעברו התעללות בבתים.
בשתי החרמות ההגדולות שנראו בשנים האחרונות בישראל, תגובת הציבור הפתיעה את אנשי משרד החקלאות ואנשי העמותה. הפרסומים בתקשורת על החרמות של כלבים גזעיים (ללא תעודות) גרמה לאנשים רבים מכל רחבי הארץ לבקש ולאמץ את הכלבים, שחלקם היו במצב בריאותי או גופני קשה.
בעוד שבשיגרה, אחוז האימוצים בקרב עמותות ברחבי הארץ של כלבים מעורבים מוערך בכ-10 אחוז מדי חודש, במקרה של שתי ההחרמות האחרונות, כמעט כל הכלבים מצאו בית מאמץ תוך מספר שבועות. הביקוש היה כה גדול, שבעמותה נאלצו לערוך רשימת המתנה ארוכה לאימוץ הכלבים, שהזכירה לפרקים, המתנה לרכישת מכשיר סלולרי חדיש.
ההחרמה הגדולה ביותר של כלבים התרחשה בתחילת השנה. בינואר הגיע מידע למשרד החקלאות על בית גידול לכלבים מגזעים שונים המוחזקים בתנאים קשים במשק במושב סמוך לקריית גת.
צוות של אגף צער בעלי חיים מטעם השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות בשיתוף עם וטרינרים מהמועצה האזורית באר טוביה ביקר במקום ומצא עשרות כלבים מגזעי לברדור, רועה גרמני, גולדן רטריבר, ביגל, פקינז וגזעים נוספים שהוחזקו סגורים בכלובים ובחצרות מלאות בוץ.
במקום אותרו 67 כלבים בגילאים שונים ובעקבות בחינת תנאי המחייה של הכלבים, נענה בית משפט השלום והעניק צו פינוי לכל הכלבים. במשרד החקלאות הסבירו אז כי נמצאו במושב כלבים רבים ללא תנאים בסיסיים.
"הממצאים במקום עומדים בניגוד חמור לתקנות ולחוק צער בעלי חיים. התנאים הירודים בהם מוחזקים הכלבים הינם עבירה, לכאורה, על חוק צער בעלי חיים והינם ניצול פושע של בעלי חיים. בנוסף, במשק לא נראה כל תיעוד אודות הטיפול בכלבים או היסטוריית חיסונים. אף אחד מהם לא היה מסומן או מחוסן נגד כלבת כנדרש בחוק", ציינה אז ד"ר נירית צפורי-ברקי, סגנית הממונה על חוק צער בעלי חיים.
"הכלבים הוחזקו בתנאים קשים בתוך כלובים מזוהמים ומצחינים, במרחב מחייה שאינו מאפשר להם קיום בסיסי. אימהות על גוריהן בני מספר שבועות רובצים על בטון או על מצע עיתונים ספוג בשתן ללא כל בידוד תרמי או אמצעי חימום, וללא הגנה מתנאי מזג האוויר הקשים".
לדבריה, "רבים מהם נראו רטובים ורועדים. בתוך הכלובים נצפו כלי מים מלוכלכים. במתחם נמצא אוכל שאינו ראוי לכלבים, ונראו רק כיכרות לחם פזורים מלאים בעובש ומעורבבים עם שאריות עוף טחון המסכנים את בריאות הכלבים". במשרד החקלאות ציינו כי בקרוב יוגש כתב אישום נגד בעלי המקום.
בחודש שעבר יצאה לדרך החרמה גדולה נוספת. 43 כלבים הוחזקו בתנאים קשים במחסן באזור תעשייה בשכונת גבעת אולגה בחדרה, הסמוך לבתי מגורים.
פקחי משרד החקלאות הגיעו למקום לסיור מקדים כדי לבדוק את התלונה. "מצאנו מחסן אטום ונעול. שמענו נביחות ושיערנו כי מדובר בכלבים קטנים המוחזקים במקום ואפשר היה להריח מבחוץ את הסירחון העז", סיפרה ד"ר צפורי-ברק.
לאחר אישור בית המשפט, ניתן צו המאשר להיכנס למקום כדי להחרים הכלבים. בליווי משטרתי, פרצו את הדלת וכשנכנסו אנשי משרד החקלאות והעמותה למקום, חשכו עיניהם ולא בגלל התאורה הלקוייה במחסן.
"המקום היה חשוך, אבל מדובר היה בסירחון אימים. המחסן היה אטום, ללא איוורור. רק ראינו בתחילה את העיניים של הכלבים. רבים מהכלבים היו נקבות בהריון מתקדם או עם גורים בני מספר שבועות", היא משחזרת.
ד"ר ציפורי-ברק מציינת כי מרבית מהכלבים סבלו מבעיות של פרווה שנדבקה או הסתבכה עקב ההזנחה והמחייה בתוך שתן וצואה. "זו הזנחה פושעת. הכלבות פשוט שימשו לרחם להשכרה", היא מדגישה. "זה היה מחזה מרגש לראות את הכלבים שמחים לקראתנו, הם קפצו מרוב שמחה ותוך שעתיים כבר סיימנו את הפינוי שלהם".
החרמת הכלבים היתה רק צעד ראשון בהליך השיקום. כולם לא היו ברי אימוץ עד אשר יחלפו להם 20 יום, פרק זמן בו מתאפשר לבעלי הכלבים לערער על ההחלטה להחרימם. ברגע שבית המשפט דוחה את בקשתו, רק אז מותר למסור את הכלבים לאימוץ ואף להעניק להם טיפולים רפואיים שונים.
אנשי עמותת "תנו לחיות לחיות" שנרתמו למבצעי ההחרמה הגדולה התמודדו עם אתגרים לוגיסטיים מורכבים בזמן קצר. "העמותה היא מתקן מוגן ויש אצלנו למעלה מ-200 כלבים המחכים לבית מאמץ ועוד כמה עשרות חתולים, אך המקום אינו ערוך לקבל כמות כה גדולה של כלבים", אומרת ל-ynet אתי אדרי, מטפלת במשפחות אומנות, פנסיונים והחרמות בעמותה.
"נאלצנו לשכן אותם בפנסיון פרטי ושם בעצם, התחלנו בהליך מיון וטרינרי וטיפולים ראשוניים כדי לראות מי זקוק לאישפוז או טיפול רפואי. במהלך התקופה הזו אסור היה לעקר ולסרס מבחינה רפואית, רק במקרי חירום של כלבות שסבלו מדלקות ברחם והיו זקוקות להצלה מיידית".
לדברי אדרי, כלבים רבים הגיעו עם פרווה במצב קשה. "הם צרחו מרוב שהיו להם קשרים בפרווה. כלבים קטנים היו עם צואה שנמרחה עליהם, כמעט כולם סבלו מבעיות שיניים, עברו ניקוי ובמקרים חמורים, הם נאלצו לעבור עקירות של שיניים. לחלק מהם היו ציפורניים מוזנחות וארוכות או כאלו שסבלו מציפורן חודרנית. כמעט כולם עברו תספורות ומקלחות כדי להחזיר להם מראה של כלב".
ד"ר ערן גרין, וטרינר במרפאת העמותה ברמת-גן טיפל יחד עם וטרינרים נוספים בכמות עצומה של כלבים מההחרמות. "הכלבים הגיעו אלינו עם עור מגורה, רזים, פרוות מוזנחות, לא מחוסנים, בלי שבב ובעיקר מוזנחים עם דלקות אוזניים, עיניים ואלה הדברים הקלים. היו שם כלבים עם גידולים, כלבות עם דלקות ברחם, דלקות קרציות ובעיקר מסכנות כללית", הוא אומר.
אחד הדברים שבלטו בין עשרות הכלבים היו הכלבות, אמהות בעל כורחן. "מבחינה גופנית הן הגיעו אלינו מרוטות, עם עטינים גדולים, חלקן אחרי המלטה של גורים או מיוחמות. לא היתה שם כמעט כלבה אחת נורמלית מבחינה הורמונלית. הזכרים שם הזדווגו עם הנקבות בלי אבחנה", הוא מפרט.
מה ההשלכות של המלטות מרובות על הכלבות? "זה עומס גדול מאוד על המערכת הגופנית של הכלבה שצריכה להיכנס להריון בלי הפסקה, פעם אחר פעם. זה קושי גדול, במיוחד כשתנאי המחייה והתזונה אינם טובים".
הטיפול בעשרות גורים הצריך לשכנם בתאים נפרדים בפנסיונים פרטיים. לדברי גרין, גורים הם רגישים ביותר ומצריכים טיפול אינטסיבי כי הם אינם מחוסנים.
בתום המועד החוקי ולאחר שבית המשפט דחה את בקשות הבעלים להחזיר אליהם את הכלבים, החל הליך נוסף ולא פשוט - למצוא בתים מאמצים ליותר ממאה כלבים.
שלי, תושבת ירושלים התעדכנה על ההחרמה הגדולה של עשרות הכלבים בעמוד הפייסבוק של "תנו לחיות לחיות" ובעבר התנדבה במחלקה המשפטית של העמותה.
"רציתי לאמץ עוד כלב ולא לקנות, כי כבר יש לי שלושה כלבים נוספים בבית", מספרת שלי ל-ynet. "כלבים הם יצורים כה אנושיים והחלטתי לאמץ גור, למרות שידעתי שהימים הראשונים איתו בבית לא יהיו קלים. זה כמו תינוק".
שלי אימצה גור לברדור שזכה לשום לואי. אך יום לאחר האימוץ, היא נאלצה להשיב אותו בחזרה לאישפוז שנמשך שלושה ימים. "הוא סבל מחד לפרוו שהתפרץ. סבל משלשולים, הקאות וקשות ורק אחרי כמה ימי בידוד, הוא הבריא ולקחנו אותו אלינו בחזרה", היא מסבירה.
לדברי שלי, הימים הראשונים שלו בבית לא היו קלים. "מי שמאמץ כלבים צריך לקחת בחשבון שהם בוכים, מתעוררים בלילות ולא יכולים להתאפק עם הצרכים כל הלילה. זה כמו תינוק. צריך להאכיל ולעזור לו", מוסיפה שלי.
מאז לואי גדל והשמין בנחת. "לואי אוהב אנשים ובמיוחד ילדים. הוא רק רואה ילדים ורץ אליהם כדי ללקק אותם או לקבל ליטופים. המשפחה שלי קיבלה אותו באהבה והוא הצטרף לחבורת הכלבים שלי".
ד"ר גרין, וטרינר במרפאת העמותה ברמת-גן מספר שחלק מהכלבים מההחרמה הגיעו במצב קשה ואצל חלקם פרצו מחלות רק לאחר שהוצאו מהמקום, החל מפרוו ועד קדחת קרציות. אחת הכלבות היתה לקסי. כלבה מבוגרת שגילה מוערך בכחמש עד שבע שנים.
שי (השם המלא שמור במערכת) מתגורר עם חברתו צליל, במושב באזור השרון. "כשגרתי אצל ההורים היו לנו כלבים. מאז שעברתי לגור יחד עם החברה בדירה, רצינו לאמץ ביחד כלב.
התחלנו כבר הליך אימוץ בסיוע של אתי אלטמן מ"תנו לחיות לחיות".
כששמענו על ההחרמה הגדולה ושהגיעו לעמותה כלבים מבוגרים שאנשים פחות רוצים לאמץ, החלטנו שאנחנו רוצים לאמץ כלב שעבר הרבה בחיים שלו. לא היה משנה לנו אם הוא מעורב או גזעי", מספר שי ל-ynet.
לקסי ככל הנראה שימשה להרבעות של גורים ולאחר ההחרמה, גילתה סימנים ראשונים למחלה. "החשד היה שהיא חולה בקדחת קרציות. לא רצינו שהיא תעבור את זמן ההחלמה בכלוב לבד, אלא אצלנו בבית, גם אם זה אומר לבוא איתה כמה פעמים לבדיקות וטיפולים", הוא מדגיש.
יום לאחר האימוץ, מצבה של לקסי הידרדר. "להערכתי, מדובר במחלה שנבעה מהזנחה במקום בו היא גדלה", אומר ד"ר ערן גרין, וטרינר במרפאת העמותה ברמת-גן. "לקסי חלתה באופן אירוני יום לאחר שאומצה ומאז היא היתה מאושפזת כתוצאה מההזנחה שעברה במקום בו החזיקו אותה לפני שחולצה".
אתמול (רביעי) שוחררה לקסי מבית החולים לאחר אישפוז ממושך שעלותו הגבוהה, המסתכמת בלמעלה מ-20 אלף שקלים ממומנת על ידי העמותה. "כנגד כל הסיכויים, היא יצאה מזה", הוא מספר באושר. "אני מעריך מאוד את הטיפול של העמותה".
שי מקווה כי לקסי סיימה את פרק המחלות והאישפוזים ותוכל כעת ליהנות מהחיים הרגועים בביתה החדש. "אנחנו עדיין לומדים להכיר אותה. היא כלבה שאוהבת מאוד אנשים, אוהבת לאכול וכנראה שזה התחביב המרכזי שלה", הוא צוחק.
"היא כבר למדה ללכת איתנו בטיול עם רצועה וגם כשאנחנו מטיילים איתה באזורים פתוחים במושב בלי רצועה, היא הולכת קרוב אלינו ולא מתרחקת", הוא מסכם. "היא ישנה איתנו במיטה, או בספה. איפה שהיא רק רוצה".
לקסי ולואי לא היו הכלבים היחידים שזכו לחיים חדשים. במשרד החקלאות קיימו החרמות נוספות בהן חולצו מספרים קטנים יותר של כלבים שחיו בתנאים קשים. אחת מהן היתה משפחת כלבי רוטוויילר במושב כפר חסידים.
בעקבות תלונה שהגיעה מעמותה למען בעלי חיים למשרד החקלאות בחשד להתאכזרות בכלבים, הוחרמה כל המשפחה בחג החנוכה.
תחילת הפרשה בחודש דצמבר שעבר. למשרד החקלאות התקבל מידע על פי תושב המקום, כרך גומיות סביב זנבם של שלושה גורי רוטווילר במטרה לגרום לנמק ולקטיעת הזנב, וזאת כדי למכור אותם ללא זנבות.
במקום נמצאו שני גורי כלבים מתוך השלושה, שסביב זנבם היתה כרוכה גומייה שגרמה לעצירת הדם לזנב. "היתה שם דלקת קשה מאוד עם מוגלה רבה. המקום עצמו הזדהם ועלול היה גם לגרום למוות של הגורים בסופו של דבר", אומרת ד"ר נירית ציפורי-ברק.
"הגורים בני חודש וחצי ועד גיל חודשיים, זקוקים לאם ולכן כולם הוחרמו. שניים מתוך השלושה שהיו עם גומיות סביב זנבם, נותחו וזנבם הוסר לאחר שלא היה אפשר להצילו. הם מתאוששים עם האם".
לדברי ציפורי-ברק, הגורים התאוששו בהצלחה לאחר הניתוח. "הם קיבלו לאחר הניתוח טיפול אנטיביוטי אינטנסיבי ותרופות לשיכוך כאבים. זו השארת בעל חיים עם סבל מתמיד בכל דקה. הגורים רק מזיזים את הזנב עם כל רגש ומדובר בכאבי תופת בכל שנייה", היא מסבירה. "לצערי, זו דרך מקובלת ונפוצה להוריד זנבות אצל כלבים".
על פי חוק צער בעלי חיים שנחקק בשנת 1994, חל איסור על התעללות ונטישת בעלי חיים, התאכזרות ועינויים. החוק מאפשר כיום מתן עונש של עד שלוש שנות מאסר, אך מעטים המקרים בשנים האחרונות שבהם בתי המשפט שלחו למאסר בפועל נאשמים בהתעללות והתאכזרות לבעלי חיים, ולרוב הסתפקו במתן עבודות שירות.
בכוונת המשרד להגיש נגד החשוד במעשים כתב אישום בהתאם לתוצאות החקירה ולכן אין באפשרותם לבצע ענישה מיידית והטלת קנס על חיתוך של רקמה חיה של בעלי חיים. כיום הקנס לביצוע חיתוך של אוזניים או זנב של בעל חיים, עשוי להסתכם בכ-4,000 שקל.
מורן (השם המלא שמור במערכת), תושבת אזור המרכז, עובדת במהלך סופי השבוע במרפאתו של הווטרינר ד"ר יובל סמואל בכפר סבא, זוכרת את הרגע שבו הגיעו האם והגורים לטיפול במרפאה, כדי לטפל בבעיות הזנב מהם סבלו. בנוסף לתלאות הזנב, האם והגורים חלו בפרוו ונאלצו לאשפזם במרפאה.
הפרוו הוא וירוס שגורם להקאות, שלשולים ואף למוות. בגורים שחלו במחלה מטפלים בעזרת נוזלים, אנטיביוטיקה למניעת זיהום והם נמצאים בהשגחה למשך מספר ימים.
"הם הגיעו במצב מזעזע עם גומיות מלופפות על הזנב", היא נזכרת. "שני גורים עברו ניתוח כי לא היתה אפשרות להציל את הזנב שלהם ורק אחד נותר עם זנב. התאהבתי באחד מהם", היא מספרת ל-ynet. "הכלבים היו בבידוד רפואי עד שהחלימו".
מורן, מגדלת שלושה כלבים נוספים בביתה וכל אחד מהם הוצל ממקום בעייתי אחר ברחבי הארץ, היא מספרת כי חיכתה להחלטת בית המשפט לאחר שהבעלים דרשו את הכלבים שהוחרמו בחזרה. "אחרי שבית המשפט לא אישר להשיבם אליו, משרד החקלאות אישר את אימוץ הכלבים ואני אימצתי את אחד הגורים שנותרו בלי זנב".
חמישה חודשים חלפו מאז. קיאנו הגור, גדל והשתלב בלהקת הכלבים של מורן. "הוא החלים לגמרי. יש לו אחים כלבים איתם הוא משחק כל יום. הוא שובב, אבל לומד להתחנך דרך הלהקה שבה הוא חי", היא אומרת.
"כל השיאים של העמותה נשברו בעקבות ההחרמות הללו. מסרתי 41 כלבים תוך שלושה ימים. זו כמות עצומה. בעמותה אנחנו מוסרים לאימוץ כמות כזו של כלבים במשך חודשיים ויותר", מסכמת אתי אדרי בגאווה. "המסירה שלהם היתה מאוד מורכבת. אנשים התקשרו בלי הפסקה ופשוט רצו לאמץ אותם, אבל מצד שני, לא יכולנו להראות אותם בחודש הראשון. אנשים ביקשו כלב לשמירה, כלב שיסתדר עם ילדים מבלי שיוכלו לראות אותו. זה דרש גם התחייבות מצידם והשתדלתי למצוא להם את הבתים הכי טובים שאפשר".
כיום נותרו מעט מאוד כלבים שמחכים עדיין לבית מכל ההחרמות הגדולות, מרביתם כלבים בוגרים מעל גיל שבע ואתי מקווה כי יימצא להם בית בקרוב. "עד היום אני מקבלת ומוצפת תמונות של כלבים בבתים החדשים, משחקים עם הילדים, ישנים במיטה. זה היה שווה את הכל", היא מוסיפה ומבקשת להזכיר כי בעמותה עדיין מחכים לבית מאות כלבים וחתולים מעורבים.
לפנייה לכתב/ת 
