אולגה לנסקי: "אם בודקי הסמים מגיעים לכל תחרות שלי, סימן שמצפים ממני לשבור שיא"
בראיון ראשון מאז חזרתה מהשעיה, האצנית מספרת לאבינעם פורת על התקופה הקשה ("עשיתי טעות, אבל כל מה שקרה נתן לי כח"), ההתמודדות עם השיאים של אמה ("לא תהיה מאושרת ממנה אם אשבור אותם") והחשבון הפתוח עם השיא ב-100 מ'
לנסקי דווקא רואה את הצד החיובי בנוכחות צוות הבדיקה: "אם בודקי הסמים מגיעים לכל תחרות שלי, סימן שמצפים שאשבור שיא, אחרת לא היו מזמינים אותם. כנראה שמי שמזמין, מאמין ביכולות שלי".
פרשת אי-ההתייצבות לבדיקה של לנסקי בבוקר ההוא באפריל 2014, אחרי שיפור השיא המיתולוגי ב-100 מ', 11.45 השייך לאסתר רוט-שחמורוב ונקבע באולימפיאדת מינכן 1972 הפך לאחת הפרשות המדוברות בספורט הישראלי. אולגה תירצה אז את נסיעתה הבהולה לאוקראינה עם אמה המאמנת, אירינה, במצב רפואי קשה של סבתה.
לאחר השימוע שנערך לה עם שובה, היא טענה שחרדה לשלום סבתה ולא הקדישה מחשבה להיבט האחר, אבל בית הדין של היחידה למניעת סימום בוועד האולימפי,
דן אותה להשעיה עד סוף 2014. התשובה לשאלה האם השתמשה בחומרים אסורים או לא השתמשה, לא תיוודע לעולם. אולגה טענה בנחישות שלא לקחה שום תוסף אסור, אחרים חשבו אחרת.
בכל מקרה, העונה הזו, עם תום ההשעיה, היא מבחן האמת שלה. בראיון ל-ynet ספורט, הראשון מאז שובה מריצוי עונשה, מספרת לנסקי על תחושתה שהשיא יישבר השנה. אגב, למרות שלילת השיא הלאומי ממנה, אושרה תוצאתה כשיא הבינלאומי של ישראל (ההישג הטוב ביותר שנקבע נקבע על אדמת הארץ) וכשיא אישי, שכן לשיאים הללו אין צורך בבדיקת סמים.
לנסקי מתעקשת שלא להרחיב על השנה המתסכלת ביותר בחייה, אשתקד. "עברתי תקופה קשה, אבל היא כבר מאחורי. אני מוכנה לדבר רק על העתיד, ואם תרצה על מה שנובע מאותה שנה", היא אומרת.
את שאר הפרטים אנחנו יודעים מסיפורי אמה: "היא חלתה באוקראינה כתוצאה מהדיווחים שקיבלה מהארץ כאילו ברחה כדי להתחמק מבדיקת סמים. היא אושפזה בבית חולים, שהתה שם כמה ימים והפסיקה לאכול".
בדיעבד אומרת אולגה: "הבנתי שעשיתי טעות כאשר לא התייצבתי לבדיקה. זה לא נעשה כדי להתחמק אלא מכיוון שרצינו לראות את סבתא כמה שיותר מהר. אחרי כל ההמולה ופסק הדין החלטתי להשאיר מאחור את הפרשה ולהכין את עצמי לקראת העתיד. לשנת החזרה".
איך השפיעו הפרשה והעונש, על ההכנות לעונה הזו?
"כל מה שקרה, דווקא נתן לי כוח ונחישות. החלטתי שזה רק יחזק אותי ואהיה הרבה יותר טובה. לא רציתי לאכזב את כל אלו שתמכו בי ובמיוחד אמא, החבר שלי אולג וגם הרבה אחרים. אני חושבת שכבר עכשיו רואים שאני יותר חזקה".
הסימנים הראשונים הגיעו כבר בתקופת החורף. אולגה רצה 60 מ' ב-7.48 ש'. שיא חדש, ומיד אחר-כך עברה בדיקת סמים. התוצאות הראו שהיא נקייה מהשפעות תכשירים אסורים. היא שמרה על כושרה גם באליפות אירופה באולמות בפראג כשקבעה 7.51. "עם כל הכבוד לתוצאה, 60 מ' היא לא הריצה המתאימה לאופי ולמבנה שלי. זו הייתה הכנה טובה, אבל לא יותר".
ערב תחילת עונת הקיץ, נסעה עם אמה למחנה אימונים אינטנסיבי ברוסיה, בסמוך לעיר קרסנודאר. כשחזרה, זינקה בשבת שעברה בהדר-יוסף לריצת 200 מ' במסגרת ליגת המועדונים. למרות שהייתה זו התחרות הראשונה בעונת הקיץ, הציבה שיא אישי מצוין, 23.52 ש', התוצאה השנייה בכל-הזמנים. רק אמה אירינה רצה מהר יותר לפני 13 שנים, 23.15 ש'. "האמת שלא חשבתי לקבוע שיא אישי כבר בהתחלה. אני עדיין נמצאת במצב של עומס אחרי המחנה ברוסיה. ציפיתי להתקרב לשיא האישי הקודם שלי, 23.60, אבל זה מה שיצא".
תשבור את השיא בתחרות של אברבוך?
אולגה, אמך משוכנעת שריצת ה-200, מ' היא זו שבה יש לך סיכוי יותר טוב להגיע לאולימפיאדה. (הקריטריון: 23.20 שניות), גם את סבורה כך?
"אני חושבת אחרת מאשר אמי. לדעתי, אני יותר בנויה לקבוע 11.31 ב-100 מ' (הקריטריון האולימפי, א.פ). אנסה להשיג אותו בשני המרחקים".
בשבת, עלית מהמקום הרביעי בכל הזמנים למקום השני ב-200 מ', תוך שעברת את אסתר רוט-שחמורוב ואורית קולדוני. הנה, ישנה ריצה שבה את כבר נמצאת בדירוג לפני אסתר.
"קודם כל, זו לא פעם ראשונה שעברתי את אסתר, כי השיא הקודם שלי ב-200 מ' היה שיפור לשיא עד גיל 22 שהיה שייך לאסתר. זו לא תחרות ביני לאסתר שהייתה רצה
גדולה, אלא רצון להשיג שיא. אסתר אמרה באחת הכתבות ש'שיאים נקבעו כדי לשבור אותם אותם'. אני חושבת שכדי שהאתלטיקה שלנו תתקדם, אני צריכה לשבור את השיאים".
מתי את מתכוונת לנסות לשבור את השיא ב-100?
"יש לי שתי תחרויות החודש בארץ, והחלטתי שאחת מהן. הראשונה, במסגרת ליגת המועדונים בשבת הבאה תוקדש להכנה ולכניסה לכושר המתאים. השנייה שבה ארוץ מתוך כוונה להשיג את השיא תהיה ב-23 בחודש, במסגרת התחרות 'ישראל ג'אמפ' שמארגן אלכס אברבוך בהדר-יוסף. הוא הבטיח לי בונוס גדול אם אשבור את השיא וזו תהיה המטרה שלי. זו אמורה להיות תחרות מעניינת, ואני מבינה שריצת ה-100 מ' צריכה להיות המוקד".
ב-100 מ', אם לא לוקחים בחשבון את ה-11.42 בתחרות המפורסמת, את מדורגת שניה (11.55) אחרי אסתר ובתוצאה טובה יותר מזו של אמך בארץ, 11.59. ב-200 מ' את שנייה אחרי אמך. איך ההרגשה לנסות לשבור שיא של אמא?
"דבר ראשון, השיאים של אמא בריצות המשוכות ל-100 מ' (12.80) ו-400 (56.09) יחזיקו מעמד הרבה מאוד זמן. אמא יודעת שפעם ישברו את השיא שלה ב-200 מ', ומכיוון שכך לא תהיה מאושרת ממנה אם הבת שלה תהיה זו שתעשה זאת. אם דיאנה וייסמן, עוד חניכה שלה במכבי ראשל"צ (אלופת הארץ המכהנת ב-100 מ' ו-200 מ', א.פ.) תעשה את זה, זה גם יעשה אותה מאושרת".
כמה תקדימים יצר השילוב בין האמא-המאמנת אירינה לבת הספרינטרית אולגה. בראשון, האמא והבת רצו באותה רביעיית שליחות של נבחרת ישראל ומכבי ראשל"צ במשך מספר שנים. הסיפור הזה, אגב, פורסם בהרחבה באתר התאחדות האתלטיקה הבינלאומית. התקדים השני (לפחות בארץ) הוא הניסיונות של אולגה לשבור את שיאיה של אמה. השאיפה היא לתקדים שלישי שטרם הושג, ויכול להיות הדובדבן שבקצפת. אולגה: "אני רוצה להיות הראשונה בארץ שמשתתפת במשחקים האולימפיים אחרי אמה. אמא שלי התחרתה באתונה 2004, אני רוצה להאמין שגם אני אגיע".
אמך הגיעה לאולימפיאדה בתקופה שהייתה פצועה, לא ויתרה והשיגה תוצאה חלשה ב-100 משוכות, 13.76 שגררה ביקורת בתקשורת.
" מי שמשיג את המינימום הקשה כל-כך, לא יוותר על ההשתתפות. כמה פעמים אפשר להגיע לאולימפיאדה? לא הרבה. אמא השתתפה באולימפיאדה וזה מה שהכי חשוב".
לפנייה לכתב/ת 
