נטלי פורטמן בקאן: עושה כבוד לישראל
נטלי פורטמן כובשת את המסך בבכורת הבימוי שלה עם העיבוד הקולנועי ל"סיפור על אהבה וחושך", שעלה בפסטיבל קאן. הסרט, נאמן לספרו של עמוס עוז, מפגין ציונות ואהבת ישראל, ואולי מסביר לעולם משהו על שורשינו כאן
אלא שזהו בדיוק העניין. "סיפור על אהבה וחושך" הוא בו בזמן שיר הלל, וגם קינה, על הציונות של פעם - לא של ישראל של היום הבטוחה בעצמה, הגאוותנית עם סיבובי הדאווין שלה בזירה הבינלאומית. בספרו של עוז, וגם בסרטה של פורטמן, ישראל שבדרך היא יישות מורכבת ושברירית ומלאת השראה וגבורה. זוהי הגשמה של חלום לאומי בלתי נתפס, ומקור לתקווה לאלו שאיבדו אותה באירופה. אלא שהחלום הזה דורש הקרבה אדירה מהחולמים אותו. הקרבה בגוף וגם בנפש שנשכחה מאיתנו הישראלים כיום. עצוב שאנחנו זקוקים לפורטמן כדי שתזכיר לנו אותה.
התזכורת הזו מובאת למסך על ידי פורטמן השאפתנית שעיבודו של "סיפור על אהבה וחושך" היה בגדר משאת נפש שלה. מלבד היות הסרט בכורת הבימוי שלה, זהו גם הפרויקט הראשון של חברת ההפקה שהקימה הנדסום צ'ארלי. ואכן, הסרט כולו מלא באהבה וחמלה לישראל ולישראלים, ובעיקר לאחד מהם - עמוס עוז. הוא נוכח בסרט בילדותו (בגילומו של אמיר טסלר) ובזקנתו (אלכס פלג) והטקסטים שלו מדוברים לאורך כל הסרט מפי הדמויות או בקולו של מוני מושונוב.
עוז הילד הוא גיבורו של הסרט, אולם זוהי אמו פאניה קלאוזנר - או יותר נכון פורטמן שמגלמת אותה - אשר ממלאת את המסך. מלבד היותה יפה, אלגנטית, כריזמטית ולעיתים אף מהפנטת בהופעתה, זוהי השפה שבפיה אשר סוחפת את דוברי העברית שבקהל, וככל הנראה מפתיעה את אלו שאינם מצויים בה. ללא מבטא, היא מדברת עברית בשטף ובהגייה מדויקת - לעיתים יותר מדי מדויקת.
הצפייה ב"סיפור על אהבה בחושך" על המסך הגדול מזכירה נשכחות מימים עברו - עיבודי "חירבת חיזעה" או "מר מאני" של רם לוי עבור הערוץ הראשון, או הסדרה "לשון המראות" המבוססת על מחקריו של גרשון שקד. יש בסרטה של פורטמן את אותו הקצב, הלשון הגבוהה, והאווירתיות של הפקות הטלוויזיה הללו. למרות שהיא נוסכת בסרט חזון וויז'ואלי ראוי ולא קלישאתי, ועל אף עבודת השחזור התקופתי המרשימה של מעצב ההפקה ערד שאואט, משהו בסרט סובב סביב עצמו, סביב המלים. תוצאה של נאמנות היתר של פורטמן לטקסט המקורי - שאינו מקבל חיים חדשים על המסך במקרה זה.
ולמרות כל זאת, יש בסרט קסם, כמו גם בבמאית והכוכבת שלו. ועל כן הוא מעניין כל כך, את העולם הרחב אף יותר מצופיו הישראלים. מי מבין הצופים בקאן שהצליח להתחבר לאותה ישראליות שורשית שפועמת מכל סצנה בסרט, בוודאי קצת מגלה חמלה והבנה לנסיבות קיומנו כאן. קצת פחות להתנהלות שלנו כמדינה בימים אלה. ניכר כי פורטמן ערה לניואנסים הללו, ו"סיפור על אהבה וחושך" חושף גם ניואנסים לגביה, איך שהיא הפכה לנו משחקנית לבמאית, מנערה לאישה בוגרת ואימהית, ולפני הכל במקרה זה: מכוכבת הוליוודית נוצצת לישראלית אמיתית.
