זה סיפור איתו ראוי לחנך ילדים
סטיוארט בינגהאם עשה את הלא ייאמן והוכתר לאלוף העולם בסנוקר בגלל שהתעקש להעז ולא לשחק כאנדרדוג. הרווח כולו של הענף
יולי 2011 - מארק אלן, שחקן סנוקר צפון-אירי עם הרבה כישרון ומעט מאוד שליטה בפה שלו, טען בסלנג בריטי טיפוסי שלסטיוארט בינגהאם "אין ביצים" בהתייחסות לסגנון המשחק שלו ברגעי הלחץ. בינגהאם נעלב, טען בחזרה ש"אלן הוא אידיוט" והניח את ההערה המכוערת הזו באחת מהמגירות בזיכרונו.
מאי 2015 - סטיוארט בינגהאם מופיע בפעם הראשונה בקריירה בגמר אליפות העולם. אל המשחקון ה-20 הוא הגיע ביתרון קטן של 9:10 על שון מרפי.
הפתיחה של המשחקון הייתה מצוינת מבחינתו, בינגהאם הטביע מספר כדורים אדומים ושחורים ומצא את עצמו בסיטואציה בה הוא יכול לנסות ולרוץ לברייק המקסימלי (147) - מפגן השלמות האולטימטיבי בסנוקר.
אבל אז הוא הגיע הקונפליקט. לבינגהאם היו שני כדורים אדומים ברי-הטבעה. האחד, פשוט מאוד אבל כזה שיחסל את סיכוייו ל-147 והשני מסובך בהרבה אבל עם אפשרות ל-147 בהמשך.
ההיגיון הבריא אומר ללכת על הכדור הפשוט. בינגהאם כבר השיג 147 פעמיים בחייו, אליפות עולם עדיין לא הייתה לו ולא כל יום נקרית בפניו הזדמנות להניף את הגביע הנכסף מכולם.
בינגהאם, אותו אחד שקולגה פיקפק באומץ שלו, בחר ללכת על האדום הקשה. מבחינתי זה היה רגע מכונן בגמר. הביטחון העצמי סחף אותו, הצורך לענג את הקהל שתמך בו לאורך כל הדרך, הנחה אותו. את ה-147 הוא לא הצליח להשיג בסופו של דבר, אבל למחיאות הכפיים הרועמות בסיום אותו משחקון אפילו מרפי עצמו הצטרף מכסאו.
"טענתי לפני 4 שנים שלבינגהאם אין אומץ. טעיתי! אז מה?", צייץ אלן עם זכייתו של בינגהאם באליפות העולם הלילה ואחרי שמצא את עצמו קורבן להטרלות בלתי-פוסקות של מעריצי האלוף הטרי שלא שכחו לו את אותה התבטאות אומללה.
והוא אכן טעה, אוי כמה שהוא טעה. כשהאנדרדוג מנצח, הנטייה הטבעית היא לבחון מה לא עבד אצל הפייבוריטים. אבל, במקרה הזה לא מדובר ברווח מן ההפקר, בינגהאם ועל כך ישנה תמימות דעים גם בקרב הפרשנים והקולגות, הוא המנצח הראוי של האליפות הזו.
נכון, שרוני אוסאליבן, הפייבוריט הטבעי, היה רחוק משיאו, אבל חוץ מ"רוקט רוני" שנפל קורבן לאלוף הטרי ברבע הגמר, בינגהאם גבר גם על ג'אד טראמפ ושון מרפי, שני מועמדים לזכייה בתואר שהגיעו לאליפות הזו בכושר יוצא מן הכלל.
בינגהאם זכה בתואר בדיוק בגלל שהיה לו את מה שאלן בטיפשותו טען שאין לו - תעוזה. למרות שהחל משלב רבע הגמר ועד לגמר הוא הגיע לכל אחד משלושת משחקיו כאנדרדוג על הנייר, הוא לא חשש לשחק כאילו הוא הפייבוריט. בינגהאם התעקש לחשוב כווינר, ומחשבה, כך מסתבר, אכן מייצרת מציאות.
לא הרבה שחקנים במעמדו היו מעיזים לשחק כל כך משוחרר ופתוח בחצי גמר אליפות העולם מול שחקן התקפי והרפתקני כמו טראמפ. אבל במקום לנסות להתיש את יריבו במשחק הגנתי, בינגהאם הלך על כל הקופה וניצח את טראמפ במשחק שלו.
"המסר לכל הילדים שרוצים לשחק ולהצליח הוא פשוט לדבוק במה שאתם עושים. עם הרבה עבודה קשה, המון אימונים ואמונה עצמית דבר כזה יכול לקרות", אמר בינגהאם באושר לאחר הזכייה.
ואכן בינגהאם הוא מופת של נחישות ועבודה קשה ואחד שראוי לשמש כמודל לחיקוי. 19 שנים הוא מתרוצץ בסבב, הוא נחשב לאחד מהשחקנים המסורים ביותר, כזה שלא מחמיץ גם טורניר מינורי הרחק בסין. "הוא אוהב סנוקר יותר מאת החיים עצמם", אמר עליו מרפי והתיאור שבינגהאם בחר לעצמו בטוויטר מאושש זאת: "שחקן סנוקר במשרה מלאה, איש משפחה במשרה חלקית".
כיאה לאיש של עבודה קשה יותר משל כישרון טבעי, ההתבשלות שלו הייתה איטית. שנים רבות הוא נחשב לשחקן ממוצע בסבב, אחד מני רבים. רק כשהיה בן 35 הוא קטף את התואר המקצועני
הראשון שלו ומאז ביסס את מעמדו בצמרת התחתונה של הענף. כעת הוא כבר קפץ למדרגה העליונה. כשכיסה את אוזני אשתו כשהכרוז הכריז על הפרס הכספי שלו (300 אלף פאונד), גם נוכחנו לדעת שמלבד שחקן ענק הרווחנו גם טיפוס עם חוש הומור בריא.
הזכייה של בינגהאם באליפות היא חדשות נפלאות גם לענף עצמו. עצם כך ששחקן שאף אחד לא ספר כמועמד לזכייה בתואר, מסוגל לייצר סנוקר ברמה כה גבוהה תחת לחץ מעידה על העומק שיש כיום בענף. הרבה יותר כיף ומותח לצפות בספורט כשאין לך מושג מאיפה המנצח יגיע. בסנוקר כיום, יש לפחות 9-10 שחקנים שיכולים לזכות בכל טורניר, ועוד כמה שיכולים לצוץ פתאום ולהפתיע.
ועם כל האווירה החגיגית והאושר שלאחר הזכייה, בינגהאם לא יכול היה לשכוח את אותה הקנטה מצדו של אלן וסוף-סוף זכה להזדמנות לעקוץ אותו חזרה: "מגיעה לו תודה. הוא טען בזמנו שאין לי אומץ, נראה שדברים השתנו".
לפנייה לכתב/ת 
