מחאת התיכוניסטיות: שוויון עד למכנסיים
התיכוניסטיות מתארגנות להפגנת ענק, בה הן ילחמו על כך שבנות יוכלו להגיע לבית ספר במכנסיים קצרים. לטענת נירית צוק, לא רק שהבנות צודקות, אלא ההורים צריכים להצטרף למאבק. אם מעבירים להן מסרים שיש שוויון והשמיים הם הגבול, אי אפשר להתייחס אליהן כאובייקט מיני
עוד בנושא:
התזונה הלקויה של בני הנוער - כך תעזרו להם
התאבדויות בקרב בני נוער: איך לזהות סימנים
מי כאן בגיל ההתבגרות - אני או בני?
עכשיו הן פתחו עמוד פייסבוק תחת הכותרת "מפסיקות לשתוק-נלחמות למען החופש והשוויון", ובעוד שבועיים מתוכננת הפגנת ענק. בשלב זה עמודי הפייסבוק, גם של התלמידים וגם של הורים ואנשי מקצוע מתחום החינוך מלאים בדיונים סוערים.
ישנם כאלו שמצדיקים את ההפגנה המתוכננת מול אלו שטוענים שמכנסיים קצרים הם אלמנט פרובוקטיבי ומוגזם. ובעצם, השאלה הבוערת שנשאלת עכשיו היא: האם הבנות צודקות כשהן נלחמות על כך או שהן מגזימות ובסך הכל מדובר בכמה סנטימטרים, ולמה לעשות מהומה על לא מאומה?
חברה צבועה
תסכימו איתי שאם מעמידים את האיסור הזה על לבישת מכנסיים קצרים עבור בנות אל מול שאר המסרים שאנחנו מעבירים להן, הרי שהאיסור הזה מראה בדיוק ובאופן ישיר עד כמה החברה שלנו היא חברה צבועה, כזאת שמדברת מן השפה לחוץ. הנה, לדוגמה, במשרד החינוך ציינו לא אחת כי רוצים שיותר ויותר בנות ילמדו מדעים, ושיותר ויותר בנות יעשו בגרות במתמטיקה 5 יחידות לימוד. ולא לגמרי ברור להם מדוע זה לא קורה.
בכלל, חייבים לציין שכולנו רוצים מאד שהבנות שלנו יגדלו ויבינו ש"תקרת הזכוכית" אינה מהווה בעיה, וכי עבורן השמיים יהיו הגבול. אנחנו רוצים לחנך אותן להבין שהן יכולות לשאוף למעלה, ולהגביה עוף. ושהן יכולות לחלום להיות כל מה שהן רוצות ואפילו יותר.
אנחנו מסבירים להן שהן יכולות לעסוק בפוליטיקה לכשיגדלו או להיות מדעניות, ללמוד פיזיקה או מנהל עסקים. אנחנו מציגים בפניהם לוחמות ביחידות חי"ר, עושים להן סדנאות על מנהיגות, ומנסים בכל כוחנו להעביר להן את המסר ששום דבר לא יעצור אותן.
מסרים סותרים לבנות
אנחנו מעבירים להן את כל המסרים האלו בדרכים שונות מאז שהן ילדות קטנות. אבל אז אנחנו שולחים אותן לתיכון ושם מסבירים להם שהעולם עובד בדרך ברורה מאד, והכול על קוצו של אורך המכנס: אם את בת אסור לך להגיע לבית ספר עם מכנסיים קצרים, אבל עבור בנים מכנסיים קצרים זה בסדר.
המסר האמיתי שמועבר להן, בסב טקסט כמובן, הוא - אם את בת כבר מעצם היותך כזאת את הופכת ללוליטה מפתה, כזאת שבנים רואים בהן אובייקט מיני, כזאת שבנים עושים לה החפצה באופן מיידי, ולו רק לפי אורך המכנס.
ומה לעשות, שלמרות שניסינו בכל זאת המסר החד משמעי הזה מצטרף לערוצים נוספים, כגון פרסומות שבהן האישה היא זו שמכבסת ותולה, ומנקה והופכת לפיתוי עבור הגבר. ויש גם מספיק סדרות טלוויזיה שבהן כל נערה שמכבדת את עצמה הופכת מיד לאובייקט מיני, כזה שעסוק בלתפוס את הזכר המאושר.
.
והבנות שלנו רואות את כל זאת סביבן ומפנימות. הן רואות שזה לא כל כך משנה כל מה שאנחנו אומרים להן מכיוון שבשטח המצב נשאר עגום. הן רואות שעדיין אין מספיק נשים בתכניות משמעותיות בטלוויזיה אלא שרוב הנשים בתקשורת הן נמצאות עדיין בתכניות בוקר. הן רואות שאין מספיק נשים בכנסת, ויודעות שהן לא ראו בחייהן ראש ממשלה שהיא אישה. ואם לא די בכך הרי שבשעות הפנאי שלהן הן צופות בסרטים ובסדרות שברובן, לצערי, עדיין אין גיבורות שלוחמות ללא חת, שאין גבר לצידן.
השמיים הם הגבול - לבנים
כל הניסיונות שלנו להגיד להן שהשמיים הם הגבול הופכים במבחן המציאות למשפט קלישאתי ופתטי. וברור שרובן עדיין לא מעוניינות ללמוד מדעים או פיזיקה. כי מסר היחידי והאמיתי שאנחנו מעבירים להן, הינו: השמיים הם הגבול אבל רק של התלמיד שיושב לידך, זה שמותר לו גם להגיע במכנסיים קצרים.
.
עכשיו זהו הזמן לעשות שינוי. אם אנחנו רוצים שינוי אמיתי כדאי כי גם ההורים ירתמו למחאה הזאת. ולא רק הורי הבנות אלא גם הורי הבנים. הגיע הזמן שכולנו נעצור את האפליה, רגע אחד לפני שהיא קורית בשטח.
הגיע הזמן שנראה לילדים שלנו שוויוניות אמיתית מהי ולא רק מהשפה לחוץ. אני קוראת לכם ההורים, לתמוך בבנות ובהפגנה שלהן ולחזק אותן, ולזכור כי כל שינוי אמיתי ומשמעותי מתחיל בצעד קטן.
הכותבת היא מייסדת ועורכת מגזין "עשר פלוס" להורים למתבגרים
לעמוד הפיסבוק של "מפסיקות לשתוק-נלחמות למען החופש והשוויון" - לחצו כאן
