ביום עצמאות, אירוע אנטישמי, שיגרתי, בהר הבית

שיגרת האנטישמיות בשוודיה

אניקה הרנרות-רוטשטיין היא עיתונאית יהודיה משבדיה. היא מסקרת חדשות יהודיות מרחבי מערב אירופה ובעיקר את התופעות האנטישמיות ביבשת. יש לה בלוג קבוע בג'רוסלם פוסט בו היא מספרת על אירועים אנטישמיים גם כאלו שהיא עצמה חוותה. בעבר סיפרה על ערבי כבן חמישים שהתעלל ברכבת בבנה בן החמש כי הוא הוציא מהכיס כיפה, כן תיארה איך באחת הטיסות הפנים ארציות מצאה את המזוודה שלה "קרבן לוונדליזם" כי מישהו זיהה עלי דגלון ישראלי.

אווירת גיהנום

בחודש פברואר האחרון עלתה להר הבית לראשונה בחייה. היא עלתה כתיירת ואיש לא ידע על היותה יהודיה כך יכלה לטייל בחופשיות ברחבי ההר. במהלך הסיור בהר היא שמעה צעקות ."אללה ואכבר" וכשהתקרבה ראתה שהצעקות הללו הן לעבר קבוצת יהודים דתיים.

יהודים דתיים בהר הבית(צילום: נעה קסטל)

בשבוע שעבר היא אזרה אומץ והצטרפה לקבוצה של יהודים דתיים. והנה חלק ממה שכתבה בעמוד הפייסבוק שלה:

"מעולם לא חשתי כה מושפלת או מפוחדת כמו שחשתי היום. היינו קבוצה של כעשרה אנשים והלכנו בשקט במשך שעה. בזמן הזה הוקפנו בארבעים גברים ונשים שעשו כל אשר לאל ידם בניסיון ליצור לנו סביבה באווירת גיהנום. כשחזרתי לדירה בה אני שוהה, נשברתי ופרצתי בבכי שלא הצלחתי להפסיק שעה וחצי. ... אינני אשה שניתן להפחיד בקלות, לא נוטה לבכי אבל מעולם בכל ימי חיי לא ראיתי שנאה כמו שראיתי היום. אני מזועזעת, כועסת וחשה כאב עמוק שכולו צער"

השוטרים עמדו מהצד

התיאור הזה הוא לא של קיצוני ימני מהקבוצות ההזויות שפועלות למען הר הבית. זו אישה שמסקרת אנטישמיות וראתה כבר לא מעט אנטישמיות בחייה.

כששאלתי אותה מה גרם לה לחוש תחושות כל כך עמוקות של כאב וצער, היא הסבירה לי שזה מתחיל בעובדה שביום העצמאות של המדינה היהודית היחידה בעולם, אישה בת למשפחה שחלקה הגדול נהרגה בשואה, מצאה עצמה עומדת בתור נפרד ליהודים ולא יהודים. זה המשיך במציאות שלמרות שיש משטרה ישראלית שראתה את כל אירוע השטנה במלואו לא נקפה אצבע למנוע את זה. וזה הסתיים בעובדה שהיא קלטה שזו מציאות יומיומית כאן ולאף אחד, ממש לאף אחד, לא אכפת שזה המצב.

היא נחושה לפעול כדי שהעולם כולו יידע מה קורה כאן בישראל מידי יום.

הנה גם אני תורם את חלקי הקטן ומיידע אתכם על מציאות שלא שמעתם עליה. ואולי גרוע מכך, אתם פשוט אדישים כלפיה.