המטרה: טבח בחוף תל אביב
הם יצאו מלוב, מצוידים בטילים, שלל כלי נשק ומפות של נקודות מרכזיות בת"א, והתפצלו בלב ים על סירות מרוץ. חג השבועות השבוע לפני 25 שנה אמור היה להפוך למרחץ דמים - אבל המגה-פיגוע סוכל בידי חיל הים וגבעתי, לא לפני מרדף דרמטי בחולות
המטרה הייתה טבח בלב תל אביב. מחבלים, מצוידים בקטיושות, טילי נ"מ ונשק כבד וקל, הורדו ב-30 במאי 1990 בסירות מירוץ מהירות, במרחק של כ-200 קילומטרים מחופי ישראל. סירת אחת ובה חמישה מחבלים נבלמה מול חופי געש על-ידי לוחמי חיל הים. סירה שנייה, ובה 11 מחבלים, זוהתה מול חוף ניצנים – אבל הצליחה להגיע לחוף. מטוסי קרב של חיל האוויר ולוחמי גבעתי הרגו ארבעה מחבלים ולכדו שבעה. בזמן הדרמה נפשו מאות אלפי ישראלים בחופי הארץ, אך בזכות הפעולה המהירה של צה"ל איש לא נפגע והמזימה הרצחנית - במהלך חג שבועות - סוכלה.
לכל הכתבות של השבוע לפני
המחבלים התאמנו במחנה אימונים בבנגזי שבלוב, שם הודרכו באותה תקופה מחבלים פלסטינים רבים. המבצע היה בעל חשיבות גדולה לארגוני הטרור הפלסטינים ואבו אל-עבאס, שפיקד בשנת 1985 על מבצע חטיפת ספינת הנוסעים "אקילה לאורו" נכח באימונים ותדרוכים.
מטרת המחבלים הייתה לנחות באמצעות סירות המירוץ המהירות בכמה נקודות לאורך חופי הארץ ולבצע פיגועים המוניים בכמה יעדים בו זמנית. על החוף היו חוליות המחבלים אמורות להתפצל, כשכל חוליה תתקוף יעד אחר. על-פי המפות והתצלומים שנתפסו ברשות המחבלים, יעדם העיקרי היה חופי הרחצה של תל אביב. הם היו אמורים להשתמש בנשקם מיד עם הנחיתה, לירות ולהטיל רימונים לכל עבר.
על הסירות היו תותח 23 מ"מ, מקלעים, קטיושות, עשרות רבות של רימונים, אקדחים עם משתיקי קול, טילים נגד מטוסים, מפות של אזור המרכז ובהן סימונים של אזורים "אסטרטגיים" בתל אביב – כמו מגדל שלום ובניין העירייה. למחבלים ניתנו הוראות ולפיהן אם יתגלו קודם נחיתתם בחוף, יירו בתותח 23 המ"מ ובמקלעים לעבר כלי שיט של חיל הים ובטילי נ"מ מסוג "סטרלה" נגד מטוסי חיל האוויר. הם גם קיבלו הוראות לשגר קטיושות מהים לעבר תל אביב.
תקלות בדרך
ב-28 במאי 1990 עלו המחבלים על ספינת האם בנמל בנגזי, ועליה גם שש סירות מירוץ. המחבלים קיבלו את ברכת מפקדיהם והפליגו לדרכם. במרחק של כ-200 ק"מ מחופי ישראל הורדו שש סירות המירוץ למים. היו אלה סירות שיכולות להגיע למהירות של 75 קמ"ש, עשויות פיברגלאס כדי להקשות את קליטתן על מסכי המכ"ם. חמש סירות היו אמורות להגיע לחוף ואילו השישית הייתה "סירת תדלוק".
מנוע של אחת הסירות הושבת מיד כשהורדה למים. היא נעזבה והמחבלים יצאו לדרך בחמש סירות. כעבור כמה שעות, בעת תדלוק הסירות התקלקלו מנועיהן של שתיים נוספות. למחבלים לא הייתה ברירה ו-16 מהם הצטופפו בשתי סירות – באחת חמישה ובאחרת 11. סירת התדלוק פנתה דרומה והמשיכה למצרים.
ב-30 במאי ב-6:45 בבוקר גילה מערך החוף של חיל הים סירה חשודה במרחק של כ-30 ק"מ מחוף געש. ספינת "דבור" של חיל הים הוזנקה לעברה והלוחמים צעקו למחבלים "תרימו ידיים". המחבלים השליכו את הנשק לים ואז הלוחמים הורו למחבלים לקפוץ למים, בהתאם לנהלים. המחבלים הועלו על ה"דבור" ומשם נלקחו לחקירה.
בחקירה התברר כי בים יש עוד סירות מחבלים העושות דרכן לעבר החוף. המחבלים לא מסרו היכן הן היו בדיוק וכמה מחבלים נמצאים על כל סירה וגם מהו היעד שלהם. מיד הוכרז מצב כוננות לאורך כל חופי ישראל. בחופים קיבלו המצילים הוראה שלא לאפשר לגלשני רוח לצאת לים.
ב-9:15 בבוקר זוהתה הסירה השנייה כ-10 ק"מ מחוף ניצנים. במרחק של כ-3 ק"מ מהחוף זיהה אותה צוות ה"דבור", אך אף שהלוחמים פתחו באש – סירת המחבלים הצליחה לחמוק ונחתה בסופו של דבר כ-800 מטרים דרומית לחוף ניצנים, בזמן שהיו בו למעלה מ-1,000 מתרחצים. אותם מתרחצים חזו במרדף ולא הבינו מה התרחש.
ערן פורטוגל, שהיה אז בסוכת המציל, סיפר כי ראה סירת מירוץ ירקרקה-כהה שטה אל החוף במהירות עצומה. "200 מטר אחריה נע 'דבור'. כל זה לא נראה חשוד, עד שבשלב מסוים ראינו שסירת הדייגים מנסה לברוח וה'דבור' דולק אחריה. ה'דבור' שט אחרי הסירה במהירות וירה לעברה. בסירת המירוץ ישבו מכל צד ארבעה אנשים ועוד שלושה מאחור ולידם הרבה ציוד ואמצעי לחימה. מטוס המשיך לטוס למעלה. לא הבנתי מה קורה. גם המתרחצים לא הבינו מה קורה. כולם חשבו שמדובר בתרגיל צבאי".
פורטוגל המשיך בתיאורו: "משהו נראה לי מוזר: איך עושים אימונים בחג ועוד ליד מתרחצים? התחלתי להבין שמשהו כאן לא בסדר, כשסירת המירוץ הגיעה לחוף קפצו ממנה 11 הנוסעים בבגדי צלילה מהים עם תרמילים וכלי הנשק. הם רצו בטור לא רחוק מהמתרחצים ונראו מבוהלים. בשלב זה הבנתי שזה אירוע שעלול להיות לא סימפטי. ניגשתי למציל ואמרתי לו שיודיע למתרחצים לפנות את הקטע הדרומי של החוף".
המשטרה סגרה את כל הכבישים בין כפר סילבר לאשדוד ופינתה כמה חופי רחצה באזור. המחבלים ברחו לעבר גבעות החול וחיפשו שם מסתור. בשעה 10:00 כוח של חטיבת גבעתי בפיקוד מפקד החטיבה ניהל קרב קצר מול המחבלים. ארבעה מחבלים נהרגו, שניים נתפסו וחמשת הנותרים – שהבינו שאין להם ברירה – הרימו ידיים ונכנעו.
במהלך הסריקות בים נמצאו שתי סירות נטושות. רק ב-14:00 בצהריים הודיעה המשטרה כי כל המחבלים נתפסו ואפשר לחזור לשיגרה. ראש אמ"ן דאז, האלוף אמנון ליפקין-שחק, אמר אחרי הסיכול: "ההערכה שלנו, שהמחבלים ידעו שאין להם דרך חזרה וזו הייתה, למעשה, פעולת התאבדות".
הפאניקה
הידיעות על חדירת המחבלים התפשטו מהר מאוד, לאחר שהמוני מתרחצים פונו מהחופים שבין אשדוד לאשקלון. אמבולנסים, ניידות משטרה וכלי רכב צבאיים נעו באזור, ומסוקים טסו ללא הרף באוויר.
איש לא ידע בדיוק מה התרחש והשמועות פרחו באוויר בשתי הערים, שהיו בסגר. באשקלון נפוצה שמועה כי המחבלים הגיעו לעיר וירו לעבר אנשים באחת הצמתים. כוח צה"ל הוזעק למקום ולא מצא דבר. באשדוד התקבלה הודעה כי ארבעה מחבלים נחתו ברובע ט"ו ותפשו מחסה באחד הבניינים שבבנייה. כוח יס"מ ועשרות שוטרים חשו למקום, כיתרו את הרובע כמעט לחלוטין, אבל בסופו של דבר הייתה זו הודעת שווא.
הודעה נוספת הייתה על ארבעה מחבלים שהשתלטו על סובארו כסופה ונסעו לכיוון תל אביב כשבידיהם שני ערובה. כוח ימ"מ פתח במרדף לכיוון תל אביב, התנועה מיבנה נחסמה והוצבו מחסומים. גם במקרה הזה הוברר כי מדובר בהודעת שווא.
"ערפאת לא ידע"
ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק שמיר בירך את כוחות הביטחון על ההצלחה הגדולה. הוא האשים את יאסר ערפאת ואמר: "אש"ף חשף בניסיון פיגוע זה פעם נוספת את פרצופו, ולמרות 'התחייבויותיו' המתמידות לוויתור על מעשה טרור – הוא לא פסק מכך לרגע. סיכול הפיגוע הינו הוכחה ניצחת לכל אויבינו, שישראל יודעת ותדע תמיד להתגבר ולסכל את מזימותיהם הנפשעות".
במצרים אמרו כי ראש אש"ף לא ידע על הפעולה. "אני בטוח שערפאת לא ידע על המיפגוע המתוכנן, ואילו ידע, לא היה מאשר את ביצועו", אמר שגריר מצרים בישראל מוחמד בסיוני. מקורות בקהיר אמרו כי ערפאת יפרסם הודעת גינוי מטעמו לניסיון הפיגוע. "ערפאת יודע כי אם לא תתפרסם הודעת הגינוי, תלחץ ישראל על האמריקנים להפסיק לאלתר את הדיאלוג האמריקני-פלסטיני", אמרו המקורות.
בסופו של דבר ערפאת סירב לגנות את הפיגוע, אך הכחיש כי לאש"ף היה קשר כל שהוא לפעולת הטרור שסוכלה. עם זאת, גורמים פלסטינים מסרו כי ערפאת ידע מראש על כוונת הפיגוע וכי בצמרת אש"ף שוררת מבוכה בעקבות הכישלון.
אבו אל עבאס אמר לאחר הסיכול כי הפיגוע תוכנן במשך שלוש שנים, עלה 3 מיליון דולר,
והוקדם בשל רצח שבעת הפועלים הערבים בראשון לציון על-ידי עמי פופר – עשרה ימים קודם לכן. הוא אמר כי לערפאת לא היה כל מידע על הפיגוע, עיתויו או שיטת הפעולה. הוא הודיע כי ארגונו ימשיך בפיגועים נגד ישראל.
באותו זמן נערכה בבגדד פסגה ערבית והדיווחים על סיכול הפיגוע הגיעו גם לשם. שליט לוב מועמר קדאפי נראה זועם. הוא איים: "פלסטין תהפוך, במוקדם או במאוחר, לבית הקברות של היהודים".
לפנייה לכתב/ת 
