תודה לאל, עמק הסיליקון חזרה לעונה שנייה
הפרק הראשון בעונה השנייה של "עמק הסיליקון" היה כל כך מענג, עד שסמדר שילוני מכתירה אותה כקומדיה הכי מוצלחת היום בטלוויזיה. החיבור בין הגבוה לנמוך מייצר סדרה מתוחכמת, מדויקת ומרובת ניואנסים ועקיצות לנישה שהיא מתקיימת בה - עולם ההייטק
ברוח מסמך הדרישות של "יהדות התורה" אני רוצה לפתוח בברכת 'המחזיר', ברכה שהולמת את המעמד: ברוך אתה אלוהינו מלך המסך הקטן, שהחזרת את "עמק הסיליקון" לעונה שנייה בחמלה. שהקמת לתחייה מחודשת את ריצ'ארד, דינש, ג'ארד, גילפויל ומעל כולם את ארליך, שליט שבע הממלכות, האיש שהמילקשייק שלו מביא את כל הפשפשים לחצר, הצאצא הישיר של "ביוואס ובאטהד" על הסט שמחזיר לבדיחות-הפין את זמן המסך שמגיע להן. שהעברת אותה בבטחה בדרך החתחתים של העונה השנייה והזכרת לנו איך זה להתפלל (למשקיעים), לאכול (טייק אוואי) ולאהוב (בנות שלעולם לא נעז להחליף אתן מילה). אמן.
החזרה לעונה שנייה של "עמק הסיליקון" אתמול (ג', 22:00, yes comedy), מחזירה אותנו לנקודה בה נגמרה העונה הראשונה - "פייד פייפר" נבחרה למנצחת בועידת טק קראנץ', בפרק שכלל את את הסצנות המבריקות בסדרה, במהלכה הצוות מנסה למצוא את הדרך האפקטיבית ביותר לאונן לקהל שלם בתוך עשר דקות של פרזנטציה. הדיון שלהם מביא לפריצת דרך בתפיסה של ריצ'ארד את קוד הדחיסה של המוצר שלו, והוא מתיישב אל המחשב, משפר אותו באופן דראסטי ומביא להם את המדליה. הסצנה הזאת מגלמת בעצם את כל מה שנפלא ומענג ב"עמק הסיליקון" - החיבור בין הגבוה לנמוך מייצר סדרה מתוחכמת, מדויקת ומרובת ניואנסים ועקיצות לנישה שהיא מתקיימת בה, עולם ההייטק, שלא מפחדת גם מהומור בוטה וגס, כל עוד הוא נותן עבודה.
הפרק הראשון של העונה השנייה, תודה לאל, מצליח להחזיק את הרף. המוות של השחקן כריסטופר אוון וולש שגילם את היזם פיטר גרגורי אילץ את היוצרים לחסל אותו גם בסדרה. וולש נפטר מסרטן ריאה במהלך הצילומים של אמצע העונה הקודמת, והיוצרים חלקו לו כבוד בפרק הראשון בדמות מוות מעורר יראה בתאונה ששילבה ריצה והיפופוטם. בעקבות אי הוודאות הפתאומי ריצ'ארד וארליך יוצאים למסע גישושים אצל משקיעים אחרים, ומבצעים את מה שארליך מכנה "אנטי-נגינג". "נגינג" הוא מהלך שנועד לגרום לאנשים בלתי מושגים לרצות אתכם, על ידי זה שתורידו להם את הביטחון העצמי. ארליך סוחף את ריצ'ארד למסע השפלות נגדי מפואר, שכולל את העלבון "הלוגו שלכם דומה לווגינה על הצד, ואני מוצא את זה גזעני", ומביא בהתאמה לעליית הסכומים שהיזמים מוכנים להשקיע בחברה.
"עמק הסיליקון" היא אולי הקומדיה הכי מוצלחת היום בטלוויזיה, אם מתיחסים לקומדיה במובן הטהור שלה ולא מכלילים טרגומדיות בסגנון "לואי". היא בועטת, חדה, שנונה ובוחרת בפינצטה את מטרות החיצים שלה, ואת כל אלה היא עושה בלי להזיע אפילו לרגע. הדיוק בבנייה של הדמויות משתלם ליוצרים פעם אחרי פעם כשבתוך כל הג'אז הזה הם מצליחים גם לייצר רגעים אנושיים. היא גורמת לנו לחשוב מבלי להיות פדגוגית (אפרופו טענות על העדר נשים בקאסט, די, נוחו. אפשר גם כמה דקות מסך בלי מסרים מחנכים מאולצים), ובעזרת השם תתברך היא תמשיך לשפוך גם עלינו את אבקת-האלביס שלה.
עמק הסיליקון עונה שנייה
באדיבות yes ו-HBO
מומלצים
