צחי הלוי: אנחנו הישראלים - אין לנו אבא ואמא
כנער ישראלי באירופה נחשף צחי הלוי לגילויי אנטישמיות, ולכן הוא לא מבין את השיח העדתי האלים בארץ. "באיזה שטויות אנחנו מתעסקים? כולנו צריכים להיות ביחד", הוא אומר בראיון לקראת צאת הסרט "המילים הטובות" בכיכובו. את "פאודה" הוא מעדיף על משדרי אקטואליה: "החדשת פחות טובות"
צחי הלוי דובר חמש שפות - אחד מהיתרונות של נדודיו כילד בחו"ל בעקבות העבודה של אביו במשרד ראש הממשלה. למידת השפות היא החלק הטוב בחווית הנדודים, ומנגד עומדת תחושת הזרות - זו הרגישה לפעמים רע, רע מאוד. כזה למשל הזיכרון ששב ועולה עד היום מימיו כנער בן 16 בבלגיה. בדרך חזרה הביתה מבית הספר, קראה לעברו אישה עם עגלת תינוק: "יהודי מסריח".
"היו לי שתי ברירות - או שאתה מתעלם או שאתה מתמודד, ואני בחרתי להתמודד", הוא מסביר בראיון ל-ynet, "ניהלתי איתה שיחה של כמה דקות, ושאלתי אם היא מכירה בכלל יהודים וישראלים? אמרתי לה: 'בואי נדבר, ותראי שאני לא כזה מסריח. הילד שלך יגדל בבורות'. לפי דעתי, בכלל הבורות יוצרת הרבה פערים בעולם. אנשים ניזונים מטלוויזיה ותקשורת. יש הרבה מסננים, ואף פעם לא טורחים להכיר את הבן אדם ולראות".
בימים אלה הלוי מככב בסרטו החדש של שמי זרחין "המילים הטובות", שלוקח אותו שוב לאירופה - הפעם לצרפת. הלוי מגלם את את ריקי, בעלה של דורונה (רותם זיסמן כהן), שיוצאת עם שני אחיה (רועי אסף ואסף בן שמעון) לחפש מידע על אביהם הבילוגי (עוד משתתפים גם ששון גבאי, לבנה פינקלשטיין והשחקן מוריס בנישו). בסרט הוא מפגין את הצרפתית המרשימה שלו, כך לדוגמא בסצינות שצולמו במארסיי - עיר בעלת אוכלוסיה ערבית ענפה, שידועה בתור שנויה במחלוקת עבור יהודים וישראלים.
"לא נתקלנו שם במשהו יוצא דופן, אבל אני יכול להגיד לך שאף פעם לא הסתרתי את היהדות שלי או הישראליות שלי. גם כילד, אתה חווה להיות יהודי וישראלי בגולה - על כל מה שמשתמע מכך. לא משנה מה נעשה ואיך נהיה, אנחנו תמיד נציגים של היהודים ושל הישראלים. שם אתה ישראלי, בלי כל העדתיות הזאת. אתה לא מרוקאי, לא רוסי ולא אתיופי. אתה ישראלי וכשאני מגיע לכאן, אני שואל את עצמי באיזה שטויות אנחנו מתעסקים? כולנו צריכים להיות ביחד".
בסרט ריקי לא מהסס ללכת אחרי אשתו, למרות מצבי הרוח שלה, והקשיים שלהם להביא ילדים לעולם. במציאות הלוי כבר בן 40, גרוש ואב לילד, דין בן 11. "אני די רומנטיקן", הוא מעיד על עצמו, "יצא לי עם לעשות מחווה לגרושתי עוד כשהיינו ביחד. בזמן שהייתי במיומנה, ביקרנו בהולנד וסידרתי את כל לוח הזמנים שלי כדי לקבל אותה בשדה התעופה כשהגיעה. זה היה קשה, והיא העריכה את זה. דברים לא הסתדרו בהמשך, אבל היום אנחנו ביחסים טובים".
אתה נהנה מחיי הרווקות שלך בתל אביב?
"אני לא ממש מתהולל. חי בדרום תל אביב ורוצה את השקט שלי. אני לא מתלונן. מתחילות איתי בחורות. בהתחלה אי אפשר לדעת אם הן מתחילות איתי בגלל מה שאני או מי שאני. נוצרת תדמית סביבך, ואני לא יודע אנשים באמת מכירים אותי".
הפריצה שלו לתודעה הציבורית הגיעה מאוחר יחסית - רק לפני שלוש שנים, כשהגיע לגמר תוכנית הריאליטי The Voice. עוד לפני כן, התקבל לסרט הקולנוע "בית לחם" של הבמאי יובל אדלר, שלימים זכה בפרס אופיר ומועמד ישראל לאוסקר הזר - מה שהוריד ממנו עד מהרה את התווית של פליט ריאליטי. אבל ההצלחה הזאת הגיעה אחרי לא מעט תקופות קשות. "מצאתי את עצמי עובד בבניה, גננות, עשיית פרקטים, הרכבה ותיקון מזגנים ודברים כאלה", הוא מספר.
ומה עובר בראש ברגעים האלה שאתה מתקין מזגן וחולם על מיקרופון?
"אני אופטימי. ההרגשה שלי היתה שאני לא נואש. הוצאתי מזה את הטוב - כלומר זה טוב לדעת לתקן מזגנים. היום אני משתמש בזה. די התמודדתי עם החיים. אני אוהב אתגרים, אוהב לקפוץ למים עמוקים, ולהרגיש שאני מותח את הגבולות. אחרי שנתיים וחצי שהייתי במיומנה, היה כסף טוב והיה לי טוב אבל עזבתי הכל כי רציתי להשקיע במוזיקה והלכתי לעבוד במלצרות. תמיד המוזיקה היתה שם".
יש חשש שהימים האלה יחזרו? הוכח בעבר שעולם השואו ביזנס לא יציב.
"בימים לא טובים - נתמודד".
אי יציבות בשואו ביזנס? ספרו את זה להלוי שעמד להשתתף בעונה של "הישרדות VIP", ופרש ממנה מבעוד מועד. "הציע לי להשתתף והשארתי את זה פתוח, אבל לא הגענו לכסף", הוא מדווח, "בסופו של דבר אחרי מחשבות, החלטתי לטוס לארצות הברית כדי לקדם את הקריירה שם, חתמתי עם חברת ייצוג שחקנים אמריקנית. יש כמה דברים על הפרק, כך שזה באמת לא הסתדר מבחינה פרקטית ולוח זמנים. באיזה שהוא מקום, מרגיש לי שעשיתי את 'The Voice', שהיה איכותי וקשור לשירה - למשהו שאני מתעסק בו. נראה לי שלעת עתה מיציתי את הריאליטי".
למרות שהלוי זכה בפרס אופיר על משחקו בסרט "בית לחם" (שם גילם סוכן שב"כ) - מה שהציב אותו שוב בקדמת הבמה היתה סדרת הטלוויזיה של yes "פאודה", שם גויס כמסתערב. עם רקע כלוחם בצה"ל, התפקיד בא לו בטבעיות יחסית. להקשרים הפוליטיים הוא לא רוצה להיכנס, אבל אומר שלמרות שהסדרה עוסקת במרדף אחר טרוריסטים פלסטינים, יש בה ביטוי תרבותי שהוא "גשר מבחינתנו לקירוב לבבות", כהגדרתו.
"הסדרה הזו לא באה עם דעה ואג'נדה, אלא הציגה מציאות שהקהל לא רגיל לראות", הוא מסביר, "אנחנו רגילים לשמוע ערבית רק בהקשר מסויים, ופה נחשפו צדדים שאתה לא רגיל לראות בשום מקום. זה מדהים. אני לא מבין למה לימודי השפה הערבית הם לא חובה כי זה גשר מבחינתנו לבוא ולהכיר את התרבות שאנחנו חיים בה - במיוחד לאור העובדה שיש הרבה יהודים שהגיעו ממדינות ערב. בתי ספר פונים אלי כי מתעניינים בשפה הזאת, ורוצים לחשוף את הילדים אליה".
הגשר התרבותי הזה קצת נסדק כשהישאם סלימאן, שמגלם ב"פאודה" את רב המחבלים אבו-אחמד (תפקיד דומה לזה שגילם גם ב"בית לחם"), הביע את דעתו בראיון ל"7 ימים" על כך שפגיעה בחייל צה"ל בשטחים אינה שקולה כפיגוע טרור. הלוי מעיד על סלימאן כאדם חיובי ושוחר תרבות, ותוהה לגבי הרקע להתבטאויות השנויות במחלוקת.
"הישאם אדם מאוד איכותי, שחקן מאוד מוכשר. הוא הקים תיאטרון בנצרת, והוא דוחף לכיוון התרבות והאמנות, ובא ממקום שתרבות זה גשר. באמנות אנחנו מנהלים שיח שאנחנו מודעים לכך שתרבות יכולה לגשר על פערים.
קשה לי להביע דעה על ציטוט שנלקח מתוך ראיון. אני לא הבנתי ממנו שהוא לא רוצה שנהיה כאן. בעניין הפוליטיקה, נעשים פה דברים לא כשרים".
מה זה אומר?
"אתה רואה את ההתנהלות. אני מייחל שאנחנו האזרחים הקטנים נרגיש שבאמת עשו משהו למעננו. צריך למגר את האלימות, הסמנטיקה שאנחנו משתמשים - הדיבור נעשה אלים. אתה רואה את זה גם בפוליטיקה, וגם ברחוב. אם נדמה אותנו האזרחים לילדים - אז אני מרגיש שכבר כמה זמן אין לנו אמא ואבא. אין מי שיעזור לך כדי שיהיה לך קל לחיות פה. אני כבר לא קורא ומתעדכן באקטואליה, כי יש הרבה חדשות פחות טובות. אני לא מנותק אבל בוחר על לשמור קו חיובי ונקי".
