החיים כבר לא כאן: קהילת "ישראבלוג" שוב מתגוננת מפני סגירה
מה יקרה לתמונות, למחשבות ולרגעים של למעלה ממיליארד משתמשי פייסבוק, כשזו תפסיק להיות רווחית? קשה לדמיין. לפני למעלה מעשור, גם קהילות הבלוגרים ב"ישראבלוג" והיוצרים ב"במה חדשה" לא דמיינו שיבוא יום וארכיוני הזיכרון הללו כבר לא יהיו בבעלותן
שתי הפלטפורמות הללו, מייצגות היום את השינויים שעובר המושג "זיכרון" בעידן הדיגיטלי. בשתיהן קיים ארכיון עצום של משתמשים שבחרו לשתף זכרונות, רגעים, תחושות, שירים וסיפורים – באופן מקוון, פומבי ומסחרי.
"אם האתר לא שווה כסף - שימסרו אותו בחינם"
"בהנחה שהאתר באמת לא שווה כסף, כמו שטוענים, 'נענע10' היו צריכים למסור לנו אותו בחינם", אומר טל חרובי (62), שיחגוג השבוע 12 שנים של כתיבה בפלטפורמה. "אנחנו הצענו להם אז כסף, אבל הם לא הסכימו למכור. נפגשו איתנו, הראו לנו מצגות, דיברו איתנו על תכניות שיש עבור האתר, ממש הרגיעו אותנו. אז התפזרנו. ברגע שיודיעו לנו מה קורה עם האתר – אנחנו נוכל לגייס שוב את כולם ולהציע חלופות".
לפני כחודש, שוב החלו השמועות על כוונת "נענע10" לסגור את "ישראבלוג". "שמעתי על זה ממקורות בערוץ", מספרת כהן, שעדיין מנהלת בלוג פעיל בפלטפורמה. "שמנו לב שהעמוד הראשי לא התעדכן מאז אפריל, שיש המון תקלות מסוגים שונים ושבעצם אין מענה לפניות של הבלוגרים. הבנתי שכבר החליטו לסגור, ורק נשאר להחליט על תאריך, מתישהו בקיץ. פרסמתי את זה בקבוצת הפייסבוק שלנו, שלחנו עשרות מיילים למנכ"ל 'נענע10' יואב הלדמן ולסמנ"כלית הדיגיטל של ערוץ 10, שירה רוזנשטיין. בינתיים לא קיבלנו שום מענה".
"באופן אישי, 'ישראבלוג' הוא חלק מההיסטוריה הפרטית שלי כבלוגר", מספר עידו קינן, עיתונאי רשת ומומחה לתרבות דיגיטלית, שהתחיל את דרכו המקצועית בפלטפורמה. "מעבר לזה, ציבורית יש לאתר הזה חלק חשוב בהיסטוריה של האינטרנט הישראלי. מדובר בפלטפורמת הבלוגים העברית הייעודית הראשונה. יש שם ארכיון מאוד גדול של בלוגרים שילך לאיבוד אם האתר ייסגר, וכמובן שיש עדיין בלוגרים פעילים שכותבים שם. ההתנהלות של נענע10 כושלת מכל הבחינות. הם בעצם אומרים לגולשים 'אנחנו מחזיקים את הנכסים הדיגיטליים שלכם כבני ערובה' ואין מה לעשות עם זה".
גם הסיבות לסגירה של הפלטפורמה, נותרות בגדר תעלומה – כל עוד הקהילה לא מקבלת מענה. כהן: "זה לא בעיות של תקציב. הם מעסיקים עורך תוכן בשליש משרה שגם אחראי על כל המדיה הדיגיטלית בערוץ. את השרתים גם ככה 'נענע' מתקצבת. לדעתי, 'ישראבלוג' הוא כמו יתוש עבורם, מטרד שאפילו לא שווה השקעה מינימלית של להעתיק את הקוד למקום אחר". חרובי: "מורחים אותנו כבר שנה עם הנושא של החלפת בעלויות וחידוש הרשיון של ערוץ 10, שבעצמו מנהל מאבק קיומי. מקומם שדווקא הערוץ הזה שנלחם על חופש הביטוי ועל הזכות שלו להישאר באויר, סוגר את 'ישראבלוג' שהוא ללא ספק הפלטפורמה הכי פתוחה ברשת".
למה אתם לא פשוט עוזבים? מגבים את התכנים ופותחים בלוג במקום אחר?
חרובי: "אני מודה שאצלי זה עניין רגשי. אני יכול לעבור לכתוב במקום אחר, אבל ב'ישראבלוג' כבר נוצרה קהילה של ממש, אני כותב וקורא בלוגים אחרים כבר שנים, חלק מהכותבים אני מכיר באופן אישי ואחרים רק היכרות וירטואלית אבל עדיין, קורים שם דברים מדהימים".
כהן: "יש משהו שאי אפשר להחליף ב'ישראבלוג', הקהילתיות הזאת לא קיימת בשום פלטפורמת בלוגים. הקהילה הטרוגנית מאוד וזה משהו שחסר כי היום האינטרנט לא אנונימי. זו מן שמורת טבע. זה עוול תרבותי לסגור את הדבר הזה, למחוק אותו מהרשת. כמו שלא סוגרים מוזיאון – ככה אסור לסגור את 'ישראבלוג'".
"זה נורא מביך, סטודנטים שלי רואים את זה"
מהצד השני של המתרס, נמצא דור המייסדים של תוכן גולשים באינטרנט – היוצרים של אתר "במה חדשה". האתר, שנמצא כיום בבעלות מקימו – בועז רימר, סיפק במשך שנים בית ליוצרים בתחומי ספרות, שירה ומוזיקה, והיווה בשעתו נקודת מפגש וירטואלית וממשית לתרבות השוליים הישראלית. במקרה של "במה חדשה", הפלטפורמה הלא מתוחזקת עומדת כמו אבן בגרון להרבה מאוד משתמשים שמבקשים למחוק את עמודי היוצר שלהם.
"לפני כעשור בהיותי קטינה, פתחתי דף יוצר בבמה חדשה. במרוצת השנים איבדתי את הסיסמא וכתובת המייל דרכה נרשמתי לאתר נסגרה. לכן, אין לי אפשרות להוריד את הדף מהרשת בעצמי", כתבה א' (28), סטודנטית לתואר שני בתקשורת, לפני כשנתיים בעמוד התמיכה של האתר. "העניין הוא, שהתוצאות מופיעות די גבוה בחיפוש גוגל. אלה תכנים שכתבתי כשהייתי בת 14, ועכשיו אני כפול בגיל", היא מספרת, "זה נורא מביך. היום יש לי קריירה, סטודנטים שלי רואים את זה, אף אחד לא יודע שאלה דברים שנכתבו לפני המון שנים".
הזכות להישכח מהאינטרנט, מסתבר, לא פחות חיונית מהזכות להשתמש בו. משתמשים נוספים ב"במה חדשה" מנסים כל הזמן להרים את הראש, לארגן תביעות ייצוגיות ופניות מרוכזות – אבל נשארים ללא מענה. "בועז רימר פשוט ממשיך בחיים שלו, לא מגיב לפניות שלנו וגם נורא קשה לאתר אותו. העניין הוא שזה ממש מלכוד 22. בגלל שמדובר בתוכן נורא מביך, הרבה אנשים לא מוכנים להיחשף ככאלה שיש להם עמודי יוצר ב'במה חדשה', בשביל הסיכוי שאולי יחפשו אותם שם. אז מראש משתמשים מתייאשים. אבל ברור לי שברגע שהעניין הזה יהפוך לפומבי, יצטרפו עוד המון משתמשים ויבקשו להסיר את הדף".
בועז רימר מסר בתגובה: "במה חדשה הוקמה ב-1998 ומאז המשיכה בקו לא מתפשר של מימוש החזון. לא מכרנו, לא נסגרנו ולא ויתרנו. דא עקא, כל משתמש שרוצה לחדש את הגישה לחשבון שלו ואיבד את הגישה לכתובת המייל שאיתה נרשם לאתר, יכול להזדהות אצלינו עם תעודה רשמית. אנחנו לא מתכוונים להתנצל על כך שלבמה חדשה יש דירוג כל כך גבוה בגוגל. הרי זו המטרה שלשמה התכנסנו, ומי שלא רוצה מאיתנו במה, לא חייב".
הארכיונים העצומים שנמצאים ב"במה חדשה" וב"ישראבלוג", מאפשרים הצצה לסוגיה המרכזית של זיכרון בעידן הדיגיטלי – ושל אופני השימור שלו. מדובר בשני צדדים של אותו המטבע. מה יקרה לתמונות, למחשבות ולרגעים של למעלה ממיליארד משתמשי פייסבוק, כשזו תפסיק להיות רווחית? קשה לדמיין. לפני למעלה מעשור, גם קהילות הבלוגרים ב"ישראבלוג" והיוצרים ב"במה חדשה" לא דמיינו שיבוא יום וארכיוני הזיכרון הללו, שנתפשים כאינטימיים ופרטיים כל כך כבר לא יהיו בבעלותן, ולמעשה אף פעם לא היו.
