בכל זאת הגענו: המאמנים בגמר הצ'מפיונס
לואיס אנריקה הסתכסך עם לאו מסי ונראה היה שהוא בדרך החוצה מברצלונה. כשמסימיליאנו אלגרי הגיע לטקס הצגתו ביובנטוס, אוהדים תקפו את מכוניתיו. אבל בסיום העונה, שני המאמנים שהתמודדו עם סימני שאלה הם השניים האחרונים במרוץ לגביע היוקרתי. "מר עולם", הבלוג של נדב יעקבי
מסימילאנו אלגרי ולואיס אנריקה, שני המאמנים שיתייצבו בשבת בערב זה לצד זה בתחום הטכני שליד הספסלים באצטדיון האולימפי בברלין, הם אנשים שונים מאוד.
אלגרי, מאמנה של יובנטוס, היה שחקן אלמוני ובינוני מאוד ששיחק בעיקר בליגות הנמוכות באיטליה. אבל כאשר עשה את ההסבה והפך למאמן, הוא התבלט די מהר, הגיע לקבוצות הכי גדולות באיטליה וזכה בתארים חשובים. לואיס אנריקה היה כדורגלן-על, כוכב אמיתי ומנהיג על המגרש, גם בתקופה בה שיחק בברצלונה והיה הקפטן שלה וגם בנבחרת ספרד. במקרה שלו המעבר לתחום האימון לא היה חלק. הוא אימן את קבוצת המילואים של ברצלונה, ניסה את מזלו ברומא ונכשל ועד לפני שנה אימן קבוצה צנועה בדמותה של סלטה ויגו.
ובכל זאת, שני המאמנים הללו הגיעו לגמר הגדול בברלין. זה קרה אחרי עונה מרתקת ורבת תהפוכות, אותה הם התחילו עם הרבה סימני שאלה. הם ידעו להתגבר על מכשולים לא פשוטים, התמודדו עם הכוכבים הגדולים וגם הצליחו לעשות שינויים ולהטביע את חותמם על הקבוצה תוך כדי תנועה. ועבור כל אחד מהם זהו גמר ליגת אלופות ראשון בקריירה.
גם אלגרי וגם לואיס אנריקה מגיעים למשחק האחרון של העונה כשכל אחד מהם יכול לסיים אותה באופן המושלם ביותר. יובנטוס זכתה בדאבל באיטליה, ברצלונה השלימה את אותה המלאכה בשבת האחרונה כשזכתה בגביע הספרדי, שבוע אחרי שזכתה באליפות. אבל כמובן, רק אחד מהם יסיים את העונה גם עם התואר השלישי והחשוב ביותר.
הצלחה מהירה במילאן
אלגרי מבוגר מעמיתו הספרדי בשלוש שנים. בעוד כחודשיים הוא יחגוג יום הולדת 48. הוא התחיל את קריירת האימון שלו ב-2003 בליגה הרביעית, בקבוצה הזערורית אגליאנזה, בה סיים
את קריירת המשחק שלו. פריצת הדרך שלו הייתה בסאסואולו, ששיחקה אז בליגה השלישית. ב-2008, בעונתו היחידה בקבוצה, הוא הוביל אותה לעלייה ההיסטורית לליגה השנייה.
ההצלחה בסאסואולו הפכה את "מקס" אלגרי למאמן מבוקש, וקליארי הייתה זו שהחתימה אותו בקיץ 2008. שנתיים לאחר מכן אלגרי מונה למאמנה של מילאן הענקית. זו כבר הייתה קפיצת מדרגה עצומה – והוא עמד באתגר באופן מדהים. בעונתו הראשונה כמאמן ה"רוסונרי", 2010/11, הוא הוליך אותה לאליפות ראשונה מאז 2004. בעונה השנייה מילאן איבדה את האליפות ליובנטוס וסיימה במקום השני. בליגת האלופות היא נעצרה ברבע הגמר. הקבוצה שהדיחה אותה הייתה... ברצלונה.
העונה השלישית של אלגרי במילאן התחילה רע מאוד. בשלב מסויים היא הייתה במקום ה-16 בטבלה. אבל אז הגיע פיניש פנטסטי והקבוצה סיימה במקום השלישי. את העונה הרביעית בסן סירו אלגרי כבר לא שרד, גם בגלל התוצאות הרעות על המגרש וגם בגלל יחסיו הרעועים עם ברברה ברלוסקוני, בתו של הבעלים, שהפכה לאחד האנשים המשפיעים ביותר במועדון.
חצי שנה ישב אלגרי בבית ואז, ב-16 ביולי 2014, הדהימה יובנטוס כשהודיעה כי אלגרי יהיה המאמן החדש, אחרי שאנטוניו קונטה, מי שהוליך את הקבוצה לשלוש אליפויות רצופות, עזב (והתמנה לאחר מכן למאמן נבחרת איטליה). אוהדי יובנטוס היו בהלם. הם עוד לא הספיקו להתאושש מהעזיבה הלא צפויה של קונטה, שהיה כמובן גם כוכב עבר בקבוצה, והנה הנחיתו עליהם את אלגרי, המזוהה כל כך עם מילאן השנואה.
כשאלגרי הגיע לאצטדיון של יובנטוס לטקס הצגתו הרשמי כמאמן החדש, המכונית בה הגיע הותקפה ע"י כמה אוהדים חמומי מוח שבעטו בה וקיללו. האווירה סביבו בימים הראשונים הייתה קשה. לא רק שאלגרי אימן את מילאן, הוא גם נכשל בעונתו האחרונה בה והאוהדים חששו שכל העבודה המצוינת שעשה קונטה תרד לטמיון.
והיה חשש נוסף: הרי אלגרי היה זה שהחליט שאנדראה פירלו כבר לא מספיק טוב עבורו וגרם לכך שיעזוב את מילאן ב-2011. ביובנטוס חששו שהמשקעים שנותרו בין השניים יפגעו במרקם החברתי ובאווירה הטובה בחדר ההלבשה. פירלו הרי הוכיח לאלגרי ולכל העולם איזו טעות זו הייתה לשחרר אותו והיה הכוכב הכי גדול של יובה בשלוש האליפויות הרצופות.
לכן, הדבר הראשון שעשה אלגרי כשהגיע ליובנטוס היה להרים טלפון לפירלו, לזמן אותו לפגישה ולהסדיר ביניהם את העניינים. למזלו של אלגרי, פירלו לא שקע בעבר ואמר למאמנו החדש-ישן: "תהיה רגוע, אתה יכול לסמוך עליי".
בשלוש העונות בהן אימן קונטה את יובנטוס בהצלחה כה רבה, הוא היה נאמן לשיטת שלושת הבלמים. זה עבד מצוין באיטליה, וקצת פחות טוב באירופה. אבל מבחינתו של קונטה זו הייתה השיטה היחידה כמעט. אלגרי האמין לאורך כל הקריירה שלו במערך של 2-4-4, ולכן כשהגיע ליובנטוס עלתה מיד השאלה אם ישנה את שיטת המשחק שהקבוצה הורגלה אליה.
המשחקים הראשונים של העונה הבהירו שאלגרי נשאר נאמן לשיטה של קונטה. כך היא שיחקה בשלושת משחקיה הראשונים בליגת האלופות העונה, בספטמבר ואוקטובר. אבל במשחק הרביעי, מול אולימפיאקוס, בתחילת נובמבר, התייצבה "הגברת הזקנה" במערך של ארבעה שחקני הגנה. כן, אלגרי ידע מתחילת הדרך שהוא רוצה לשחק בשיטה המועדפת עליו, אבל א. הוא לא רצה לעשות מהפכה מהירה ודרמטית, וב. הוא הבין שיש לו מעתה אפשרות להשתמש בשתי השיטות, בהתאם למצב במשחק, בהתאם ליריבה.
ההדגמה הטובה ביותר הייתה בגומלין חצי גמר ליגת האלופות מול ריאל מדריד. יובה שיחקה עם ג'ורג'יו קייליני ולאונרדו בונוצ'י במרכז ההגנה עד שאלבארו מוראטה הבקיע את שער החוץ היקר. כאשר ריאל הגבירה את הלחץ וחיפשה שער ניצחון, הכניס אלגרי את אנדראה ברצאלי ואת רבע השעה האחרונה שיחקה יובה עם שלושה בלמים ומנעה מריאל לכבוש.
צ'אבי בתפקיד המתווך
כמו אלגרי, גם לואיס אנריקה מגיע לגמר ליגת האלופות בסיום העונה הראשונה שלו כמאמן בקבוצה שלא הייתה כל כך בטוחה לגביו בתחילת הדרך. וכמו אלגרי, גם לואיס אנריקה לקח קבוצה בעלת סגנון ייחודי ולאט לאט שינה את הדרך בה היא משחקת.
לואיס אנריקה מזוהה עם ברצלונה בשל שמונה העונות בהן שיחק בקבוצה, בין 1996 ל-2004, בהן גם שימש כקפטן וכמנהיג. ולכן בניגוד לאלגרי, לאוהדים לא הייתה בעיה עם המינוי שלו מבחינה אישית. אבל היו לא מעט סימני שאלה באשר ליכולתו להוליך קבוצת-על כמו ברצלונה. עם כל הכבוד לשלוש השנים בהן אימן את קבוצת המילואים של בארסה (ששיחקה בליגה השנייה), לכולם ברור שאין בכך כדי להעיד על יכולתו לאמן קבוצה בכירה.
ביוני 2011 החליטה רומא להמר על לואיס אנריקה כמאמן הראשי. הניסיון לא היה מוצלח במיוחד. מעבר לעימותים עם הכוכב הגדול פרנצ'סקו טוטי, וההדחה מהליגה האירופית ע"י סלובן ברטיסלבה, רומא סיימה את העונה במקום השביעי המאכזב. למרות שהחוזה שלו היה לשנתיים נוספות, הוא עזב אחרי שנה אחת בלבד.
שנה שלמה הוא היה מחוץ לעניינים והתעסק בעיקר בספורט אתגרי. למי שלא יודע, לואיס אנריקה הוא מרתוניסט שהשתתף גם בתחרויות טריאתלון ו"איש הברזל". בתחילת יוני 2013 מונה לואיס אנריקה למאמן סלטה ויגו. שבועיים לאחר מכן הודיע טיטו וילאנובה, מאמן ברצלונה, כי הוא פורש מתפקידו בשל מחלת הסרטן בה לקה.
הנהלת ברצלונה הייתה צריכה לבחור מאמן חדש ושני שמות עלו כמועמדים: לואיס אנריקה והארגנטיני חרארדו "טאטה" מרטינו. למרות שלואיס אנריקה היה כוכב עבר בקבוצה ואהוב על האוהדים והתקשורת, בברצלונה החליטו למנות דווקא את מרטינו, שמעטים הכירו אותו בספרד. מבחינתו של לואיס אנריקה זו הייתה מכה אישית ומקצועית לא פשוטה. התחושה הייתה שלא באמת מאמינים בו, לא באמת חושבים שהוא מאמן מספיק טוב עבור קבוצה כמו ברצלונה.
את העונה היחידה שלו עם סלטה ויגו הוא סיים לא רע. הקבוצה סיימה במקום התשיעי בטבלה ושיחקה כדורגל התקפי. למזלו, מרטינו לא זכה בשום תואר בעונה שעברה עם בארסה, והיה ברור שבקבוצה ימנו מאמן חדש. הפעם החליט הנשיא ז'וזפ ברתומיאו יחד עם המנהל המקצועי אנדוני זוביזארטה שלואיס אנריקה יהיה המאמן. המינוי עבר בשקט, אבל בלי התלהבות גדולה מדי.
לואיס אנריקה ידע שזו ההזדמנות הגדולה של חייו. אבל הוא גם ידע שלא יעבור יותר מדי זמן וכולם יעשו השוואות בינו לבין פפ גווארדיולה, מי שהוליך את הקבוצה בארבע עונות חלומיות לזכייה ב-14 תארים, כולל שתי זכיות בליגת האלופות.
פתיחת העונה הייתה סבירה, אבל לא מלהיבה. לאו מסי נראה עדיין מעט עייף מהמונדיאל. לואיס סוארס היה מושעה בחודשיים הראשונים. נכון, הקבוצה נראתה הרבה יותר טובה בהגנה, אבל לאוהדים ולפרשנים היה קשה להבין מה בדיוק לואיס אנריקה עושה. לאן הוא חותר. דיברו אז על קבוצה ש"אין לה סגנון", ש"איבדה את הדרך". שמתבססת בעיקר על היכולת האישית של מסי וניימאר בהתקפה.
אחרי שבארסה הפסידה בקלאסיקו מול ריאל מדריד הגיע הפסד בית מביך, דווקא לסלטה ויגו. אחרי 0:0 עלוב עם חטאפה הגיע ההפסד 1:0 לסוסיאדד בתחילת ינואר. באותו משחק החליט לואיס אנריקה
להשאיר את מסי, ניימאר, דני אלבס ופיקה על הספסל. לאחר מכן התברר כי מסי סופסל אחרי עימות בינו לבין המאמן.
בימים שאחרי נראה היה כי גורלו של לואיס אנריקה נחרץ וכי ימיו ספורים. כולם דיברו אז על מי יהיה המחליף שלו. המשבר בין לואיס אנריקה לכוכב הכי גדול של הקבוצה הביא את הנשיא ברתומיאו לשתי החלטות דרמטיות: פיטוריו של זוביזארטה – איש אמונו של המאמן – והקדמת הבחירות לנשיאות לקיץ הקרוב. המשבר איים להרוס לברצלונה את העונה וללואיס אנריקה את הקריירה. המזל הגדול היה שצ'אבי, בעונתו האחרונה בקבוצה, נכנס לעניינים והצליח לארגן "שביתת נשק".
מסתבר שמעז יצא מתוק. מאותו רגע הקבוצה החלה לשחק כדורגל פנטסטי. ב-34 המשחקים שקיימה מאז היא לא ניצחה רק ב-4, כאשר שניים מהם היו לא משמעותיים (ההפסד 3:2 בגומלין חצי גמר הצ'מפיונס לבאיירן מינכן וה-2:2 עם לה קורוניה אחרי הבטחת האליפות). אולי לואיס אנריקה לא הפך לחבר של מסי, אבל הוא בהחלט הצליח לשנות את הדרך בה ברצלונה משחקת. בארסה היא כבר לא קבוצה של "טיקי-טאקה", שהקשרים שלה מניעים את הכדור במסירות קצרות וכמעט אין סופיות.
מבלי לאבד את השליטה במרכז המגרש, בארסה עברה לשחק כדורגל הרבה יותר מהיר ואגרסיבי, כאשר לצד מסירות קצרות במרכז המגרש היא מרבה להשתמש במסירות ארוכות לעבר החלוצים, לפעמים עם ויתור על הקישור. גווארדיולה אמר לפני משחק חצי הגמר הראשון מול באיירן ש"בארסה היא היום הקבוצה הטובה בעולם בהתקפות מתפרצות". בתקופה של פפ אמירה כזו כלפי ברצלונה הייתה נחשבת לחילול הקודש. היום זה מתקבל בטבעיות ובהבנה.
באותו משחק בקאמפ נואו, כשבארסה ניצחה 0:3, באיירן הייתה זו שהחזיקה יותר בכדור. שוב, בעידן של פפ נתון שכזה היה נחשב לאסון (תיאורטית בלבד, כי זה לא קרה) – אבל היום זה כבר לא באמת משנה.
שינוי משמעותי נוסף שחייבים לזקוף לזכותו של לואיס אנריקה, ולמעשה לזכות עוזרו חואן קרלוס אונסואה, הוא השיפור העצום בניצול מצבים נייחים ובהתגוננות מול כאלה. ההגנה הייתה מצוינת וספגה העונה 21 שערים בלבד בליגה. ב-23 משחקים שערה של ברצלונה נותר נעול.
לואיס אנריקה היה שחקן אגרסיבי מאוד, לוחם אמיתי, והוא הצליח להחדיר את רוח הלחימה הזו לקבוצה שלפחות בעונה שעברה, אצל טאטה, נראתה חלשה מבחינה פיזית ואפילו מעט רכרוכית. האגרסיביות הזו באה לידי ביטוי גם באופי הנוקשה והקשוח של לואיס אנריקה. בניגוד לגווארדיולה, שהיה נערץ על השחקנים שלו, לואיס אנריקה שומר על דיסטנס. הוא לא חבר של השחקנים. גם עם התקשורת אין לו יחסים טובים. הוא איש קשה.
אבל לאחר העימות שלו עם מסי בינואר, כשהסופרסטאר פתח על הספסל, זה כבר לא חזר על עצמו. מאז מסי משחק בכל משחק, ותמיד 90 דקות. גם עם ניימאר היה ללואיס אנריקה "תאקל" לא נעים. ב-11 באפריל, במשחק מול סביליה, הוא החליף אותו בדקה ה-74. הברזילאי ירד לספסל עצבני מאוד ודאג שכולם יבינו מה הוא חושב. מאז ניימאר משחק 90 דקות בכל משחק.
לואיס אנריקה הבין שכדי לשמור על "שלום בית" עם שני הכוכבים הגדולים שלו, עדיף לו לוותר ולא להתעמת איתם. בגיל 45 הוא הבין שלפעמים כדאי להתפשר ולהיות פרגמטי. עובדה, בינתיים זה עובד מצוין.
נתונים: he.guaranteetickets.com
לפנייה לכתב/ת 
