אורות מן העבר: טיול קסום בפריז
ביקור בביתו של וינסנט ואן גוך, בארמון של הברון רוטשילד וברובע האמנים הצבעוני, בילוי בקברט פריזאי שיכניס אתכם לאווירה התוססת של שנות ה-20 בפריז וגם סיור מחווה לשוקולד המריר, המלך הבלתי מנוצח של עיר האורות. הצטרפו לטיול בעקבות ההיסטוריה של העיר היפהפייה
מי לא היה רוצה לבקר בבתי הקפה ובמסעדות בהם בילו הסופרים האמריקנים ארנסט האמינגוויי, סקוט פיצג'רלד ואחרים, להיות בביתו של אוגוסט רנואר שבמונטמרטר, ולעמוד במקום בו היה קורא הצייר הגמד טולוז לוטרק לידידו וינסנט ואן גוך, שיצטרף אליו לכוסית אות שתיים במועדון מולאן רוז'?
את כל האתרים הללו ניתן לראות באמצעות סיורים רגליים ברחבי עיר האורות, בליווי מדריכים דוברי אנגלית, שמתמחים בסיפורים הקטנים שמאחורי ההיסטוריה הכתובה של פריז. הסיורים הללו, שעלותם 12 אירו לאדם, נמשכים, לרוב, כשעתיים ומתבצעים כמעט מדי יום, בחורף ובקיץ. קבוצת התיירים המזדמנים לאותם סיורים, נפגשים לרוב ליד תחנות מטרו שונות בהתאם לנושא הסיור ומשם יוצאים לדרך.
מרבית הסיורים אינם דורשים הרשמה מראש, מלבד "סיור שוקולד", במהלכו נחשפים חברי הקבוצה לעלילותיו של השוקולד בדרכו לפריז, שהפכה עם הזמן לבירת השוקולד המריר. בהמשך, מבקרים אצל מומחים להכנת שוקולד וטועמים לא מעט מהמתוק השחור הזה. זהו הסיור היחיד שעולה 27 אירו לאדם, ונקודת המפגש שלו היא בתחנת המטרו - Louvre-Rivoli.
סיור בעקבות תקופת השלטון הנאצי בפריז
הסיור הראשון אליו הצטרפתי היה מוקדש להתנגדות הצרפתית לנאצים בתקופת הכיבוש הגרמני בעיר, שנמשכה משנת 1940 ועד שחרור פריז ב-25 לאוגוסט 1944. נקודת המפגש ליציאה לסיור היתה מול תחנת המטרו Tuileries.
במהלך הסיור התברר לי שחיי היומיום הפריזאים נמשכו כמעט כסדרם במהלך כל אותה תקופה. אמנם, הצרפתים נהגו להתווכח בינם לבין עצמם האם הטעיית קצין נאצי לכיוון ההפוך מזה שביקש להגיע אליו נחשבת להתנגדות ראויה, אך מעבר לזה לא נרשם שינוי מהותי בשגרה בה היו מורגלים. בשוק השחור של פריז ניתן היה להשיג הכל, במידה והיה לך מספיק כסף, כמובן. נערות צרפתיות לא היססו לצאת עם חיילים גרמנים, וההתחשבנות איתן התנהלה רק בתום הכיבוש. קצינים נאציים החרימו את מיטב ארמונות פריז, וחלקם אף החלו לשמש כמפקדות של הגסטפו. את עיקר העבודה השחורה של גירוש היהודים עשו, כידוע, הצרפתים עצמם.
במהלך הסיור, המדריך הציג בפני תצלום של מאות קציני גסטפו שעינו ורצחו לא מעט צרפתים שהשתייכו למחתרת ה"מאקי". אותם גרמנים ניצבו בגאווה בכניסה לבית בו ביקרנו, והמדריך ציין בעצב שאף לא אחד מהם הועמד לדין על מעשיו בתקופת המלחמה. אפילו הגנרל הגרמני, דיטריך פון קולטיץ, שהתחמק מפקודתו של היטלר להעלות באש את פריז - הוזמן לחגיגות העשרים לשחרור העיר והתארח על חשבון תושבי פריז במלון ריץ' היוקרתי, באותו חדר בו נהג ללון בתקופת הכיבוש.
כמו גם, ביקרנו באתרים השונים ששימשו את הגרמנים, כולל אתרים בהם הוצאו להורג לוחמי מחתרת צרפתיים. פקדנו, מבחוץ כמובן, את ארמונו של הברון אברהם בנימין אדמונד ג'יימס דה רוטשילד, בו התגורר השגריר הגרמני אוטו אבץ במהלך כיבוש העיר. אותו נאצי סיפר בתום המלחמה לידידיו של רוטשילד, שהאחרון הצליח לשרוד בזכות העובדה שנמלט לניו יורק בעת הכיבוש, בו בזמן שכל החברה הפריזאית הגבוהה, כולל ידידיו האישיים של רוטשילד, נהגו להמשיך ולבלות בנשפים שערך אותו שגריר גרמני בביתו של הברון. את הסיור עצמו סיימנו ליד פסלו של גנרל דה גול, שאליו כיוון קצין נאצי את רובהו ביום שחרור העיר, כשהוא חבוי מאחורי חלון בבית הראשון מימין הצופה על כיכר הקונקורד וצופה בשיירה של משחררי העיר. אותו נאצי לא ידע אז מיהו אותו גנרל דה גול, ונמנע מלירות בו. כך ניצל הגיבור הלאומי של צרפת מרצח במצעד הנצחון.
סיור בעקבות האמנות
סיור אחר מוקדש לרובע מונטמרטר (Village Montmartre), הלוא הוא רובע האמנים של פריז. נקודת היציאה לסיור זה היתה בתחנת המטרו Abbesses. רובע זה הוא אחד מהרובעים שנותרו כמעט זהים ליום בו נבנו, על כל הרחובות המתפתלים בו במעלה הדרך לכנסיית הסקרה-קאר (Sacre Coeur) הצופה מלמעלה על מרחבי פריז.
השכונה הציורית הזו היתה בגלגול הקודם כפר קטן. היא נותרה כמעט ללא שינוי, וניתן למצוא בה כרם ענבים ויקב עתיק, שמשמשים עד היום את תושביה. בכיכר המרכזית שבה, מתרכזים עד היום עשרות ציירים שיהיו מוכנים להנציח אתכם תמורת כמה עשרות אירו. אולם, מעניין הרבה יותר לעקוב אחר סיפורי המדריכה בעקבות האמנים מפורסמים שהתגוררו שם בעבר, כאוגוסט רנואר או טולוז לוטרק, שהיה בן למשפחה אמידה ששכרה עבורו, הבן הנכה שרצה להפוך לאמן ,דירה עם אמבטיה פרטית שהיתה נחשבת למצרך נדיר ביותר באותה תקופה. במרחק קצר ממנו, התגורר בדירה אותה שכר עבורו אחיו אוטו, הצייר וינסנט ואן גוך.
עד היום נמצא במונטמרטר משכן מגורים לאמנים דלפונים, חדרים ואטלייה, אותם נוהגת עיריית פריז להשכיר לאמנים מזדמנים. במבנה הזה, הקיים עד היום, התגוררו בתקופות שונות גאונים כמו פיקאסו מודליאני, חיים סוטין ורבים אחרים. אפילו הזמרת דלידה התגוררה במונטמרטר, ועל רקע פסלה נוהגים לא מעט תיירים להצטלם.
מי שרוצה לשחזר בערב את אווירת המקום מאותה תקופה, מוזמן לבקר בלילה בקברט Lapin Agile, הממוקם ב-Rue des Saulls 22 ולהצטרף בשירה לזמרים המקומיים. ואל דאגה, סביר שאת מרבית השירים תכירו מהביצועים שאומצו אצלנו לשאנסונים הצרפתיים. ואם ישאר לכם כוח, מומלץ לבקר גם בבית הקברות המפורסם של מונטמרטר, בו טמונים מפורסמים רבים, החל מהמלחין הקטור ברליוז וכלה בסופר אמיל זולה, שלחם בספרו "אני מאשים" עבור זיכויו של הקצין היהודי דרייפוס וקידם את שחרורו של הקצין היהודי מ"אי השדים", בו ישב שנים על לא עוול בכפיו.
סיור בעקבות משפחות האצולה
סיור מעניין נוסף מתחיל בתחנת המטרו St. Paul, וממשיך לאחד הרובעים העתיקים והמעניינים של פריז - Old Marais Quarter. ברובע זה השתמרו לא מעט בתים וארמונות עתיקים וגם חצרות מלכותיות, כמו זו שבה קיים המלך הנרי ה-2 תחרות אבירים רכובים על סוסים, במהלכה נהגו הלוחמים להפיל בעזרת הרמחים שבידיהם את יריביהם מעל הסוסים.
אלא שאותו מלך אומלל, שהיה נשוי לקתרין מדיצ'י (נצר למשפחת האצולה המפורסמת מפירנצה), יצא לקרב מול אביר צעיר בשם מונטגומרי, וזה השחיל את הרומח בדיוק רב לתוך עינו החשופה של המלך, ממש כפי שניבא שנים לפני כן האסטרולוג נוסטרדמוס לאשתו קתרין. פסל אבן של המלך הנרי השני שמת בייסורים, ניצב במרכז הכיכר. אלא שפסל זה הוא רק העתק לפסל הנחושת המקורי, שהותך בידי משתתפי המהפכה הצרפתית יחד עם שאר פסלי המלכים הצרפתים האחרים שהפכו להיות קני תותחים בשירות צבא הרפובליקה שקם בתום המהפכה. רק פסלו של הנרי הרביעי, שניצב בחצר אחרת ברובע, נותר בעינו. הישרדותו נעוצה בעובדה ששוחרי אמנות צרפתים, שכנעו את המהפכנים שלא מדובר בפסלו של מלך.
אותו הנרי, שהיה נשוי למלכה מכוערת למדי, בילה במהלך חייו עם לא מעט פילגשות ועשרות צאצאים נרשמו לזכותו, מהם רק שישה מאשתו החוקית. אותו מלך קצר קומה, הצטיין בריקודי החצר ובפיאות מסולסלות שהתנשאו מעל לראשו. הרובע עצמו התדרדר במשך הדורות, בפרט לאחר קיצו של ארמון ורסאי, אליו נדדו בני משפחות האצולה. עם הזמן עברו להתגורר בו יהודי פריז, ועד היום הוא נחשב לרובע היהודי של העיר שנחלק בין יהודים אשכנזים לספרדים. ההבדל בין העדות הוא לא רק בנוסחי התפילה, אלא גם במסעדות היהודיות שברובע שנחלקות לאוכל מזרחי כפלאפל ושווארמה, לבין מסעדות אשכנזיות המגישות תפריט על טהרת המטבח הפולני.
הרובע, שהפך להיות תיירותי למדי, משמש כיום כמקום משכנם של לא מעט בוטיקים יוקרתיים. ולא בכדי, שכן זהו אחד המקומות הבודדים בפריז בהם ניתן לסחור בכל ימי השבוע. גם לתקופת הכיבוש הנאצי יש ברובע לא מעט עדויות, החל מבית הכנסת שפוצץ בידי הגסטפו ועד לשלט רחוב המוקדש למנהל בית ספר מקומי שסירב להסגיר את תלמידיו היהודים ונשלח לאושוויץ.
סיורים רבים נוספים מוקדשים לרובע הלטיני ואף מתמקדים בחייו של הסופר האמריקני ארנסט האמינגוויי, שחזר להתגורר בפריז בשנות העשרים מתוקף תפקידו ככתב הצבאי של הצבא האמריקני. אחד מהסיפורים המוכרים אודות האמינגווי הוא שבתום מצעד השחרור, ב-24 לאוגוסט 1944, נסע יחד עם חבורת חיילים אמריקנים בג'יפ צבאי הישר אל הבר של מלון ריץ', שם הזמין מהברמן לא פחות מחמישים כוסות מרטיני, אותם שתה יחד עם חמשת חבריו החיילים לרגל הנצחון על הנאצים.
מידע נוסף על PARIS WALKS ניתן לקבל בכל משרד תיירות בפריז, דרך הטלפון: 33-0148092140 או באתר
