וואן ריפאבליק בפארק הירקון: בגלל המוזיקה
עם מינימום אפקטים מיוחדים ובלי תפאורות נוצצות אבל עם הרבה מוזיקה טובה ואהבה גדולה לישראל, המופע של להקת וואן ריפאבליק האמריקנית בפארק הירקון התל אביבי היתה מפגן אמנותי שכמותו לא נראה במחוזותינו הרבה זמן. על ההפתעה הגדולה הפעם היה אחראי הקהל
ממדונה ועד מייקל ג'קסון זצ"ל, מ"רובים ושושנים" ועד ליידי גאגא וריהאנה, השמות הגדולים ביותר בעולם המוזיקה חרשו את פארק הירקון לאורכו ולרוחבו בשלושת העשורים האחרונים. סיפור הלילה, של להקת וואן ריפאבליק מקולורדו, ארה"ב, אולי לא יירשם בספרי ההיסטוריה של המופעים המפוצצים והנוצצים שידע הפארק התל אביבי. אבל משהו גדול בכל זאת קרה אמש (ה') בתל אביב.
במשך יותר משעה וחצי שלהבו חברי הלהקה בהנהגת ראיין טדר את הקהל הישראלי עם הלהיטים הגדולים שלהם. אבל רגע, מה הלהיטים הגדולים שלהם? המקרה של וואן ריפאבליק מיוחד מאוד. אתם, וגם כ-20 אלף האנשים בקהל שהגיעו לפארק אולי לא ידעו שהם מכירים את השירים או אולי לא ידעו שהם שייכים לוואן ריפאבליק, אבל בהחלט ידעו לפזם את הפזמונים של "Apologize" או "If I Lose Myself" בקול גדול. אפשר בקלות להשוות את המקרה הזה למה שקורה בהאזנה לתחנת הרדיו המוזיקלית הצבאית, או במילים אחרות: בגלל המוזיקה.
על הבמה, הופיעו טדר וחבריו בלי קולות רקע מהונדסים, אלא שרו במלוא גרונם לאורך כל השירים כולם, וחשוב עוד יותר מכך: פלייבק לא היה שם הלילה. מוזיקה חיה, אמיתית כזו שמנוגנת בכלים רבים - צ'לו, פסנתר, גיטרות אקוסטיות, חשמליות, תופים מכל הסוגים, סינתיסייזרים ועוד - דווקא כן. האותנטיות המוזיקלית של וואן ריפאבליק שטפה את הפארק בצבעים שכבר שכחנו שקיימים בו. כזו שעושה נעים בבטן, ובלב.
לאורך המופע מיעטו החברים לדבר אלא בעיקר באו לעשות את מה שהם יודעים כאמור, לשיר ולנגן, אך בין לבין זרקו איזו מילת חיבה לישראל, ולקראת סוף המופע לצד ביצוע מושלם ל"Love Runs Out" אפילו הוסיף טדר ואמר: "אנחנו יודעים שאמנים רבים ביטלו הופעות בישראל וזה שיט. אנחנו לא נוקטים עמדה, אנחנו כאן בשביל האנשים, אנחנו אוהבים אנשים ואתם אנשים נהדרים". זמן קצר לפני כן גם כיסתה את מסכי הפארק תמונת דגל ישראל, במפגן חיבה כמעט נדיר במחוזותינו, כל עוד לא קוראים לך מדונה.
אבל את ההפתעה הגדולה בפארק לא סיפקו רק טדר וחבריו פילקין, בראון, פישר וקטצל, אלא דווקא מי שעמדו מולם - הקהל הישראלי. ולא רק בגלל שהוא פשוט הגיע להאזין למופע מוזיקלי נטול אפקטים מיוחדים ובלי הרבה פירוטכניקה. אלא בגלל שהוא היה צעיר. כן, הגרעין הקשה של מעריצי וואן ריפאבליק מורכב מבני נוער מתבגרים, מיטב בנותינו ובנינו, שהגיעו בהמוניהם לפארק הירקון כדי לשמוע מוזיקה מצוינת. פשוט כך. העניין הזה כל כך מחמם את הלב ונותן תקווה שלא הכל פה באיזראל שטחי ופלסטיקי, רגעי וחולף.
בני 15 שמגיעים באלפיהם לשמוע גיטרות ותופים, שירה, צ'לו ופסנתר הם בני נוער שאנחנו יכולים להתגאות בהם. גם אם הם מניפים (טוב נו, בדיוק כמו כותב שורות אלו) את הסלולרי כדי לצלם עוד תמונה של הסולן או גם אם הם עסוקים באותו מכשיר יותר מאשר במחיאות כפיים לביצועים המוצלחים של הלהקה, הם עדיין תקווה, אפילו גדולה, עבור רפובליקת הבננות הקטנה והבעייתית שלנו.
