ירושלים מסביב לעולם
יום ירושלים הוא אמנם חג לאומי בישראל, אבל גם ברחבי העולם עיר הקודש מהווה מושא להערצה וישנן לא מעט מדינות בהן ניתן למצוא ישובים הקרויים על שמה של העיר. אז אם במקרה אתם בניו יורק - אל תשכחו לבקר בעיירה ירושלים שבמחוז ייטס, אם אתם מטיילים בניו זילנד, אתם מוזמנים להגיע לכפר ירושלים ששוכן על שפת נהר וואנגאנוי ואפילו באתיופיה תחכה לכם ירושלים בגרסה מעט שונה
אפשר לאהוב אותה, אפשר שלא, אבל על דבר אחד אין ויכוח - ירושלים היא אחת מהערים המדוברות ביותר על פני הגלובוס. עיר הקודש, שמאחוריה היסטוריה של יותר מ-4,000 שנה, צופנת בחובה אתרים היסטוריים וקדושים, החל מתקופת האבות, דרך ימי בית המקדש, עבור בימי הביזנטים, הצלבנים, הטורקים ועד היום. כמו גם, היא העיר היחידה בעולם המשמשת גאולה לשלוש הדתות המונותאיסטיות - היהדות, הנצרות והאיסלאם.
ועם כזאת היסטוריה, אין זה פלא שמדינות רבות נושאות עיניהן אליה והיא מהווה מוקד משיכה לתיירים מכל רחבי העולם. אבל יש כאלה שאינם מסתפקים רק במראה עיניים, ובוחרים לגור בירושלים. ולא, אנחנו לא מתכוונים לעיר הבירה, אלא לישובים בעולם שנקראים על שמה של עיר הקודש.
לרגל יום ירושלים, הנחגג בישראל כחג לאומי לציון איחוד העיר ירושלים תחת ריבונות ישראלית לאחר מלחמת ששת הימים, אספנו רשימה של חמש מדינות שמתהדרות בישובים הקרויים ירושלים. מעיירה במחוז ייטס שבניו יורק, דרך כפר נידח שבמחוז מונרו שבאוהיו, עבור בכפר דייגים לשעבר בניו זילנד ועד עיר מלאת היסטוריה באתיופיה.
ניו יורק, ארה"ב
אם חשבתם שאנחנו מעתיקים הכל מהאמריקאים, אז הנה לכם הוכחה לכך שגם האחות הגדולה לא תמיד מקורית. ארצות הברית מתפארת בלא מעט ישובים הנושאים את שמה של עיר הקודש, וישנם מספר לא קטן (הכל יחסי, כמובן) של תושבים שבסעיף של מקום המגורים בתעודת הזהות שלהם כתוב: Jerusalem. על כך יכולים להעיד כ-4,500 התושבים המתגוררים בעיירה Jerusalem, ששוכנת במחוז ייטס שבמדינת ניו יורק, על גבולו הדרומי של המחוז לחוף אגם קאוקה.
ואם במקרה תהיתם האם מדובר בצירוף מקרים מעניין, אז התשובה היא...כמובן, שלא. העיירה, שנוסדה בשנת 1789, נקראה על שם הבירה המלכותית וממשיכה להיקרא כך עד היום. אבל בשונה מירושלים האמיתית שמתפארת באתרים היסטוריים וקדושים, ירושלים הניו יורקית אינה אטרקטיבית במיוחד ומלבד העובדה שהיא נמצאת במרחק יריקה מהעיר ניו יורק, האטרקציה המרכזית בה מגולמת בדמותו של הפארק הלאומי שבאגם קאוקה.
אוהיו, ארה"ב
ומירושלים של ניו יורק לירושלים של אוהיו. מדובר בכפר קטן השוכן במחוז מונרו שבמדינת אוהיו, שמתיישביו הראשונים היו פרוטסטנטים צאצאי מהגרים מאירופה שדגלו בעבודת כפיים, מינוס העבדות. למעשה, האזור כולו מהווה חבל ארץ חקלאי, לצד היותו חלק מ"חגורת התנך" האמריקנית המאופיינת באוכלוסייה דתית של בני זרמים פרוטסטנטים עם זיקה חזקה מאוד לתנ"ך.
ואגב, אם תהיתם, תושבי הכפר Jerusalem יכולים לגמרי להרגיש בנוח עם השם של הכפר הקטן בו הם מתגוררים, שכן ממש מעבר לנהר אוהיו, בצפון מערב וירג'יניה, נמצא הכפר בית לחם. מזרח תיכון קטן באמריקה.
ניו זילנד
אפילו במדינה הכה מרוחקת הזו, ניתן למצוא ישוב קטן הקרוי על שמה של עיר הקודש. הישוב, שהיה בעבר כפר דייגים קטן, שוכן על שפת נהר וואנגאנוי ודרך הגישה אליו היא באמצעות שביל צר למדי.
ירושלים הניו זילנדי, שנקרא בשפה המאורית הירוהרמה, הוקם בשנת 1970 על ידי משורר מקומי בשם ג'ימס באקסטר. השם ירושלים ניתן לו בשל חלום שחלם אותו באקסטר ובו הופיע מישהו וקרא לו לעבור לירושלים. אולם, העיר הנחשקת היתה מעט רחוקה עבורו, והוא החליט לקחת איתו ספר תנ"ך ולהעתיק את מקום מגוריו לישוב המאורי קטן שנמצא באי הצפוני של ניו זילנד. רבים ממעריציו עברו אף הם להתגורר בירושלים הקטנה, ובמקום נוצרה קהילה המשלבת את המסורת המאורית לצד האמונה הקתולית.
סופו של המשורר הנערץ היה טרגי למדי, ובשנת 1972 התמוטט ברחוב באוקלנד כתוצאה מקריש דם ונפטר, כשהוא בן 45 בלבד. הוא נקבר מול ביתו בירושלים, בטקס הלוויה מכובד בסגנון מאורי-קתולי.
טוסקנה, איטליה
ירושלים בגרסה האיטלקית היא לא פחות מאשר עיירה ציורית קטנה השוכנת בנפת גרוסטו שבמחוז טוסקנה, בגבול הדרומי של המחוז. העיירה, ששמה האיטלקי והמוכר יותר הוא פיטיגליאנו (Pitigliano) היתה מאוכלסת עוד מהתקופה האטרוסקית וניתן למצוא בה עד היום שרידים אטרוסקיים שונים, כמו גם קברים אטרוסקיים.
בדומה לירושלים שלנו, גם ירושלים האיטלקית ניצבת על הגובה; היא בנויה על מצוקי טופה נישאים, ונשקפים ממנים נופים מדהים של האזור כולו. הנוף הייחודי של ימי הביניים והעובדה שבעבר התגוררה במקום קהילה יהודית גדולה, העניקו לעיירה היפהפייה את הכינוי"ירושלים הקטנה", או כפי שהאיטלקים מכנים אותה - La Piccola Gerusalemme.
אמהרה, אתיופיה
בשנת 1,187 כבש צאלח א־דין, המנהיג המוסלמי שייסד את השושלת האיובית במצרים ובסוריה, את ירושלים הצלבנית. הידיעה על כך התפשטה בעולם הנוצרי, והגיעה גם לאתיופיה. שם, הבינו כי קשה יהיה להמשיך ולשמר את הקשרים עם הקהילה האתיופית הקטנה בכנסיית הקבר בירושלים, ויש צורך למצוא תחליף לעיר הקודש. באותה תקופה הופיעה שושלת מלוכה חדשה, משפחת זאגווה. המשפחה, שעמלה רבות על פיתוח מעמד הכנסייה ועל הקשר עם הקופטים, הקימה מרכז דתי חדש בהרים, בעיר רואה.
המסורת גורסת כי חציבת הכנסיות בסלע נעשתה ביוזמתו של המלך לליבלה, אחד השליטים האחרונים משושלת זאגווה, שמלך בסוף המאה ה־12. לאוזני המלך הגיעו נבואות לפיהן עתיד לליבלה לרשת את כסא המלך, ובתגובה הוא ניסה להרעילו. הניסיון אינו צלח, והנער נמלט ונלקח בידי מלאכים לירושלים. לאחר זמן מה הופיע ישו בחלומו, והורה לו לחזור לרואה ולבנות בה עיר של כנסיות. לליבלה חזר לאתיופיה, הוכתר למלך והחל לעבוד במרץ על המשימה.
מלאכת הבנייה היתה קשה למדי, והאגדה מספרת כי המלאכים עזרו לבנאים במהלך היום והמשיכו את העבודה בלילה. במשך עשרים שנה עמלו המלך לליבלה, הבנאים והמלאכים על בניית שתים־עשרה כנסיות מגוש סלע אחד. לימים נקראה העיר רואה, הממוקמת במדינת אמהרה שבצפון-מרכז של אתיופיה, על שמו של המלך - לליבלה.
במהלך השנים זכתה לליבלה, שבשל קדושתה הפכה למרכז עליה לרגל, לכינוי"פטרה של אפריקה", בזכות הכנסיות החצונות בסלע הגעשי שנבנו בה. 11 מתוכן הוכרזו כאתר מורשת עולמית בשנת 1978. העיר מוכרת גם בכינוי "ירושלים החדשה", בזכות אתריה הדתיים הנושאים שמות רבים של אתרים בירושלים. כך למשל, שמות של כנסיות רבות לקוחים מארץ הקודש, כמו גם שמו של נחל ירדן הזורם דרכה וההר הסמוך לה המכונה "דברה זיית" (הר הזיתים).
