ישנה זכות מיוחדת ונפלאה לכל אלה אשר ההשגחה העליונה בחרה בהם להגן על עמנו - עם קדוש לה' - ועל גבולות ארצנו, ארץ הקודש, "ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה.

משפטים אלו הם מדברי הרבי מליובאוויטש אודות חיילי צבא הגנה לישראל. ההקרבה של חיילי צה"ל עבור עם ישראל, אפילו במצבים של סכנה ממשית, מקבלת משנה חשיבות בפרשת השבוע שלנו, פרשת תזריע-מצורע:

בפרשת השבוע אנו קוראים על נגע הצרעת. לא, זו לא הצרעת שאנו מכירים כיום. זו הייתה צרעת שבאה כעונש לאדם שדיבר לשון הרע. מחלה פיזית שנגרמה בעקבות פגם רוחני. אדם שלקה בצרעת הוגדר כטמא, והיה עליו לעזוב את מחנה ישראל עד שיתרפא, ואז יטבול במקווה ויחזור למחנה.

בכדי לקבוע שהאדם אכן התרפא מהצרעת, היה הכוהן יוצא אליו אל מחוץ למחנה ובודק את עורו. אם הכוהן קבע שאין לו יותר צרעת, הוא היה מוכרז כטהור וחוזר למחנה.

תארו לעצמכם, כוהן, שתפקידו הוא לשרת במקום הקדוש ביותר – בית המקדש - צריך לצאת מחוץ למחנה ישראל, אל המצורע, בכדי להכריז עליו כטהור! בדרך כלל, כוהנים נוקטים בכל אמצעי הזהירות בכדי לשמור על טהרתם. הם אינם רשאים להיות במגע עם חפצים לא-טהורים, ונשארים תמיד במחנה מיוחד קרוב למשכן בכדי לשמור על קדושתם. אז כיצד יכול הכוהן, במקרה זה, לצאת לא רק מחוץ למחנה המיוחד של הכוהנים, אלא מחוץ למחנה ישראל בכלל, כל זאת בכדי לבדוק מצורע?

והרי הסיבה היחידה שהאדם הזה הינו מצורע ונמצא מחוץ למחנה ישראל היא מעשיו הרעים שגרמו לו להיות טמא - אבל מה הכוהן עושה שם?

הוא שם כיון שהוא היחיד שיש לו את הסמכות להכריז על המצורע 'טהור'. ואם הוא נמצא בעמדה כזו שביכולתו לעזור למישהו, אז גם אם העזרה לאדם זה היא דווקא מחוץ למחנה, הוא צריך ללכת ולעשות זאת. גם אם זה מכניס את הטוהר שלו בסיכון.

זה לא משנה שהוא כוהן – שזוהי הרמה הגבוהה ביותר בשלושת הסוגים שישנם בעם ישראל, ואילו האדם המצורע נמצא בשפל רוחני עצום. מה שחשוב הוא שכאשר אנו נמצאים בעמדה שנותנת לנו אפשרות לעזור ליהודי אחר, עלינו לעשות עבורו כל שביכולתנו.

נסיים עם מכתב שכתב הרבי לחייל צה"ל שנפגע באחת ממערכות ישראל (ואגב נציין שהרבי תיקן לקרוא לחיילים אלו בתואר 'מצוייני צה"ל' במקום 'נכי צה"ל'..):

' ..לאחר שהגן בגופו כפשוטו על העם הקדוש היושב בארץ הקודש, והרי זוהי גם הגנה על כל בני ישראל בכל מקום שהם, שהרי כל ישראל חברים, ויתר על כן – משפחה אחת, משפחת אברהם יצחק ויעקב...

והנה אחרי שיחלים ויתרפא בעזרת רופא כל בשר ומפליא לעשות, ויכנס למסלול החיים, בוודאי ימצא צורך להסתגל לתגובת האנשים אשר בסביבתו, אשר הרואים אותו והשינוי בגופו אפשר שיסתכלו בו באופן מיוחד וכו'.

אבל כל איש ישר הולך ומכיר את האמת ומודה על הטובה בוודאי שתגובתו המידית היא, אשר לפניו איש אשר הגן עליו ועל בני ביתו במסירת נפש ממש, ועד אשר נחתם בגופו אות וסימן תמידי למסירת נפש זו. אות המעיד ומעורר על הקשר שבין אדם לחברו, ועד שהעמיד עצמו בסכנה בשביל טובת חברו וסביבתו ולא רק בחירוף-נפש, כי-אם גם בחפץ-לב. והעושה זה בפועל, הרי זה הוכחה על מעלה יתרה אשר בו הניכרת גם בציון בגופו.

ואני תפלה אשר בזכות מסירת הנפש אשר הראה הוא וכמה וכמה מחבריו יזכה ויזכו ונזכה כולנו יחד לקיום היעוד בקרוב ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד גו' והייתי לכם לאלקים ואתם תהיו לי לעם'.

rabbi@TheTorahCenter.com