חטופי תימן, גרסת ארה"ב. 'חיים עם חור בלב'
בחודש שעבר התאחדה זלה פרייס ממיזורי עם בתה האובדת מלאני גילמור לאחר 50 שנה שחיו בנפרד. הפרידה לא נבעה מטעות. לפרייס נאמר לאחר הלידה שבתה התינוקת מתה. לגילמור מסרו שאמה ויתרה עליה. כעת, עוד נשים טוענות: חטפו לנו את התינוקות ומכרו אותם למשפחות מאמצות
18 נשים אפרו-אמריקניות שלפני עשרות שנים נאמר להן בבית חולים בסנט לואיס שהתינוקות שלהן מתו אחרי הלידה, חושדות כעת כי ילדיהן נמסרו לאימוץ למשפחות אחרות. מדינת מיזורי ועיריית סנט לואיס פתחה בחקירה והחשד המרכזי הוא תרמית לחטיפת תינוקות אפרו-אמריקנים ומכירתם.
עוד חדשות בעולם :
פרגוואי: בת 10 נאנסה, אך אסור לה להפיל
פני המשטר המובס. הנמר הפצוע של אסד
נמצאו 50 גופות בהימליה, בהן של תיירים זרים
הסיבה להתעוררות החשדות כעת היא סיפורה של זלה פרייס שפורסם
לפני כחודש. בשנת 1965 היא הובהלה עם צירים לבית החולים "הומאר פיליפ" שבסנט לואיס. אולם כמה שעות אחרי שילדה תינוקת, נאמר לה שהיא מתה. פרייס, שהייתה אז בת 26, לא ראתה מעולם את התינוקת. היא גם לא קיבלה תעודת פטירה.
תעודה כזו לא הונפקה מסיבה אחת - התינוקת הועברה למשפחה אומנת. עכשיו אחרי 50 שנה, התגלתה התינוקת חיה ונושמת. שמה הוא מלאני גילמור והיא חיה בקצה המערבי של ארה"ב בעיר יוג'ין שבמדינת אורגון. גילמור העידה כי הוריה המאמצים סיפרו לה במרוצת השנים שהיא נמסרה לאימוץ על ידי אמה הביולוגית.
ילדיה של גילמור ערכו תחקיר מקיף על שורשיה של אמם וכך הגיעו לסבתא הביולוגית שלהם: פרייס, בת 76 שעדיין חיה בפרבר של סנט לואיס. האם ובתה נפגשו בחודש שעבר לאחר שבדיקת דנ"א אישרה את הקשר המשפחתי ביניהן. פרייס, זמרת גוספל, ילדה מאז חמישה ילדים נוספים. היא הייתה מאושרת למצוא את בתה האובדת. "היא נראית בדיוק כמוני. היא הייתה כל כך נלהבת ומאושרת. זה היה נפלא". לצד השמחה בחזרת בתה אליה, היא הביעה צער כבד על השנים האבודות שבהן הן יכלו לחיות יחד.
סיפורן של פרייס וגילמור עורר נשים אפרו-אמריקניות אחרות, שהיו אז בנות 20-15, לחשוד כי חטפו להן תינוקות בבית החולים בסנט לואיס בשנות ה-50 וה-60 של המאה שעברה. הן גילו מכנה משותף: התינוקות שלהן נולדו טרם זמנם ולכן הצליחו חוטפי הילדים "למכור" להן את סיפור פטירתם השקרי.
בית החולים בסנט לואיס היה מרכז רפואי לשחורות בלבד, שנוסד ב-1937 בתקופה
של סגרגציה גזעית והמשיך עד שנות ה-50 וה-60 לשרת אוכלוסייה אפרו-אמריקנית. בשחזור ההתרחשויות מאז, גילו הנשים עוד מכנה משותף. מי שבישרה להן על מות ילדיהן, הייתה אחות ולא רופא. בנוסף לא הוצאו להן תעודות פטירה ואף אחת לא זכתה לראות את היילוד "המת" שלה.
כעת דורשות האימהות חקירה שתעניק להן תעודות לידה ופטירה של התינוקות. אך הבעיה היא שגם אם הן ירצו לתבוע, אין להן את מי משום שבית החולים נסגר בשנת 1979. אלברט ווטקינס, עורך הדין של פרייס, אמר: "אלה אימהות. אימהות לקראת סוף חייהן שמחפשות תשובות לאחר חיים שלמים עם חור בלבן".
פרשת האימהות האפרו-אמריקניות מהדהד את פרשת היעלמותם של ילדי תימן בשנות ה-50 בישראל. דו"ח הוועדה מ-2001, אחת משלוש, שחקר את הפרשה קבע כי מקור השמועות שנפוצו היה חוסר תקשורת בין הסוכנות היהודית ובתי החולים לבין העולים מתימן, שחלקם לא ידעו כלל על מות ילדיהם. הוועדה בדקה כ-800 מקרים, בהם נטען כי התינוקות נעלמו והתברר כי יותר מ-750 מהתינוקות נפטרו. אולם 56 תינוקות אחרים הוגדרו על ידי חברי הוועדה "תינוקות עלומים" והוועדה העריכה כי הם אומצו על ידי משפחות בארץ, בתיווך עובדים סוציאליים ובחסות הסוכנות היהודית.
לפנייה לכתב/ת 
