זעקת יוצאי אתיופיה: "היהודי השחור מופלה שנים"
יאיו טוען כי פקחי משרד ההגירה חושבים שהוא וחבריו אריתריאים, משה שחזר כיצד נהג אוטובוס סירב להעלות אותו בגלל צבע העור שלו, ובלאי סיפר כי לא הוכנס מעולם למועדונים. משתתפי ההפגנה מתארים חיים במציאות מורכבת ומקווים שהמחאה הממושכת בירושלים תביא לנקודת מפנה: "די לגזענות"
"מה שראיתם בימים האחרונים, כל האלימות שהופגנה נגד בני העדה, זה רק קצה הקרחון". בתום יום ארוך ורווי יצרים מספרים צעירים יוצאי אתיופיה, שהשתתפו אתמול (יום ה') בהפגנה הממושכת של בני העדה בירושלים, על גזענות ארוכת שנים אשר באה לידי ביטוי באלימות משטרתית ובאפליה על בסיס קבוע.
יאיו אברהם (30), אחד מהפעילים הבולטים בקהילת יוצאי אתיופיה, טוען כי "שוטרים עוצרים אותנו ברחוב ללא סיבה ופקחים של משרד הפנים מזהים אותנו כאריתריאים". במהלך ההפגנה שהתפרשה על פני אזורים נרחבים בבירה פרצו עימותים אלימים בין המוחים לשוטרים. בעימותים נפצעו שלושה שוטרים מאבנים שיודו לעברם ו-12 מפגינים. שני מפגינים נעצרו.
ההפגנה, שחרגה כמה פעמים מהסדר התקין, התקיימה בעקבות שני מקרי אלימות כלפי צעירים ממוצא אתיופי. אולם כמה מהמשתתפים בהפגנה מציינים כי שני המקרים שפורסמו השבוע הם רק בבחינת "הקש ששבר את גב הגמל", ושהבעיה שניסו למקד במהלך המחאה היא הרבה יותר מורכבת.
הפעיל אברהם, שצעד לפני כשנתיים ברגל מקריית מלאכי לירושלים במסגרת המחאה הקודמת של יוצאי אתיופיה נגד גזענות המופנית כלפיהם, אמר כי "אנחנו מופלים בקבלה לעבודה או בלימודים. האלימות של המשטרה היא רק חלה מהבעיה. התופעות האלה נמשכות כבר עשרות שנים והדג מסריח מהראש".
אברהם אמר עוד כי "עד שלא תהיה כאן חברה ומנהיגות שרוצה לתקן, דבר לא ישתנה. ההפגנות היום היו צפויות מראש וזה לא ייעצר כאן כי יש הרבה זעם, הרבה עוני והרבה מצוקה. כל אחד מהאנשים שהגיעו לכאן יכול לספר על מקרים של אפליה, גזענות או אלימות שאירעו לו. גם אם הוא אקדמאי שלומד באוניברסיטה וגם אם הוא מובטל שמחפש עבודה".
משה מלאקו (19) מפתח תקווה השתתף גם הוא בהפגנה. מלאקו, שעלה לארץ בגיל שמונה, תיאר מסכת של חוויות גזעניות שעמן הוא נאלץ להתמודד. לדבריו, "אחד המקרים שאני זוכר טוב היה לפני שנה כשנהג אוטובוס סירב להעלות אותי לאוטובוס. היו עוד מקומות באוטובוס, ולא הבנתי למה הוא לא מסכים להעלות אותי".
מלאקו תיאר עוד כי "פתאום הגיע ישראלי צבר ולבן עם כרטיסייה ואותו הוא הכניס. שאלתי את הנהג למה אתה לא מעלה אותי והוא פשוט התעלם ממני ורצה להמשיך לנסוע. לא הסכמתי ועמדתי על כך שהדלת לא תיסגר. הוא התחיל לצעוק ובסוף רק אחרי שנוסעים אחרים התעוררו, הוא נתן לי להיכנס לאוטובוס".
מלאקו, שצפוי להתגייס בקרוב לצה"ל, אמר עוד כי "ברור לי שהמקרה הזה כמו מקרים אחרים קורה רק בגלל צבע העור שלנו, שלא בא טוב להרבה אנשים בישראל. אנשים חושבים שהאתיופים הם סוג ז', נחמדים שאפשר לדרוך עליהם. אני והחברים שלי הגענו להפגנה היום כדי להגיד שזה נגמר. החלום שלי הוא להיות לוחם אבל בשיחות שעשיתי בזמן האחרון עם חברים שסיימו צבא עולות הרבה שאלות אם זו הדרך הנכונה. יש אנשים שנתנו את הכול והשתחררו בלי כלום".
אתמול התלונן וואלא באייך, עולה חדש מאתיופיה שמתגורר בבאר שבע, כי פקחים של רשות ההגירה היכו אותו קשות מכיוון שחשבו שהוא אזרח זר. בתחילת השבוע פורסם סרטון שחשף כיצד חייל צה"ל דמאס פיקדה הוכה על ידי שוטר ומתנדב ללא שום סיבה נראית לעין.
אבי יאלו (32), פעיל חברתי שמדריך בני נוער, מספר כי התנכלות המשטרה לבני העדה היא דבר שחוזר על עצמו. יאלו, תושב קריית עקרון שעלה לארץ בגיל חמש, סיפר: "לאחרונה יצאתי מהבית עם הרכב שלי כדי להגיע לחברים. שוטרים עצרו אותי, עיכבו אותי במשך דקות ארוכות, והתחילו לשאול מתי קניתי את הרכב ואם הוא שלי. זה היה בגלל המוצא שלי וזה ברור לי שאלה דברים שקורים כל הזמן".
יאלו הוסיף כי "המשטרה היא לא כל התופעה של האפליה והגזענות של הממסד כלפינו. זה לא עניין מקרי, אלא מבנה התנהגותי של החברה והרשויות בישראל. האלימות המשטרתית היא רק סימפטום והמקרה שתיארתי כמו מקרים רבים וחמורים יותר לא קורים לישראלי לבן. היהודי השחור בישראל מופלה כבר עשרות שנים בכל היבט ובכל תחום".
בלאי מגוס (35) מלוד סיפר אף הוא על התנכלויות חוזרות ונשנות. לדבריו, "מגיל 15 לא מכניסים אותי למועדונים, תמיד 'זה רק למוזמנים' או 'המקום סגור' וכל מיני תירוצים. אלה תירוצים שרק שחורים שומעים. בוא נקבע יום אני ואתה וננסה להיכנס למועדון, ונראה את מי יכניסו. אנחנו חווים יום יום אפליה ויחס משפיל מהחברה הישראלית".
סלומון וורקו (40) מלוד הצטרף לדברי הביקורת: "אני פה בגלל הכאב של הילדים שלי שחווים השפלה כל יום מהחברה. שירתי תשע שנים בקבע ועדיין במדינה אני אזרח סוג ב', בקבלה לעבודה, בניהול עסקים ובהשקעה של המדינה. מה שקרה לחייל שהוכה קורה כל יום, ההבדל הוא שהפעם הייתה מצלמה".
מתן אדמקה (36) התייחס אף הוא לתיעוד החייל שהוכה על ידי שוטר ומתנדב. לדבריו, "המטרה של ההפגנה שהייתה היום היא שהשוטר הזה יהיה מאחורי סורג ובריח. המצלמה קלטה אותו 'בטעות', זה מקרה אחד מני רבים. גם אני וחבריי חווינו אלימות. קיבלנו מכות ללא כל הצדקה משוטרים, אף אחד לא שמע עלינו ולא יודע עלינו".
"מי שלא שחור לא חווה את זה"
גם משה (21) מבית שמש עבר חוויה דומה מול כוחות משטרה. "זה קרה לפני חצי שנה, הכניסו אותי לניידת כי מישהו נהג באוטו שלי. יצא בבדיקה שלא היה אלכוהול, אבל התעורר ויכוח ביני לבין השוטרים, ואז הם הרביצו לי באגרופים והשתמשו בטייזר. פינו אותי להדסה עין כרם, ואחרי שהשתחררתי מבית החולים הלכתי להתלונן במח"ש אבל התלונה שלי נדחתה, כי אמרו שאני תקפתי ארבעה שוטרים. הייתי עם אזיקים בידיים וברגליים, אז איך יכולתי לתקוף שוטרים? אחד השוטרים אפילו אמר לי אז 'יש לך כסף להתלונן עליי?'. צר לי, אבל אלו דברים שקורים רק לשחורים. מי שלא שחור לא חווה את זה, נקודה".
מקרה דומה אירע לאבי (23) מבית שמש. "האוטו שלי עמד בתחנה דומם, נעול הרמטית, לא חלון פתוח, לא חצי חלון", סיפר אבי. "ישבתי מחוץ לאוטו ועברה ניידת משטרה. השוטר שאל אותי של מי האוטו ואם שתיתי. אמרתי שהאוטו שלי ושלא נהגתי. במצב כזה המינימום שהשוטר יכול היה לעשות זה לראות
אם המנוע חם. הוא לקח אותי לתחנת המשטרה, תפס אותי באזיקים ונתן לי מכות ואגרופים. אחר כך באו עוד שוטרים שהכניסו אותי בניידת לכוח וממש התעללו בי".
במהלך ההפגנה משכה את תשומת הלב רינה אנגדאו (50), תושבת מעלה אדומים ואם לתשעה. "די לאלימות ולגזענות, הילדים שלנו משרתים בצבא ולא מקבלים עבודה", קראה אנגדאו ברמקול. "באתי דרך סודן לירושלים ברגל כדי להקים מדינה, לא כדי שהמשטרה והמדינה יתעללו בילדים שלנו. יש כאן 30 שנה של גזענות".
אנגדאו אמרה עוד כי "בכל השכונות, לא רק בירושלים, בכל מקום לילדים של העדה, תופסים ברחוב, מפשיטים אותם, מחפשים עליהם על הגוף, ואם צריכים ללכת לצבא הם לא נותנים להם מה שהם לא רוצים, אם תופסים אותם, פותחים להם תיק, לכל נוער פותחים תיק. תקיפת שוטרים, בבית משפט רק אותם שומעים, זה לא חדש. די לגזענות. אנחנו לא באנו, באנו זה יהודים, באנו בשביל ירושלים, ושלושים שנה התעללות, שלושים שנה גזענות. מספיק. הילדים נולדו פה. זה דור חדש, תנו להם לחיות בשקט, תנו להם לעבוד, כולם בגולני, בקרבי".
לפנייה לכתב/ת 
