"צ'צ'ניה מדאיגה אותי יותר מסוריה ודארפור"
ברניס בז'ו משאירה מאחור את הדמות השובבה שגילמה ב"הארטיסט" של בעלה הבמאי מישל הזנביצ'יוס, ויצאה איתו למסע מדכדך בצ'צ'ניה שותתת הדם - הקונפליקט שעומד בראש סדר היום הפוליטי שלה. "הסרט שלנו לא ישנה את העולם - אבל אולי הוא יגרום לאנשים לחשוב על זה". ראיון
בטקס האוסקר שנערך בפברואר 2012, הרגישו הבמאי הצרפתי מישל הזנביצ'יוס וזוגתו השחקנית ברניס בז'ו על גג העולם. סרטם "הארטיסט" - מחווה משובבת וכיפית נטולת דיבורים לסרט האילם - זכה בחמישה פרסי אוסקר, כולל הסרט הטוב ביותר, והוליווד לא הפסיקה לחזר אחריהם ולערום בפניהם ערימות של הצעות ופיתויים.
בז'ו בת ה-38 הנרגשת וההמומה לא ממש קלטה מה קרה שם באמת, ואפילו את נאום התודה של בעלה לא ממש הפנימה, והיתה צריכה לצפות בטקס שוב, אחרי שהסתיימו חגיגות הניצחון. דבר אחד היא כן זכרה משם בבהירות - העצה המועילה שקיבלה ממריל סטריפ: שלמרות כל ההצעות שתקבל, עדיף שלא תנסה לשחזר את הדמות שלה ב"הארטיסט", שהולכת להיות צל מבחינתה. במקום כדאי תשחרר ותמשיך הלאה, ותעשה דמויות אחרות לגמרי.
בז'ו אכן שמעה בקול מורתה הרוחנית ואימצה את העצה החשובה, שנתנה לה. תחילה עשתה את "העבר", דרמת הגירושין המרגשת של הבמאי האיראני אסגר פרהדי, שזיכה אותה בפרס השחקנית בפסטיבל קאן 2013. ולאחרונה שבה לשתף פעולה עם בעלה "החיפוש" הוצג בפסטיבל קאן, בדיוק לפני שנה. כולם ציפו שהזנביצ'יוס יתפתה להצעות, ויעשה באמריקה סרט חמוד וקליל, כמו "הארטיסט", אבל "הזוג המלכותי הנוכחי של הקולנוע הצרפתי" בחר להפתיע והלך על דרמת מלחמה נוקבת עם מסרים חשובים, שמתרחשת על רקע המלחמה בצ'צ'ניה.
"מישל אמנם קיבל הרבה הצעות, תסריטים טובים מאוד, סרטים מצוינים עם שחקנים גדולים, אבל הוא רצה לעשות דווקא את הסרט הזה - 'החיפוש', סרט שהוא רצה לעשות כבר מזמן", אמרה בז'ו בראיון שנערך במהלך פסטיבל קאן הקודם, "ואני חושבת שכך מזהים במאי גדול. הוא בחר להתמקד בסרט שלו ואמר למפיקים האמריקאים: 'תקשיבו, אני מצטער, יש לי סרט שאני חייב לעשות, אבל אם אתם רוצים לחכות, אז בבקשה'. ושניים מהם אכן הסכימו לחכות שלוש וחצי שנים עד שמישל יתפנה".
"החיפוש" שמגיע אלינו עכשיו, מסתמך על סרטו של פרד זינמן מ-1948 (שהוצג בישראל בשעתו תחת השם: "איה בני?"). הזנביצ'יוס העתיק את העלילה מברלין ההרוסה, אחרי מלחמת העולם השנייה לצ'צניה, במהלך הפלישה הרוסית - מלחמת צ'צ'ניה השנייה, 1999.
"הסרט שלנו יכול להתרחש בכל מקום. למשל ברואנדה, דארפור, סוריה. יש הרי כל כך הרבה מלחמות כעת בעולם. אז למה צ'צ'ניה? פשוט הקונפליקט הזה מדאיג אותנו יותר, רק מפני שאנחנו מכירים חברים צ'צ'נים, שסיפרו לנו מה קורה בארצם. לכן אמרנו: 'טוב, נדבר על זה'", מנמקת בז'ו, "הרוסים באו לצ'צ'ניה והרגו את הצ'צ'נים מפני שהם צ'צ'נים. אני לא אומרת כמובן שהצ'צ'נים לא הרגו רוסים, כמובן, אבל העניין הוא שהתקבלה החלטה שהיה שם רצח עם".
ב"החיפוש", שעולה השבוע על המסכים בישראל, בז'ו מגלמת את קרול - עובדת במחלקה לזכויות אדם של האיחוד האירופאי, איבדה את בנה, נוטשת את בעלה, רבה עם משפחתה, ויוצאת, למרות הסכנות, להתנדב בצ'צ'ניה, בעוד התותחים רועמים. קרול מסייעת לילד, פליט יתום צ'צ'ני, שהוריו נהרגו בכפר שלהם על ידי הפולשים הרוסים. במקביל, אחותו של הילד מחפשת אחריו.
"תפקידה של קרול הוא לומר בעצם שאיננו יכולים לשנות את העולם, אבל אולי נוכל לעשות דברים קטנים", מעידה בז'ו, "קרול מבינה שאולי היא לא יכולה לשנות את העולם, אבל אולי היא יכולה לעזור לילד הזה. בדיוק כמונו. הסרט שלנו הוא בדיוק כמו קרול - הוא לא ישנה את העולם, אבל לפחות הוא מדבר על הקונפליקט בצ'צ'ניה, ולזמן מה אנשים יראו מה קרה שם ויחשבו על זה".
בז'ו מבהירה שמעבר לסוגיות הפוליטיות שעולות בסרט, יש בו גם סיפור של חיפוש אישי ושינוי. "הסרט הזה עוסק גם בתקווה - קרול תשנה את חייו של הילד הצ'צ'ני, אבל הילד גם ישנה את חייה", היא אומרת, "לאט, לאט, היא תבין, שהיא צריכה להיפתח לאחרים. לפחות היא מתחברת בסוף לרגשות שלה. היא פתחה את לבה, ואז אפשר להתחיל לחיות".
את מכירה סיפורים כאלה מהמציאות?
"יש לי חברים שעובדים בארגון מהסוג שקרול עובדת בו, והם אנשים טובים, שלמים עם עצמם. מזל שיש לנו אנשים כאלה. יש נשים אמיצות, שמוכנות לסוע לאזורי עימות, למרות הסכנות, בגלל שהן מרגישות שהן חייבות לעשות זאת. זה חזק מהן. 'החיפוש' מראה כמה נשים חזקות. כמובן שאני חושבת שבחיים הנשים חזקות יותר מהגברים. אנחנו חייבות להיות חזקות יותר. אנחנו יוצרות חיים, לא?".
"החיפוש" צולם בגיאורגיה, ועל פי בז'ו, האתגר הכי חשוב מבחינת הזנביצ'יוס היה שהסרט לא יראה מזויף: "הוא רצה שהסרט יהיה כמה שיותר ריאליסטי. שיכבד את ההיסטוריה. הוא לא יכל להרשות לעצמו לטעות. הוא היה חייב להיות נאמן לסיפור. במשך חצי שנה שהינו בגיאורגיה והבאנו לשם את הילדים שלנו.
"השהות באזור והעשייה מאוד השפיעה עלינו - תרמנו כסף לאנדרטה בגרוזני, בירת צ'צ'ניה, ובכלל מישל שולח כסף בקביעות לסייע לצ'צ'נים, כי הקונפליקט שם עדיין נמשך - אנשים עדיי ןנעלמים ונרצחים בשל היותם צ'צ'נים. אחרים חוששים לדבר".
בז'ו נולדה בארגנטינה בשנות ה-70 - בעיצומו של שלטון החונטה הצבאית במדינה ושם גם אפשר לזהות את המודעות הפוליטית-החברתית המפותחת שלה. "אבא ואימא שלי חיו בארגנטינה בתקופת הדיקטטורה הצבאית", היא מספרת, "אמא שלי היתה עו"ד ורצתה להיות שופטת. היא היתה פעילה מאוד במאבק נגד המשטר הרודני. תהיתי מה הביא את אמי ללדת אותי ואת אחותי באותה תקופה נוראית".
ואיך אמא מסבירה את זה?
"היא אמרה שהתשובה הטובה ביותר למלחמה, לזוועות ולקונפליקטים, היא אהבה. היא לא היתה מוכנה
להימנע מללדת ילדים. שלוש שנים לאחר מכן היא ברחה מארגנטינה. אני בטוחה שהעובדה שאמא שלי היתה מעורבת ופעילה בנסיבות האלה בארגנטינה, עיצבו את אישיותי. ואני בטוחה שמה שאני עושה בסרט 'החיפוש' מתקשר באיזשהו אופן לאמא שלי".
את ומישל נוהגים לעבוד יחד. זה לא עושה בלגן בחיים המשותפים?
"לא. זה נהדר לעבוד יחד, בגלל שאתה עובר את אותה חוויה, אתה מתנסה באותם דברים, וכך מובן שאתה מתחזק. כשאנחנו הולכים הביתה אחרי יום עבודה, אנחנו מדברים על מה שקרה, ומבינים אחד את השני, כי חווינו אותם דברים".
