מיני JCW בנהיגה ראשונה - הכי חזקה בהיסטוריה

אם דגמי הקופר והקופר S של מיני לא הספיקו לכם עד היום, בטח תשמחו לדעת שהגרסה החזקה והמהירה ביותר של מיני מאז ומעולם מסתערת בימים אלה על הכבישים. לא כבישי ארצנו עדיין, אבל גם זה יגיע בקרוב. ולאלה שאינם מתמצאים בחומרים קיצוניים יותר של העולם המוטורי, נזכיר שמדובר בגרסת JCW הספורטיבית על בסיס הדור השלישי והמודרני של המכונית האופנתית, תחת כנפיה המגוננות והרווחיות מאד של ב.מ.וו הגרמנית.

"JCW" הם ראשי התיבות של John Cooper Works, סדנת שיפורי מיני שהוקמה בתחילת האלף הנוכחי על-ידי מייקל, בנו של נהג, יצרן ומשפר מכוניות המירוץ ג'ון קופר. היסטוריית הסדנה החלה אגב בסוף שנות ה-50 של המאה הקודמת, כשג'ון זיהה מכונית חדשה וקטנטנה מבית BMC (בריטיש מוטור קורפוריישן): המיני. נתוני הבסיס שלה, עם גלגלים בקצות המרכב ומנוע קדמי רוחבי ראשון בייצור סדרתי, נועדו כדי לאפשר כמה שיותר מקום לארבעה אנשים (לא גדולים) במכונית המיניאטורית. אבל קופר ראה בכך יתרון דינמי משמעותי, פנה להנהלת BMC והציע לייצר גרסה ספורטיבית.

לאחר שקיבל אישור, הגדיל ג'ון את נפח המנוע המקורי, קיצר את יחסי ההעברה, התקין בלמי דיסק והתאים למכונית מפלט פתוח יותר. וככה, בלי שבכלל ידע, יצר את אגדה על גלגלים בשם "מיני קופר" - מכונית שבאותן שנים כונתה "קוטלת ענקים" על רקע הנצחונות שלה בראלי, ראלי קרוס ואפילו מרוצי טורינג-קאר.

עד 2007 תפקדה סדנת ג'ון קופר וורקס כגוף נפרד - גם אם מוערך על-ידי חובבי מיני - שהציע חבילות שיפורים לדגמים שונים, החל בבסיסיים שבהם. ב-2007 החליטה ב.מ.וו, בעלת הבית במיני, לרכוש באופן מלא את הסדנה ולהפוך אותה לחלק אינטגרלי במותג מיני. פחות או יותר המקבילה של AMG במרצדס, אבארט בפיאט ו-M בב.מ.וו.

ה-JCW החדשה בה הוזמנו לנהוג בספרד, מטפלת במיני הבסיסית (פחות או יותר) באופן דומה לזה בו בחר ג'ון בתחילת דרכו. על בסיס הדור החדש קיבלה ה-JCW מנוע שני ליטרים מוגדש - לעומת 1.6 ליטר בזו של הדור הקודם - המייצר הספק מרבי של 230 כ"ס ומשחרר 32 קג"מ של מומנט. אגב, זו אותה יחידה שתמצא מקום גם בפלטפורמת ההנעה הקדמית העתידית של סדרות 1 ו-2 מבית בעלת הבית ב.מ.וו.

כדי להתמודד עם המנוע החזק ביותר שהותקן אי-פעם במיני בייצור סדרתי, זוכה הגרסה הספורטיבית המונמכת גם מתלים מוקשחים (עוד יותר), חישוקי "17, פלסטיקה מתבקשת לשיפור האווירודינמיקה והמראה, מערכת בלימה מוגדלת מבית ברמבו, מערכת פליטה משודרגת וכמעט כמקובל דיפרנציאל אלקטרוני מוגבל החלקה.

לצערנו, השקת ה-JCW העניקה לנו לא יותר מטעימה קצרצה באורך כמה עשרות קילומטרים בלבד על הכבישים ההרריים, המפותלים והמאד-טכניים של האי הספרדי מיורקה. ולקינוח הנהיגה הצנועה - ארבע הקפות על הזנב של לא אחר מראונו אלטונן, האיש שניצח עם המיני קופר המקורית את ראלי מונטה קארלו ב-1967, ומי שחגג לפני מספר חודשים יום הולדת 77. וכן, הוא נוהג הרבה יותר מהר מכם.

על הכביש התגלתה ה-JC הכוחנית, בעלת הייעוד המאד-ספורטיבי וצמיגים נמוכי חתך, כמכונית קלילה במפתיע לנהיגה, מדויקת ואתלטית. ולמרות ההבטחה לכיול נוקשה (עוד) יותר מהמקובל בגרסאות הספורט של מיני, כזה המתאים בדרך כלל יותר למסלול המירוץ מכביש ציבורי, הצליחה המכונית הקטנה לטפל לא רע באספלט ספרדי גבשושי מדי, להותיר את האף בכיוון הנכון גם במהירות גבוהה ותחת עומסים קיצוניים ולשחרר את הנהג מפגישה עם כירופרקט.

ההיגוי כאן הוא מיני קלאסי. פשוט תענוג מהפעולות הכי פשוטות ועדינות כמו מעבר מהיר דרך כיכר, ועד פקודת היגוי קיצונית שדוחפת את האף לכיוון אבני השפה ביציאה מפניה של 180 קמ"ש על המסלול. אם היינו צריכים לתאר את זה בשתי מילים, הנה הן: קצר ולעניין.

גם שאר המערכות שפוגשות לך את קצות האצבעות וכפות הרגליים עושות יופי של עבודה. תגובת המנוע המוגדש אינה קיצונית, אבל מאחורי דוושת הגז נמצא כוח זמין ועב-בשר כמעט בכל מקום על טווח הסל"ד. הדחף הזה מלווה בצליל צרוד ועבה ונוכח בתא הנהג. כולל השטיק החדש הזה של תעשיית הטריקים בעולם הרכב, שגורם לאגזוז לפצפץ בכל עזיבת גז.

הבלמים של ברמבו חזקים מאוד כמצופה, אבל לא מעיקים. מהלך הדוושה ארוך במידה ומאפשר ויסות טוב מאוד של העוצמה אותה מסוגלים לייצר הקליפרים האדומים. וזה אומר, שוב, שקל מאוד לייצר נסיעה מתונה וחלקה ביומיום, אבל עם חומרה שמחזיקה האטות פסיכיות של יום מסלול, בקצב מוחק-צמיגים תוך מספר הקפות. תאמינו לי, ראיתי והרחתי.

ויש עוד. בכביש הפתוח נהגנו בתיבה אוטומטית עם שישה יחסי העברה ומנופי שליטה מאחורי גלגל ההגה. זו תיבה ספורטיבית למהדרין, עם קצב החלפת הילוכים מהיר בטירוף, כולל גז ביניים מדליק בהורדות הילוכים מוקדמות. בפעם האחרונה בה נהגתי במכונית עם גיר אוטומטי מוצלח כזה, הייתה מאחורי ההגה של M שרירית מבית ב.מ.וו. וזה אומר הרבה. על המסלול עשינו היכרות עם הגרסה הידנית, שוב עם שישה הילוכים. ולא, היא לא הפריעה לנו ליהנות אפילו לרגע אחד. בעידן הנוכחי, אי אפשר לצפות להרבה יותר מזה.

לסיכום, ה-JCW לוקחת את המיני המוכרת ודוחפת אותה עוד קצת קדימה. מדובר בחוויה משובחת, המציבה אותה כמתחרה ראויה בקטגוריית הקטנות-חמות שהפכה - ותודה לעולם הרכב - איכותית מאי פעם.  תענוג.

ה-JCW תגיע לישראל בחודש יולי הקרוב, ומחירה עדיין לא נקבע.

הכתב היה אורח חברת מיני