מי רצח את רבין? תשאלו את המועמד למנכ"ל

באחד המערכונים המטלטלים של החמישיה הקאמרית יושב רמי הויברגר בחדר קטן ואפלולי דמוי תא מעצר כשכיפה לראשו וחיוך רחב על שפתיו ומדמה את דמותו של יגאל עמיר, רוצח ראש הממשלה יצחק רבין. "יום אחד בעוד עשרים שנה אני אקבל חנינה, אתם יודעים את זה. בתוך הלב עמוק אתם יודעים שבעוד 20 שנה אני אקבל חנינה. יגידו - 'הייתה בארץ תקופה קשה, העם היה מפולג... כל מיני דברים. והמערך יסכים".

המועמד לתפקיד מנכ"ל משרד התקשורת שלמה פילבר

20 שנה אוטוטו יחלפו. יגאל עמיר אמנם עדיין לא קיבל חנינה, אבל הספיק להתחתן בכלא, להביא ילדים לעולם. 20 שנה אוטוטו יחלפו ובתזמון סמלי משהו מתכנן ראש הממשלה בנימין נתניהו למנות את שלמה פילבר, מהדמויות המרכזיות שלקחו חלק בהפצת תיאוריות הקונספירציה לאחר הירצחו של רבין, לתפקיד ביצועי מרכזי בכלכלה הישראלית - מנכ"ל משרד התקשורת.

רצח? תאונת עבודה

בתוך מהומת הימים האחרונים, עם פיטוריו החפוזים של מנכ"ל המשרד היוצא אבי ברגר, דמותו של פילבר ופועלו בעבר לא עלו לדיון. הוא אינו שם מוכר בברנז’ה העסקית וגם לא בעולם התקשורת. בחוגי הימין לעומת זאת, ובסביבה הקרובה למשפחת נתניהו, מדובר בדמות מפתח. גם למי שהיה אזרח בוגר בימים שלאחר רצח רבין השם עשוי לצלצל מוכר. ב-1995 היה פילבר סטודנט למשפטים וממפיצי תיאוריית הקונספירציה שנולדה לאחר רצח רבין. תיאוריה שביקשה לקבע את הטענה שלא מדובר ברצח נתעב של איש ימין, אלא בלא פחות ממזימה של בכירים בממסד הישראלי ובחוגי הביטחון. חודש לאחר הרצח פילבר פרסם מאמר ארוך שכותרתו "כדורי סרק".

קטע מהמאמר

על פני ארבעה עמודים, בקור מקפיא, פורס פילבר הסבר אלטרנטיבי לרצח. הנה ציטוט מייצג: "תיאוריית כדורי הסרק מציעה מענה אפשרי לכל השאלות. היא אומרת שהרצח היה בעצם תאונת עבודה של השב"כ. היא מניחה שהשב"כ ידע הכול מראש: מי המתנקש, מתי תהיה ההתנקשות, ואיפה תהיה. התוכנית היתה לשתול באקדחו, ללא ידיעתו, כדורי סרק, ולהניח לו להגיע ממש עד לביצוע, לפתוח באש, ואז להיתפס על חם...". המאמר, אגב, הודפס על פני ארבעה עמודים בכתב העת נקודה, אחד העיתונים הנפוצים ביותר אז בקרב אנשי ימין וציבור המתנחלים. באופן אירוני, הוא פורסם לצד טור של עורך העיתון אורי אליצור, בגיליון שציין 30 למותו של רבין. כיום טוען פילבר כי אליצור כתב את המאמר והוא רק חתם עליו.

מזימה של אנשי שמאל  

פילבר וחבריו ביקשו לעורר בזמנו דיון ציבורי באפשרות שרצח רבין לא היה מעשה מתוכנן של פושע אידיאולוגי כי אם תאונת עבודה של השב"כ, כחלק ממזימה גדולה יותר של אנשי שמאל ציניים שביקשו ללבות את הביקורת הציבורית כלפי הימין באמצעות הבלטת האלימות של פעילי ימין. תאונת עבודה שהיא פרי החלטה קרה ושקולה להסית את הדיון הציבורי מעניין השלום לנושא אלימות הימין, לאחר מה שנתפס על ידם כתבוסה באישור אוסלו ב’.

מכאן התפצלה התיאוריה לשתי גרסאות בלע עיקריות. לפי הגרסה הראשונה בשב"כ ידעו הכל על יגאל עמיר ועל תוכניותיו, אך לא עצרו אותו מבעוד מועד מכיוון שביקשו להשיג לעצמם הישג הרואי של תפיסה על חם במבצע דרמטי. לפי התיאוריה הזאת מבצע כזה גם היה מספק לראש הממשלה הישג פוליטי אדיר. ההסתעפות השנייה של התיאוריה גרסה שהשב"כ תכנן לשתול כדורי סרק באקדחו של יגאל עמיר, אך עמיר החליף אותם ברגע האחרון בכדורי אמת מתחת לאפם של הסוכנים. על רקע הלך המחשבה הזה זכתה תיאורית הקונספירציה לשם "סרק סרק".

במאמרו המפותל מעלה פילבר לא פחות מ־11 תמיהות שעלו לשיטתו לאחר הירצחו של ראש הממשלה: אם אבישי רביב היה סוכן או מודיע של השב"כ, איך לא ידעו בארגון על חברו הטוב מאוד יגאל עמיר? אם השב"כ קיבל התרעה על “תימני קטן מבר אילן" שרוצה לרצוח את ראש הממשלה, איך לא עצרו את הרצח? מדוע אמר קצין משטרה לכתבים מיד לאחר הרצח שמדובר בכדורי סרק? מדוע איש מהמאבטחים לא ירה בעמיר? מדוע הרכב של ראש הממשלה לא נסע ישירות לבית החולים? ועוד ועוד.

"תיאוריית כדורי הסרק היא רצינית", כותב פילבר, "היא נותנת מענה מזעזע אבל הגיוני למרבית השאלות והתמיהות סביב רצח ראש הממשלה... היא אומרת שהרצח היה בעצם תאונת עבודה של השב"כ... היא מניחה שהשב"כ ידע הכל מראש: מי המתנקש, מתי תהיה ההתנקשות, ואיפה תהיה. התוכנית היתה לשתול באקדחו, ללא ידיעתו, כדורי סרק, ולהניח לו להגיע ממש עד לביצוע, לפתוח באש, ואז להיתפס על חם.

תיאורית כדורי הסרק מניחה שהדרג הממונה שמעל לשב"כ היה אולי מתפתה לאשר תוכנית כל כך מסוכנת, בשל הרווח הפוליטי האדיר שעשוי לצמוח מדרמה כזאת לראש הממשלה ולמפלגתו. התיאוריה אומרת שמשהו השתבש, וברגע האחרון הרוצח החליף את הנשק או את התחמושת. לפי זה, אחרי הרצח, אחדים מן השותפים לסוד לא קלטו שמשהו השתבש, והמשיכו לתפקד בהתאם לתוכניות המוקדמות, ובהנחה שראש הממשלה לא באמת נפגע".

כדרכם של מאמרים קונספירטיביים, המאמר של פילבר מעלה שפע של תהיות אך אינו מספק עובדות שיתמכו בהן. המאמר קשה, מפלג, מבחיל בחלק מהרגעים, מבריק ברגעים אחרים, והוא בעיקר מעורר מחשבה. לא בשאלה האם רצח רבין הוא קונספירציה מתוחכמת של גורמים פוליטיים ואנשי מודיעין נטולי מעצורים, אלא בשאלה האם ראוי שאדם כמו פילבר יעמוד בחוד החנית של משרד ממשלתי, בתפקיד כה בכיר, ועוד בתחום הרגיש של תקשורת. גם אם עברו 20 שנה.

השלדים יוצאים מהארון

בשנים שלאחר כתיבת המאמר יצא פילבר הסטודנט לחיים האמיתיים וקנה לעצמו כמה וכמה זכויות. הוא שימש כראש לשכת נתניהו בקדנציה הראשונה שלו, בהמשך כסגן וכיו"ר מועצת יש"ע, כמזכיר דירקטוריון רכבת ישראל ובבחירות האחרונות כראש מטה הבחירות של הליכוד. הוא אף התקרב לטענת מקורביו במהלך השנים לאנשי שמאל כמו אהוד ברק, יצחק הרצוג וציפי לבני.

כתיבתו של פילבר, עורך דין במקצועו, מעידה על חדות מחשבה, תחכום, ואם להתבטא בזהירות אולי גם על מקוריות, שלא לומר עודף מקוריות. פילבר הוא ככל הנראה אדם שנאמן לדרך מסוימת ואוחז בהשקפת עולם סדורה. זכותו של כל אדם לחשוב את מחשבותיו ולהאמין בכל תיאוריה שיחפוץ בה. לו היה נשאר בצד של העשייה הפוליטית קשה היה יותר לבוא בטענות אליו או אל ראש הממשלה שמינה אותו.

אבל מיום שפילבר הוצב כמחליפו הלגיטימי של בעל סמכות מקצועית במשרד סופר מקצועי, ללא שיש לו רקע רלבנטי מוקדם, חשוב לשאול את כל השאלות. ראוי להוציא את כל השלדים מהארון ולדון בהם בפומבי. במיוחד כאשר פילבר הוא זה שאמור מעתה להיות ידו הארוכה של נתניהו בעולם התקשורת. הוא שאמור ליישם רפורמות מרכזיות וכבדות משקל, שלשם הגשמתן נתניהו לא היסס לשריין מבעוד מועד בהסכמים הקואליציונים תמיכה גורפת של כל חברי הקואליציה.

חשוב לקיים דיון ציבורי אמיתי בשאלה האם ראוי שפילבר ישמש בתפקיד שמיועד לו, לאור העובדות שנחשפות כאן. אבל במקביל, השאלות בנוגע למינוי צריכות להישאל בראש ובראשונה על ידי חברי הקואליציה שחתמו ללא היסוס על הסעיף שמאפשר לנתניהו לעשות בתקשורת ככל העולה על רוחו. אם תוכניתו תעלה יפה, הוא יעשה את זה באמצעות שליח שתיאוריות קונספירציה אינן זרות לו. להיפך.

"אני לא מאמין ולא האמנתי גם אז בתיאורית הקונספירציה. יגאל עמיר רצח את יצחק רבין בגלל מחדלים כאלה ואחרים של השב"כ שנחקרו. באווירת ההסתה הציבורית שנוצרה שבועות לאחר הרצח והאישום הקולקטיבי כלפי כלל תומכי הימין ומתיישבי יש"ע בפרט, ואחרי שהתחילו להתפרסם שמועות על הפעלת סוכן מדיח בקרב המתנחלים על ידי השב"כ (אבישי “שמפניה" רביב), החליט עורך נקודה דאז אורי אליצור (שנפטר לפני שנה, לימים היה ראש לשכתו של נתניהו) לפרסם את המאמר.

לקראת סגירת הגיליון אליצור, שהיה חבר בהנהלת מועצת יש"ע, פנה אליי, עובד זוטר במועצת יש"ע, וביקש שאחתום על המאמר מתוך חשש למעמדו כפובליציסט. מתוך הערכה לאורי ומרצון לעזור בהדיפת מסע ההסתה כנגד המתיישבים הסכמתי אז לחתום במקומו. גם אורי עצמו, למיטב ידיעתי, לא האמין בתיאוריית הקונספירציה, ולראיה - כל המאמר, שנועד לעצור את ההסתה שהיתה אז כנגד אנשי ההתיישבות, מנוסח בצורה של סימני שאלה. מאז, בהזדמנויות שונות, התבטאתי בצורה מפורשת על כך שהתיאוריה הזו הזויה ולא הגיונית, במיוחד אחרי פרסום ממצאי ועדת החקירה של השופט שמגר. 20 שנה אחרי, במבט לאחור, אני מעריך שהיום הייתי מסרב לחתום על המאמר".