קליבלנד קאבלירס עדיין לא עשתה כלום
ההישג של דייויד בלאט נדיר וחסר תקדים מבחינה מקצועית נטו. אבל עם לברון ג'יימס בסגל, הקבוצה שלו כרגע רק עומדת בציפיות, לא יותר. שרון דוידוביץ' על גמר המזרח מול אטלנטה, שאמור לקבוע האם העונה של הקאבס היא הצלחה או אכזבה
רגע לפני גמר המזרח ב-NBA, יש לחלק לשניים את העונה הנוכחית של קליבלנד. החלק של דייויד בלאט והחלק של הקאבלירס.
ההשתתפות של דייויד מלך ישראל במעמד הזה היא בלתי נתפסת. הרי רק לפני שנה הוא היה מול נס ציונה וטל דן, והופ - הלילה (בין רביעי לחמישי) הוא בפריים טיים מחוף לחוף מול כל העולם. עם כל הקשיים של העונה זה הישג מדהים, סנסציוני, ספקטקולארי, אקסטרווגנטי ו...בעצם, כבר קראתם אלפי (סליחה, עשרות אלפי) שבחים על נציגנו בניכר בשבוע האחרון.
דייויד בלאט ולברון ג'יימס. הגב-גבר שלנו(צילום: AP)
אתם מוזמנים לעשות לזה לייק, שתפו, פייסבקו, צייצו, שימו פתק בפיה של יונת דואר ושלחו לחברים שלכם - הכל הולך והכל יהיה מפרגן וצודק לגבי הגב-גבר שלנו. באמת, בלי ציניות. מדובר בהישג.
אבל יש גם את החלק השני, החלק של קליבלנד. והיא, עם כל הצער שבדבר, עדיין לא עשתה יותר מדי. נכון, היו מהמורות, פציעות ורעשי רקע בלתי פוסקים, אך כשמצרפים לאחד הרכזים הטובים בעולם (קיירי ארווינג) את אחד השחקנים הטובים בהיסטוריה, מחברים להם אולסטאר מוכח (קווין לאב, שבינתיים נפצע), מתבלים את החבילה בשניים מהריבאונדרים הטובים בליגה (טימופיי מוזגוב, טריסטאן תומפסון) ועוד קלע שלשות נפלא (ג'יי אר סמית') - גמר אזורי לא באמת מספק. ודאי לא בצד המזרחי הכל כך חלש.
ארווינג, ג'יימס ותומפסון. קליבלנד פוגשת לראשונה קבוצה טובה ממנה(צילום: רויטרס)
ב-NBA יש לך שתי אופציות בלבד: לבנות לעתיד, או לבנות להווה. כשהלייקרס צירפו את קארל מאלון וגארי פייטון הוותיקים ב-2004, הם רצו אליפות. כשקווין גארנט וריי אלן הגיעו לבוסטון ב-2007 הם חלמו גמר, לפחות. ב-2011 לברון-בוש-ווייד במיאמי גרמו להפסד בגמר להיראות ככישלון. קליבלנד 2015 נמצאת פחות או יותר על אותו סקאלה של מחשבה. כאן ועכשיו, ואם לא - אז כאן ובעונה הבאה. לא יותר.
המוטל עליה
לכן, את מה שעשתה עד כה קליבלנד ניתן להכתיר בתור "המוטל עליה", לא יותר. זו גם משימה קשה, אך לא באמת מספקת. כעת, היא פוגשת לראשונה בפלייאוף קבוצה עדיפה עליה. קבוצה מגובשת ושלמה, עם עומק ואינטליגנציית משחק גבוהה. אין בה סופרסטארים, אך העומק והפריסה הרחבה עומדים לגרום לבלאט ללא מעט בעיות.
אל הורפורד. כאב ראש חדש לבלאט(צילום: AP)
בסדרה מול שיקגו, האקס פקטור הופיע בצורת ההגנה בצבע של תומפסון ומוזגוב. הפעם זה אמור להיות שונה, אפילו פגיע. לעומת ג'ואקים נואה וטאג' גיבסון מהבולס, אל הורפורד ופול מילסאפ, שני גבוהים איכותיים וחכמים בצורה בלתי רגילה, קולעים היטב מחצי מרחק ויאלצו את שני השומרים של דייויד לצאת מהצבע ובכך לאפשר חדירות קלות יותר של ג'ף טיג ודמארה קארול. המאמן יצטרך להחליט מהר מאוד האם הוא מהמר על חילופים בחסימות ומאפשר אולי זריקות חופשיות של הגבוהים, או שמא מאמין בעזרה הקבוצתית מתחת לטבעת.
בכל מקרה, זו עומדת להיות סדרה בלתי צפויה ואפילו בתולית מבחינה ספורטיבית. קחו את כל שמונת השחקנים הבכירים בכל קבוצה, קחו את המאמנים (מייק בודנהולזר היה עוזר מאמן שנים רבות של פופוביץ') ולא תקבלו אפילו שחקן אחד שרשם אפילו משחק בודד בגמר אזורי.
לברון ג'יימס. נראה לכם שיסתפק בגמר המזרח?!(צילום: רויטרס)
למעט אחד. ה-אחד. לברון ג'יימס. והרי זה אותו לברון ג'יימס הצעיר שב-2007 הגיע עם אותה קליבלנד לגמר ה-NBA, כשהכוכבים הכי גדולים לידו בקבוצה הם לארי יוז וזידרונאס אילגאוסקאס (!!!). אז עכשיו, כשהוא שחקן טוב ומנוסה יותר, עם סגל מוכשר יותר וגם מאמן טוב יותר - מדוע נראה לכם שהפעם, בשנות השיא בקריירה שלו, הוא יסתפק בגמר מזרח?! גם הוא יודע שזה עדיין לא הישג.
מסכימים? בואו לדבר על זה בטוויטר של שרון דוידוביץ' , או בעמוד הפייסבוק .
לפנייה לכתב/ת 
דייויד בלאט וג'יי אר סמית'
צילום: רויטרס
מומלצים
