מה אכפת לי מההתחממות הגלובלית?

ממשלה חדשה יצאה לדרך, ולפניה איומים רבים מבחוץ וגם לא מעט אתגרים מבית. הורדת יוקר המחיה, קידום צדק חברתי, פיתוח התעשייה והיזמות ובריאות הציבור, הם כמה מהנושאים שחוזרים ועולים על סדר היום הציבורי בישראל. אולם אחד המחסומים העיקרים בטיפול בנושאים אלה, הוא העדר תוכנית לאומית כוללת, שמחברת בין כולם ומתזמרת את הפעולה של כלל משרדי הממשלה בנדון. ואיך מחברים בין מחיר החשמל והקוטג', קירוב הפריפריה למרכז והפחתת זיהום האוויר? אתם שואלים, התשובה היא על ידי תוכנית להפחתת פליטות גזי חממה.

עוד טורים של פרופ' עדי וולפסון:

האתגרים של השר החדש להגנת הסביבה

לא רק בחיפה, זיהום האוויר קשור לכולנו

מה קורה באוויר של חיפה והקריות?

הפחתת פליטות גזי חממה, כן, בדיוק. כי הפחתת השימוש בחשמל ושימור אנרגיה במגזר הביתי והתעשייתי לצד שימוש במכשירי חשמל יעילים יותר ומעבר לייצור חשמל מגז טבעי ומאנרגיות שמש או ביו-מסה, יובילו להורדת מחירי החשמל ולהפחתת זיהום האוויר, ועל הדרך גם להפחתת פליטות גזי החממה.

 כך גם המעבר לשימוש בדלקים מבוססי גז טבעי לתחבורה לצד עיבוי מערך התחבורה הציבורית, שיובילו לירידה במחירי הדלק ולהפחתת הזיהום, וגם לנגישות גדולה יותר של הפריפריה למרכז ולצדק חברתי.

בנוסף, הטמעה של עקרונות של בנייה ירוקה, שמשמרת אנרגיה ומים ומשתמשת בחומרים ממוחזרים וידידותיים יותר לסביבה, תאפשר חיסכון כלכלי לטווח הארוך ופיתוח של כלכלה מקומית, וגם חיסכון בגזי חממה. כל אלה מהווים כר נרחב לקידום של יזמות וחדשנות כחול לבן, ולהטמעה של טכנולוגיות קלינטק ישראליות בשוק המקומי ובעולם כולו. לבסוף, מכיוון שפליטות גזי חממה הם עניין גלובלי, ולגזי החממה אין גבולות והם לא מבחינים בין דת, גזע ומין, ההשתתפות של מדינת ישראל בתהליך הבינלאומי להפחתת הפליטות תאפשר לנו גם להיות חלק ממשפחת העמים.

למה זה לא קורה?

אם זה כל-כך פשוט, אז למה זה לא קורה? אתם שואלים. אם יודעים מה צריך לעשות ואפילו איך עושים את זה, ויש לכך רווח כלכלי, חברתי וסביבתי וחיבורים מקומיים, לאומיים ובינלאומיים, אז איפה הקאץ'? אז זהו זה, לא מדובר בשפן בכובע, רק בעובדה הפשוטה שרובנו וגם מנהיגי מדינת ישראל רוצים איכות סביבה אבל לא מוכנים להשקיע דבר בכדי להגיע ליעד הנכסף. יתרה מכך, אזרחי ישראל ונבחרי הציבור רואים באיכות הסביבה לא פעם כורח ולרוב אפילו נטל, במקום מנוף לשינוי ולקידום של צדק חברתי וסביבתי.

ארכיון(צילום: רועי עידן)

בסוף השנה הנוכחית תתקיים בפריז פסגת אקלים שבה ייחתם הסכם בינלאומי רשמי, שמעגן לראשונה את המחויבות של כל מדינה, מפותחת ומתפתחת, להציב יעד לאומי להפחתת פליטת גזי החממה שלה ולפעול לצמצום הפליטות בפועל. המהלך הגלובלי החל בשנת 1992, בפסגת כדור הארץ הראשונה שהתקיימה בריו דה-ז'נרו ובמסגרתה נחתמה לראשונה אמנת אקלים בינלאומית. לאחר פרסום דו"ח מקצועי של האו"ם בשנת 1995, שקבע שההתחממות הגלובלית נובעת מפעילות אנושית, הוצג בשנת 1997 פרוטקול קיוטו, שקבע לראשונה יעדים מחייבים להפחתה של פליטות גזי חממה למדינות מפותחות, ושההסכם החדש שמתגבש לקראת פסגת פריז אמור להחליף.

מדינת ישראל הצטרפה לתהליך באופן רשמי רק בשנת 2009, כשהתחייבה לראשונה בפסגת האקלים בקופנהגן על הפחתה של 20% מהפליטות עד שנת 2020 מתרחיש של "עסקים כרגיל" (כלומר לא הפחתה נטו בפליטות, אלא הפחתה מהגידול הצפוי בפליטות). זאת למרות, שהדו"חות השונים שהוכנו לקראת הפסגה הצביעו על צפי להכפלה של הפליטות הלאומיות בין השנים 2005 ל-2030, ועל פוטנציאל של קיצוץ של כשני שליש מהגידול.

בשנת 2010 החליטה הממשלה על גיבוש תוכנית לאומית להפחתת פליטות ועל הקמת צוות של מנכ"לי משרדי הממשלה שיוביל את התחום. לאחר הגשת התוכנית של הצוות המכובד, שיש בה לא מעט מנופים וגם כמה חוסרים, התקבלה בסוף אותה השנה החלטת ממשלה נוספת ליישום התוכנית, והוקצה תקציב יעודי של 2.2 מיליארד שקל שיפרש בין השנים 2011-2020.

עיקר התקציב הוקצה לשיפור במגזר האנרגיה, החל במעבר לגז טבעי ואנרגיה מתחדשת ועד להתייעלות אנרגטית במבנים ובתעשייה, וחלק קטן ממנו התייחס גם לחינוך ולשינוי הרגלים. אולם מדינת ישראל לא עמדה אפילו ביעדים המצומצמים שהציבה בקופנהגן ובתוכנית שהכינה ואישרה בעצמה, והתקציב הלאומי הוקפא בין השנים 2013-2015.

בעוד שמעמדה של ישראל בקופנהגן לא היה מחייב והיא נחשבה אז כמדינה מתפתחת, בפסגה בפריז מדינת ישראל תצטרך להתחייב ליעד כמדינה מפותחת. כבר עתה נשמעות מכל עבר נסיבות מקלות, החל בעובדה שאנחנו אחראיים לחלק קטן מהפליטות הגלובליות (למרות שבפליטות לנפש אנחנו מככבים בחלק העליון של הטבלה), דרך גידול האוכלוסין בישראל שהוא גבוה יחסית למדינות ה-OECD ועד להיותנו אי של אנרגיה. אבל המדינה צריכה ויכולה לשנות את כללי המשחק במשק האנרגיה בישראל, במגזר התחבורה ובתחום הבנייה וגם להשקיע בתוכנית חינוכית ובקידום צרכנות חכמה.

 על כן, יש להתייחס להכנת תוכנית לאומית רב-שנתית ושאפתנית להפחתת פליטות גזי חממה כמו להכנת תוכנית עבודה ופעולה. יחד עם זאת, בלי שכל אחת ואחד מאיתנו ישנה את אורחות חייו לא נוכל לעמוד ביעדים.

השבוע התקיימה במשרד החוץ ישיבה חשובה עם שגרירת צרפת לנושא שינויי האקלים (כן שמעתם היטב, לצרפתים יש שגרירה לענייני האקלים), שבה השתתפו נציגים בכירים ממשרדי הממשלה השונים ומהמגזר הציבורי והפרטי. השגרירה הסבירה בחיוך שמדינת ישראל תצטרך הפעם להציב יעדים משמעותיים ולקחת אחריות, והנציגים השונים סקרו את המצב הקיים והשיבו בחיוך. מי יודע, אולי דווקא הלחץ מבחוץ יהיה מנוף שיוביל לשינוי מבפנים.

פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה סמי שמעון