בין קווי האויב / "הכל מקצועי"
אחרי ההפסד של ריאל מדריד ליובנטוס אנצ'לוטי דיבר רק על דבר אחד: השטח בין הקווים. גם מוריניו וגווארדיולה מייחסים לאזור הזה חשיבות עצומה. מהו אותו שטח, מהם הקווים, למה ריאל נכנעה במשחק הראשון, ומהם השינויים שהיא מתכננת לגומלין? אורי קופר עושה סדר
מאמן בליגת האלופות מדבר הרבה אחרי משחקים. הוא חייב. אנחנו רואים שתיים-שלוש שאלות מול המיקרופון של אופ"א, אולי כמה דקות ממסיבת עיתונאים, אבל המציאות היא שהמאמן מחויב לעבור בלא מעט עמדות ראיונות. ברוב המקרים המאמן משעמם, חוזר על אותה מנטרה בכל שיחה, וכך היה גם עם קרלו אנצ'לוטי אחרי הפסד ריאל מדריד ליובנטוס בשבוע שעבר.
הנה כמה משפטים שאמר אנצ’לוטי, למראיינים שונים ובנושאים שונים.
על החלק הראשון של המשחק: "התחלנו רע כי נתנו ליובנטוס שטח בין הקווים".
על השינוי הטקטי שעשה: "הפסקנו ללחוץ את פירלו כדי למנוע מקרלוס טבס שטח בין הקווים".
על המשחק הנהדר של טבס: "הוא עשה עבודה מצוינת בשטח בין הקווים".
על החלפת המערך של יובנטוס במהלך המשחק: "זה הקשה עלינו למצוא שטח בין הקווים".
אפשר להניח ששמתם לב למוטיב החוזר - קווים מסוימים והשטח ביניהם. כל ניסיון ניתוח של המשחק ביום שאחרי נגע בעניין הזה. כולם קבעו שאותו נושא נתן ליובנטוס יתרון ואת הניצחון. אבל לפני שניגע במה זה אומר, מדוע זה קרה, ואיך ריאל צריכה להתכונן לגומלין מחרתיים בחצי גמר הצ'מפיונס כדי למנוע מהדבר לחזור, חובה קודם להסביר את הביטוי ואת החשיבות העצומה שלו בכדורגל המודרני.
בין ההגנה לקישור
לכל קבוצת כדורגל יש קו הגנה. קו אמיתי, כזה שאפשר לצייר אותו. כשהקבוצה אינה עם הכדור, שחקני ההגנה (בדרך כלל ארבעה) מסתדרים פלוס-מינוס באותו קו רוחב. כך הם נשארים קרוב יחסית זה לזה וגם יכולים לצאת למלכודת נבדל. זה קו אחד. לפניהם נמצא קו הקישור. הוא לא תמיד סימטרי, כי היום לכל קשר יש תפקיד אחר במגרש, אבל בגדול גם אותו נהוג להגדיר כקו. האזור בין שני הקווים האלה הוא מה שאנצ'לוטי דיבר עליו. זהו האזור שנחשב לחשוב ביותר בכדורגל של היום.
למה האזור הזה כה חשוב? כי שחקן התקפה שמצליח למצוא שטח פתוח בין הקווים, להיכנס אליו ולקבל בו את הכדור, נמצא בעמדה מצוינת. במיקום הזה שחקני הקישור כבר נמצאים מאחוריו ויש לו זמן רב יחסית להחליט מה הוא עושה: לבעוט מרחוק, לכדרר לכיוון הבלם או לחפש מסירה לשחקן אחר. עם השנים, בעיקר בעקבות ייחודיות הקשר האחורי שמשחק בין הקישור להגנה, דבר שלא היה בעבר, האפשרות להגיע לשטח הזה הצטמצמה, ולכן החשיבות שלו רק עלתה.
"עבורי, השטח בין הקווים הוא הדבר החשוב ביותר במשחק", אמר לא מזמן ז'וזה מוריניו. פפ גווארדיולה המציא את תפקיד החלוץ המדומה ללאו מסי כדי שהארגנטינאי יוכל לרדת לאחור ולקבל כדור בין הקווים, שם הוא הכי מסוכן. כשמנתחים היום את היכולת של שחקן התקפה במשחק מסוים כמעט תמיד מדברים על ההצלחה או הכישלון שלו למצוא שטח בין הקווים, שטח שמושג באמצעות תנועה נכונה ללא כדור.
במשחק בין יובה לריאל, בעיקר בשליש הראשון של המשחק, האיטלקים הצליחו לנצל את השטח הפנוי שוב ושוב. כבר בדקה השלישית טבס נע לשטח מאחורי טוני קרוס וקיבל מסירה טובה שסידרה מצב. בשער הראשון קרוס הלך לסגור את קלאודיו מרקיזיו, רפאל וראן נשאר תקוע במקומו, וכך נוצר לטבס שוב שטח פנוי בין הקווים. משם הארגנטינאי הלך לשער ואלברו מוראטה כבש מהריבאונד.
בין פירלו לטבס
טבס נחשב לאחד השחקנים הטובים ביותר בעולם בניצול השטח הזה. חלק גדול מ-29 השערים שלו העונה הגיעו באמצעות תנועה נכונה. ובכלל, עבור רבים יובה של השנים האחרונות היא האורים והתומים של משחק בין הקווים. יש פרקים שלמים בספרי טקטיקה על הפעולות המורכבות של יובה, שמטרתן הסופית היא שחרור שחקן בעמדה הזו.
ועדיין, איך יכול להיות שריאל מדריד, אחת הקבוצות הגדולות בעולם, נכנעה בצורה כה בולטת בקרב על השטח הזה? יש לכך שלוש סיבות.
1. הלחץ על פירלו. הרבה קבוצות הצליחו לנטרל את אנדראה פירלו במשחקים גדולים באמצעות לחץ עליו, שמנע ממנו לקבל את הכדור בחופשיות. גם במשחק הזה ריאל ניסתה את אותו הדבר. גארת' בייל, בעיקר, היה אחראי ללחץ הזה (עוד סיבה לכך שלא היה בכלל במשחק מבחינה התקפית), אבל גם קרוס יצא הרבה קדימה. היציאה קדימה של שחקני ריאל השאירה שטח רחב יותר לפני ההגנה.
2. ההצבה של סרחיו ראמוס במרכז הקישור. אין ספק שההיעדרות של לוקה מודריץ' כואבת לריאל. מול אתלטיקו מדריד ההצבה של ראמוס בקישור עבדה טוב, אבל נגד יובה הוא שיחק מבולבל מאוד בעמדה הזרה לו. קבלת ההחלטות הייתה רעה והמסירות הלא מדויקות הזמינו פעמים רבות, כתוצאה מחטיפה, כדורים ארוכים לשטח המסוכן. בנוסף, המיקום של ראמוס לא היה טוב ופעמים רבות המרווח בינו לבין ההגנה היה גדול מדי.
3. המערך. בעקבות ההיעדרות של קרים בנזמה ריאל שיחקה 4-4-2 בלי חלוץ אמיתי. במערך הזה תמיד יש יותר סכנה לשטח פנוי בין הקווים כיוון שאין קשר אחורי אמיתי שמשחק לפני ההגנה.
בכל אחת משלוש ההחלטות האלה יש היגיון, אבל השילוב של כולן יחד יצר לריאל בעיה. טבס וארטורו וידאל, ששיחק כקשר התקפי, מצאו שוב ושוב את השטח הפנוי והיה להם זמן להסתובב לכיוון השער וליצור מצב מסוכן.
בין טורינו למדריד
ההיסטוריה מראה שכאשר שתי קבוצות שוות נפגשות והביתית מנצחת 1:2 במשחק הראשון, הסיכוי של מארחת הגומלין לעלות שלב הוא 44 אחוזים. ריאל קבוצה טובה יותר, אז יש להניח שגם הסיכוי גבוה יותר.
בכל מקרה, מניתוח הדרך שבה המשחק הראשון התפתח ריאל יכולה להיות, יחסית, מרוצה מהתוצאה. היא יצאה מהמשחק בנזק מזערי למרות שהפסידה בענק באחד הפרמטרים הכי חשובים בכדורגל - אותו משחק בין הקווים.
עכשיו, בטח אחרי שדיבר בעצמו כל כך הרבה על בעיות הקבוצה שלו בתחום הזה, כולם מחכים לראות אילו שינויים אנצ'לוטי יעשה. ואפשר להיות בטוחים שהוא יעשה. ריאל לא תלחץ את פירלו בהתחלה כדי לא לחשוף עצמה מאחור, יש להניח שמערך הקבוצה, שהיה כאמור בעייתי במשחק הראשון, ישתנה כשבנזמה יחזור מפציעה וייכנס לעמדת החלוץ. גם מאוד הגיוני שראמוס לא ישחק שוב בקישור, ושקרוס יתפוס עמדה אחורית כשלפניו איסקו וחאמס רודריגס, וכך יצומצם הרווח בינו לבין ההגנה.
בנוסף, ברור לכולם שריאל תהיה התקפית יותר במשחק הקרוב - היא הרי חייבת לכבוש. אבל גם משחק התקפה איכותי של ריאל עלול לא לעזור לה אם היא שוב תאפשר ליובנטוס לחדור אל בין קווי האויב.
להמשך דיון על חצי גמר ליגת האלופות בקרו:
לעמוד הפייסבוק של "הכל מקצועי" / אורי קופר
לחשבון הטוויטר של אורי קופר
לפנייה לכתב/ת 
